לגבי חציו עבד וחציו בן חורין. רב הונא סבר שיכול להוציא את עצמו ואילו רב נחמן סבר שלא, כי : מי שחציו עבד וחציו בן חורין — אינו מוציא לא את מינו, כיון שאין צד העבדות שבו מוציא את צד החירות של השומע.
לא ברור לי מדוע נדחתה סברת רב הונא, מדוע צד החירות שבו אינו יכול להוציא את צד החירות שבו, הרי רק מצד העבדות שבו שאינו חייב אינו יכול להוציא אבל מה זה מפריע לצד החירות להוציא את עצמו הרי לא את צד העבדות הוא מוציא אלא רק את צד החירות ?