בגמרא מובא שיש קטגוריה של פסוקים לא נקרים ולא מיתרגים ובגמרא מובא השכונה למעשה דוד ואמנון
א. מה משמעות המעשית של כך האם אין לקרא פרקים אלו - או שמא אין לקרא בהם בציבור - מה נכלל בהוראה זו מבחינה מעשית הלכתית
ב. האם כל השנויים הלשוניים במקרא כמילות גנאי הם חלק מההוראה הזו של לא נקרים ולא מתרגמים או שיסודם של מילים אלו הוא במסורה של קרי וכתיב
ג. האם תרגום אונקלוס נחשב בגדר מתרגם שהרי אם כך חלק מדוגמאות שהובאו שלא מתרגמים בפועל מתורגמים או שמא לדוגמא מעשה העגל השני האם כיום ניתן לתרגם מעשה העגל השני כיון שכבר לא נפרש מתוך דברי אהרון שחלילה יש בו ממש
ובכלל אשמח להרחבה של סוגיא זו וכל מה שעולה ממנה