"ואמר רב חסדא: ובראש כל אחד ואחד".
כלומר : כאשר יבשו רוב עלי ענפי ההדסים ונשארו רק עלים לחים בודדים, התנאי לכשרות הוא שהלחים יימצאו בקצות=ראשי הענפים דווקא.
בד"כ זרימת המוהל בענף היא כזרימת הדם בעורקים : מהקרוב לרחוק. כלומר מהגזע אל קצה הענף. ברגע שנקצץ הענף מהגזע נפסקת זרימת המוהל ולאט לאט יתיבש הענף, תחילה בקצה הרחוק ולבסוף בקרוב.
איך יתכן שיקרה בדיוק להיפך - שתחילה יתייבש החלק הקרוב ורק לבסוף הרחוק, כעולה מדברי רב חסדא ?