שאחר שטענה הגמ' שאם התרנגולת מותרת לאכילה אז פשוט שלכו"ע יש להתיר הביצה מדין אוכלא דאיפרת
לשלב שאומרים שאם לבש אין מוקצה (וממילא התרנגולת עצמה מותרת באכילה) עדיין מסתבר לאסור מדין נולד
הרי זה בדיוק נגד סברת אוכלא, שעד עכשיו הביצה היתה חלק מהתר אז גם בהיפרדה לא שייך לחדש בה איסור

ואולי צ"ל שגם למ"ד אין מוקצה הכוונה רק שיכול להתחרט על 'הקצאה בסתם' ולחליט שבעצם רוצה להשתמש או לאכול הדבר ומרגע ההחלטה יהפוך להיות התר (למפרע מעיוט) אך אם לא יתיר נשאר הדבר בהקצאה
וממילא תרנגולת שהטילה ורק לקח ביצתה ולא שחטה, קבע הת' להיות מוקצה וממנה הביצה אסורה ג"כ
וחידוש גדול נלמד- אם היה שוחט האם ממילא היה מתיר גם הביצה