האם התורה מעוניינת שאנשים יתעשרו ובלי מאמץ ? גם ללא תכלית מסויימת ? הרי ניסיון העושר קשה מניסיון העוני ? מדוע דווקא עושר חומרי ולא אושר או חכמה ובינה ? וכי לא 'נאה עניותא ליהודאי' ?
כיצד זה הקטורת מעשרת, האם גם אם יישב הכהן בביתו כל היום וילמד רק תורה
( או יעבד במקדש ) ולא יעשה שום דבר מעשי בכל זאת יעשיר ( ואפילו אינו צריך למלא פיס... )?
תוך כמה זמן היו מתעשרים - חודש, שנה, עשר שנים ? מה המדד לעושר ?
האם היו יוצאים מהכלל שלא התעשרו - למשל - חוטאים שמגיע להם עונש להיות עניים ? האם ראוי שאדם שאינו ראוי יתברך בכלל ?
( שאלה דומה קיימת לגבי ברכת יצחק לעשו, האם יתכן שברכת יצחק היתה חלה על עשו גם אם אינו ראוי לה ? האם יתכן שיעקב זכה בה גם אם אינו זה שאליו התכוון יצחק בברכתו, ומדוע עשו לא זכה בה גם אם יעקב עמד לפניו וכי הכרחי שהמבורך יימצא בקרבת המברך בעת הברכה ומדוע ? )
האם אין בזה בעיה של 'שלא לשמה ' ? וכי אין ביד הקב"ה לעודד לקיום המצוה בלי 'מעות חנוכה ודמי פורים' ?