תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד א
אמר ליה: קום לבוש הני מאני, ורכוב האי סוסיא, דבעי לך מלכא. - אמר ליה: לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא, דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי. שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני, ולכולהו אומני. עייליה איהו לבי בני, ואסחיה, ואזיל ואייתי זוזא מביתיה, וקא שקיל ביה מזייה. בהדי דקא שקיל ליה אינגד ואיתנח. אמר ליה: אמאי קא מיתנחת? - אמר ליה: גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי, השתא לישוייה בלאני וספר? - אמר ליה: רשע! ולאו ספר של כפר קרצום היית? תנא: המן ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה. בתר דשקלינהו למזייה לבשינהו למאניה, אמר ליה: סק ורכב. - אמר ליה: לא יכילנא, דכחישא חילאי מימי תעניתא. גחין וסליק.

וקשה: דלכאורא משמע שזה ברור שמן תפקידו של המן הוא גם לסדר שמרדכי יהיה לבוש אחרי שהתרחץ ושהוא מסופר, לכאורא למה זה מן תפקידו של המן, הרי לא נאמר כך מפי אחשורוש?

ואפשר ליישב שזה חלק מהנהלים ושאם מרדכי ילבש בגד של מלך ללא התאמה - הוא ייחשב מורד במלכות וממילא זה באחריותו של המן, כאחראי על האירוע,

והנה המהר"ץ חיות הקשה: היאך היה מותר לו לגלח שערו, הא חוה"מ של פסח היה!? ותירץ, דכיון דקודם הרגל לא היה יכול לגלח מפני גודל הרעה שהיתה לישראל, והיה עסוק בשקו ובתעניתו, להכי הו"ל כיוצא מבית האסורים - שמותר לגלח ברגל. עכ"ל.

ולפי מה שאמרנו שהוא נחשב מורד במלכות היה אפשר לתרץ שהיה מותר לו לגלח מצד הפיקוח נפש.