מַאי שְׁנָא לְעִנְיַן רְאִיָּה דִּפְטִירִי וּמַאי שְׁנָא לְעִנְיַן שִׂמְחָה דִּמְחַיְּיבִי ?
לְעִנְיַן רְאִיָּה גָּמַר רְאִיָּה רְאִיָּה מֵהַקְהֵל דִּכְתִיב הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וּכְתִיב בְּבֹא כׇּל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת
וְהָתָם מְנָלַן ?
דִּכְתִיב לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ
וְתַנְיָא
לְמַעַן יִשְׁמְעוּ - פְּרָט לִמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ. וּלְמַעַן יִלְמְדוּ - פְּרָט לְשׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר

תירוץ הגמ' הוא שבעקרון מי ששומע ואינו מדבר או מדבר ואינו שומע חייב בכל המצוות
ובקרבן ראיה פטור כי יש גזירה שווה מהקהל שמלמדת שפטור.
לפי זה בקרבן חגיגה מי ששומע ואינו מדבר או מדבר ואינו שומע יהיה חייב כי אין גזירה שווה למעט!