מחר יום הקדיש הכללי ומתחילים בו מסכת מגילה.

עדות ממחנה בוכנוואלד, פורים תש"ה

והנה לילה אחד, כאשר נזכרנו באותה אמרה עתיקה כי "משנכנס אדר מרבין בשמחה" גמלה בקרבנו ההחלטה להכין חגיגת פורים חשאית, כדת וכדין. ובשארית כוחותיי ממש טרחתי כמה ימים באיסוף כל מיני פסולת של נייר, אשר התגלגלו בחצר המחנה, יהא זה פתק קרוע מאנשי המשרד של הנאצים, חתיכת נייר גס ועבה מתוך שק של מלט, או דף מתוך עיתון נאצי מצוייר אשר שוליו נותרו ריקים לשם ניצול; כל זה אספתי מתוך זהירות יתירה, מכיוון שגמרתי בלבי לרשום על שיירי הניירות הללו, מתוך הזיכרון, את מגילת אסתר... חילקנו את צרור הניירות בין כמה אנשים מאנשי החברותא. בסך הכל היה לנו עיפרון אחד, יותר נכון: לא עיפרון אלא מילוי שחור מאיזה עיפרון שביר, שבעלי מלאכה ונגרים משתמשים בהם. העיפרון עבר מיד ליד. כל אחד רשם מזיכרונו כמה פסוקים מן המגילה, מכיוון שכל אחד תאב היה לקחת חלק במצווה רבתי זו של כתיבת המגילה. ...כתום הצום של תענית אסתר, התאספנו כולנו בשעה היעודה בקומה העליונה של הצריף. ומתוך התרגשות השמחה שהייתה ניכרת אצלנו הרגישו בנו גם כמה מבין אסירי המחנה: "גם אנחנו רוצים להתנקם בהמן הרשע" נצנצו עיניים כבויות בברק אחרון של זיק האמונה והתקווה. נתחיל בקריאת המגילה בשעה מאוחרת, מתוך פחד שמה תתגלה התכונה הגדולה והחשודה לעיניהם של השומרים המרצחים. על פי הדין, אמנם, היה ברור לנו כי לא נוכל לברך על קריאת המגילה, אם כי המגילה הועתקה על ידינו באצבעות רוטטות על גבי צרור של ניירות שונים ומשונים. ברם, הקריאה עצמה עברה עלינו מתוך התרוממות עילאית והתלהבות גדולה. ועיקר העיקרים: כאשר סיימנו לקרוא את המגילה ופצחנו בשיר "שושנת יעקב צהלה ושמחה" פרץ השיר מפיותינו בסער של מחול. ונדמה לנו כי מחנה בוכנוואלד כולו עוצר נשימתו ומקשיב לנו ברטט: ארור המן, אשר בקש לאבדי, ברוך מרדכי, מרדכי היהודי! למחרת קמנו שוב ושרכנו רגלינו כתמול שלשום. ובכל זאת הרגשנו כאילו נשתנה משהו מאווירת המחנה. כיוון שהעזנו לקרוא בקול רם "ארור המן"! והכוונה הייתה ברורה לכול מיהו "המן" זה, הוקלה מעלינו ביותר מקורטוב, המועקה הנוראה. והרי בו ביום זכינו לשמחת פורים עוד יותר מוחשית, כאשר אברהם אליהו, הבחור הנמרץ ביותר בקבוצה שלנו, בא והמתיק לנו באפרכסת את הסוד הגדול: "הקאפו" האוקראיני, הרשע המטומטם הזה, לחש היום לאחד מאתנו: היטלר קאפוט!!
[עדות יעקב פרנקל בתוך: משה פראגר, אלה שלא נכנעו, ב, עמ' קסה]

כבן לאם גדולה שהיתה ניצולת מחנה אושוויץ יהיו הדברים לעילוי נשמתה הגדולה ברכה בת רבי אברהם מנחם ונשמות כל קדושי השואה.
ואסיים בסיומה של נבואת העצמות היבשות ביחזקאל המתקיימת בנו.
"וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'" !