תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יח עמוד ב
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב. מיתיבי, אמר רבי שמעון בן אלעזר: מעשה ברבי מאיר שהלך לעבר שנה בעסיא, ולא היה שם מגילה, וכתבה מלבו וקראה.  אמר רבי אבהו: שאני רבי מאיר דמקיים ביה ועפעפיך יישרו נגדך. אמר ליה רמי בר חמא לרביי רמיה מדפתי: מאי ועפעפיך יישרו נגדך? אמר לו: אלו דברי תורה, דכתיב בהו התעיף עיניך בו ואיננו, ואפילו הכי - מיושרין הן אצל רבי מאיר. רב חסדא אשכחיה לרב חננאל דהוה כתב ספרים שלא מן הכתב, אמר ליה: ראויה כל התורה כולה ליכתב על פיך, אלא כך אמרו חכמים: אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב. מדקאמר כל התורה כולה ראויה שתיכתב על פיך - מכלל דמיושרין הן אצלו, והא רבי מאיר כתב! שעת הדחק שאני.

למעשה יש כאן שני תירוצים: א: שרבי מאיר כתב אבל זה מחמת שהיה מיישר עיניו בתורה, ב: שעת הדחק היה אצל ר' מאיר,
אמנם יש לעיין האם יש כאן מחלוקת, (הן על שעת הדחק והן על מי שמיישיר,) ייתכן לומר שצריך את ב' הדינים יחד?


ובירושלמי [פ"ד הל"א] תירץ דכתב קודם מגילה אחת בעל פה, ואחר כך כתב מגילה שניה מתוך המגילה הראשונה שכתב, דהוי מתוך הכתב, ובה קרא. ואת הראשונה - גנז.