תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כה עמוד א

ההוא דנחית קמיה דרבה, אמר: אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו, (אתה חסת על אותו ואת בנו אתה חוס ורחם עלינו). אמר רבה: כמה ידע האי מרבנן לרצויי למריה! - אמר ליה אביי: והא משתקין אותו תנן! - ורבה לחדודי לאביי הוא דבעא.

צל"ח מסכת ברכות דף לג עמוד ב - הדבר יפלא מה חידוד שייך בדבר המפורש במשנה. ובילדותי שמעתי מהרב המאה"ג החסיד המפורסם מוהר"ר מרדכי זצ"ל חתן רבי הירשל דאנצקר מבראד, לפי שבמשנה לא נזכר הסיום כן תרחם עלינו, ואיכא למימר דדוקא קאמרה המשנה שבדרך זה הוא דבר שאינו נכון, אבל אם מסיים דרך בקשה לעורר רחמים עלינו שרי. וזה כיון רבה כמה ידע האי לרצויי למריה, שמעורר הרצון עלינו. והקשה לו אביי והרי משתקין אותו תנן, א"כ עדיין לא שמענו מה רצונו לסיים, ואעפ"כ משתקין אותו מכלל שבכל ענין אסור - וזהו החידוד של אביי, ודברי פי חכם חן. עכ"ל.

ובספר רמת שמואל הקשה איך היה מותר לרבה לומר דבר שקר בכדי לחדד את אביי? ותירץ: שאמר בתמיה אבל בלי הניגון, והחידוד שאביי היה צריך להבין שזה בצורת קושיא, (כמו שהיה מגיד שיעור אצלינו בישיבה שבשביל (לחדודי) לעורר - אמר "איך רש"י מיישב את הקצות")(אינו ממש דומה)