למה כשהגמרא מביאה את טעמו של ר"ע שגם לקיים כלאים אסור

דתניא {ויקרא יט-יט} שָֽׂדְךָ֖ לֹֽא-תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם
אין לי אלא, זורע. מקיים מניין ?
תלמוד לומר כִּלְאַ֔יִם שָֽׂדְךָ֖ לֹֽא- !

ויש לעיין מדוע כאן הגמרא לא שאלת
סכינא חריפא מפסקא קראי ?!

כמו ששואלת בב"ב קיא - מנחות עד - ערכין כו

בכלל לא ברור לי מאיזו מידה/כלל מהי"ג מידות - ל"ב מידות
לומדים את גורעין ומוסיפין ודורשין