יצא לנו ששמחה של מצווה היא שמחה של אדם על זה שהוא זוכה/זכה לקיים מצוה.
אם כן, שאלתי היא, איך הגמרא מוכיחה שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה, מהמעשה של אלישע שהביא מנגן לשמחו?

זה קצת כמו שאדם ישתה כוסית וויסקי ויגיד שזה כדי שיהיה בשמחה לקראת התפילה...
וכי זו שמחה של מצוה?