|
|
נתבקשתי לפרסם: יש למישהו הסבר מניח את הדעת על מטרת היבום? כשאנו קוראים בתורה על מצות היבום - הטעם מפורש בקרא - להקים שם לאחיו. (דברים פרק כה ה) כִּֽי־יֵשְׁב֨וּ אַחִ֜ים יַחְדָּ֗ו וּמֵ֨ת אַחַ֤ד מֵהֶם֙ וּבֵ֣ן אֵֽין־ל֔וֹ לֹֽא־תִהְיֶ֧ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּ֛ת הַח֖וּצָה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר יְבָמָהּ֙ יָבֹ֣א עָלֶ֔יהָ וּלְקָחָ֥הּ ל֛וֹ לְאִשָּׁ֖ה וְיִבְּמָֽהּ: (ו) וְהָיָ֗ה הַבְּכוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּלֵ֔ד יָק֕וּם עַל־שֵׁ֥ם אָחִ֖יו הַמֵּ֑ת וְלֹֽא־יִמָּחֶ֥ה שְׁמ֖וֹ מִיִּשְׂרָאֵֽל: (ז) וְאִם־לֹ֤א יַחְפֹּץ֙ הָאִ֔ישׁ לָקַ֖חַת אֶת־יְבִמְתּ֑וֹ וְעָלְתָה֩ יְבִמְתּ֨וֹ הַשַּׁ֜עְרָה אֶל־הַזְּקֵנִ֗ים וְאָֽמְרָה֙ מֵאֵ֨ן יְבָמִ֜י לְהָקִ֨ים לְאָחִ֥יו שֵׁם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א אָבָ֖ה יַבְּמִֽי: (ח) וְקָֽרְאוּ־ל֥וֹ זִקְנֵי־עִיר֖וֹ וְדִבְּר֣וּ אֵלָ֑יו וְעָמַ֣ד וְאָמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי לְקַחְתָּֽהּ: (ט) וְנִגְּשָׁ֨ה יְבִמְתּ֣וֹ אֵלָיו֘ לְעֵינֵ֣י הַזְּקֵנִים֒ וְחָלְצָ֤ה נַעֲלוֹ֙ מֵעַ֣ל רַגְל֔וֹ וְיָרְקָ֖ה בְּפָנָ֑יו וְעָֽנְתָה֙ וְאָ֣מְרָ֔ה כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִבְנֶ֖ה אֶת־בֵּ֥ית אָחִֽיו: (י) וְנִקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל בֵּ֖ית חֲל֥וּץ הַנָּֽעַל: ס אולם כשאנו מעיינים בפרטי דיני היבום - אנו מגלים שהמצווה מתקיימת בהחלט גם אם לא הקים כלל שם לאחיו. שהרי הבא על היבמה - קיים את המצוה, ויכול לגרשה, ומותרת לשוק, ואין שום אמירה ביקרותית כלפיו על כך שלא הקים שם לאחיו כו' גם אם יכל [כגון בצעירים]. כמו"כ מצוות היבום קיימת גם בזקן וזקנה, הגם שברור שלא יקימו כלל שם לאח. על פי הזוה"ק [משפטים קא:] - הנושא את האישה יהיב בה חד רוחא [בביאה הראשונה] והרוחא יוצא בבנו הראשון, וכשמת בלא בנים הרוח הזו מקשקשת בה ויש צער לנפטר שחסר אותה חד רוחא שנתן בה מעצמו. בעת היבום - אותה חד רוחא יוצא בוולד, שהוא בעצם הנפטר עצמו [ראיתי ב'משנת הגלגולים' לרב בועז שלום שליט"א שאומר בשם הפלא יועץ שזה המצב היחיד בו אנו יודעים מיהו המגולגל ויש לומר לבן הנולד את חסרונות המנוח על מנת שיתקנם], ובעצם בזה מקבל חזרה את חלק הרוח שחסר ממנו. כשאין יבום - אזי בעת החליצה היבמה יורקת על הארץ ובאותו הרוק יוצא אותו ה'חד רוחא' ובא לתיקונו. אולם גם בהסבר זה לא נחה דעתי - שהרי פסק בשו"ע סימן קנו - א מִי שֶׁמֵּת אָחִיו מֵאָבִיו וְלֹא הִנִּיחַ זֶרַע, מִצְוָה לְיַבֵּם אֶת אִשְׁתּוֹ, בֵּין שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ מֵהָאֵרוּסִין, דִּכְתִיב: ''כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים (א) יַחְדָּו וּמֵת אֶחָד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ'' (דְּבָרִים כה, ה): כל הטעם של הזוה"ק אינו שייך בארוסה! שהרי לא נתן בה שום 'רוחא' שהרי לא הייתה ביאה [אא"כ נאמר שאיירי 'ביהודה' ע' ריש כתובות...] אשמח לשמוע למי מהת"ח יש הסבר [פשט, קבלה, בעלי מחשבה או כל הסבר שהוא] על ענין היבום, המניח את הדעת בכל המצבים. |