כאשר צריך להשתמש בכלי הפשוט ביותר שנעשה מהחומר הפשוט ביותר והגמיש ביותר, בכל זאת יש להשתמש - כדברי הגמרא :
תָּנוּ רַבָּנַן בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מוֹלִיכִין בְּבֵית הָאֵבֶל עֲשִׁירִים בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב וַעֲנִיִּים בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה וְהָיוּ עֲנִיִּים מִתְבַּיְּישִׁים הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מְבִיאִין בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל עֲנִיִּים.

העמידה בפני המות מצריכה 'הבראה' של האבלים וזאת עשו ע"י הולכה של מזון לחזק את גופם שע"י חיזוק הגוף תתחזק ותתרפא נפשם, וצריך לכבד את האבלים כי הכבוד מורה על הערך וצריך להראות לאבלים שכל עוד אדם חי יש לו ערך ולא רק לנפשו אלא גם לגופו.
אבל אפילו אצל העניים, צריך להקפיד ש'הכלי', עם כל פשטותו וחומריותו, יהיה שמור בתכונותיו החיוביות מה'קליפות' והצדדים השליליים שבחיים, וזאת עשו ע"י הולכה בכלים עשויים 'ערבה קלופה', אפילו שזו ערבה ( שבחג נלקחת אעפ"י ואולי דווקא מפני פשטותה שאין לה לא טעם ולא ריח ) אבל בכל אופן גם ממנה את ה'קליפה' יש להסיר תחילה לפני עשיית 'כלים' ממנה...