אֶלָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא מֵהָכָא וַאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים וְאוֹמֵר (וְהָיָה) לָנוּ הַלַּיְלָה (לְמִשְׁמָר)
מַאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵּימָא מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר לָאו יְמָמָא וּמִכִּי עָרְבָא שִׁמְשָׁא לֵילְיָא וְאִינְהוּ מְקַדְּמִי וּמְחַשְּׁכִי תָּא שְׁמַע (וְהָיָה) לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה
קצת קשה היה לי מה חידש רבי זירא, הרי כבר בברכות ב למדנו סוגיה זו וכל תלמיד זוכרה ?
( וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים. ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (נחמיה ד) ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים ואומר (נחמיה ד) והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה מאי ואומר וכי תימא מכי ערבא שמשא ליליא הוא ואינהו דמחשכי ומקדמי ת"ש והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה )