טורי אבן מסכת מגילה דף יט עמוד ב : ומחו לה אמוחא בצבור שנו כלו' אבל ביחיד יצא. תמיה לי הא מלתא טובא דמשמע בציבור הוא דלא יצא אבל ביחיד יצא מי איכא מידי דביחיד יצא ובציבור לא אטו מפני שהן בציבור גריעי טפי. ועוד דל ציבור מהכא ויהי' נחשב כל אחד ואחד ליחיד בפני עצמו ולא לצטרפו אהדדי. ועוד כיון דאמרת בצבור לא יצא ממילא אין מצטרפין זה עם זה ומעתה נעשו כיחידים וכל אחד נחשב לעצמו ונתפרדה החבילה וממילא יצאו דהא אמרת דביחיד יצא. ועוד דהא טעמא דהקורא במגילה הכתובה בין הכתובים דלא יצא הוא משום דלא מפורסם ניסא. דנראה כקור' במקר' והא בקריאת ציבור שהן בעשרה איכא משום פירסומא ניסא טפי מקריאה דביחיד.
ונ"ל דשמעתא זו מתפרשא ע"ד שמעתא דפרק קמא דאמר בזמנה קורין אות' ביחיד ושלא בזמנה בעשרה וטעמא משום דבזמנה איכא פרסומא ניסא אפילו ביחיד משא"כ שלא בזמנה דליכא פרסומא ניסא אלא בי' וכמ"ש שם, והשתא הא דאמרינן הכא לא אמרן אלא בציבור לאו למימרא דאיכא לאפלוגי בזמן א' בין ציבור ליחיד דציבור לא יצאו ויחיד יצא דזה אי אפשר וכדפי'. אלא ה"פ בציבור שנו היינו בזמן שאין קורין את המגילה אלא בציבור והיינו שלא בזמנה דבעי פרסומא ניסא לפיכך אין קורין נמי במגילה הכתובה בין הכתובים דליכא פרסומא ניסא דנראה כקורא במקרא ואנן שלא בזמנה פרסומא ניסא בעינן, וכיון דבעי ציבור משום פרסומא ניסא מגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא דהא ליכא משום פרסומא ניסא ואף על גב דאיכא צבור אין כאן משום פרסומא ניסא דמחזי כקורא במקרא וליכא משום פרסומא ניסא מעליא עד דאיכא תרתי ציבור וכתובה בפ"ע ולא בין הכתובים. אבל בזמן שקורין אותה ביחיד דהיינו בזמנה כיון דהשתא לא חיישינן לפרסומא ניסא דציבור ה"נ לא חיישינן לאידך פרסומא ניסא דכתובה בין הכתובים דבזמנה בכל ענין איכא מצד עצמו של יום משום פרסומא ניסא ואין צריך לפרסומא ניסא מצד אחר.

וקשה: שזה לא כמו שאיתא בשלחן ערוך סימן תרצא סעיף ח :
אין קורין בצבור במגילה הכתובה בין הכתובים; ואם קרא, לא יצא אלא א"כ היתה יתירה על שאר היריעות או חסרה, כדי שיהא לה היכר; אבל היחיד קורא בה, ואפילו אינה חסרה או יתירה, ויוצא בה ידי חובתו; ודוקא כשהיא כתובה בגליון כספר תורה.ע"כ לשון השלחן ערוך,
הרי שהשלחן ערוך לא חילק (בין בזמנה, ובין שלא בזמנה ובעשרה) תמיד זה תלוי אם זה יתירה על שאר היריעות, דהיינו מה יענה על זה הטורי אבן?