רש"י פירש שאם האור לא ישלוט בו יעשו הן מכשפות וימיתוהו בכל מיתה שיוכלו. והתוס' הביאו בשם גאון שצריכים הבנה בכשפים כדי שיוכלו לדון את המכשף. ויש לומר דהתוס' לא ניחא להו בפירוש רש"י מכיון דמסיקים בריש מכות דרק רוצח (ועיר הנידחת) ממיתין בכל מיתה שבעולם (אם א"א בכתובה בהן) אבל שאר חייבי מיתות אם א"א במיתתן, ממיתין דוקא בא' מד' מיתות. ועל כן לא מסתברא דצריכין לידע לכשף רק לצורך רוצח שיהא גם מכשף. ואולי יש לומר דלא ניחא להו דיצטרכו לידע לכשף וסגי שיידעו מהות הכישוף.

ובשיטת רש"י יש לומר או דפליג על תוס' וס"ל דבכל חייבי מיתות ( כגון שריפה דנקט דזה אינו לא רוצח ולא עיר הנידחת דבסייף), בכל מיתות ממש, ונצטרך ליישב קושיות התוס' שם (מהא דאמרי ' דרוצח וגוה"ד הוו ב' כתובין). או דעל ידי כישוף יהרגוהו בא' מד' מיתות, (או יגרמו לו להישרף ועדיין ייחשב במיתתו, אבל לא משמע כן לשונו).

סיפור מפורסם. המזכיר של מונטיפיורי (אליעזר הלוי) מספר בספרו שאמר לחידושי הרי"ם שמעובדא דמרדכי שידע טורסית שדיברו בה בגתן ותרש, רואים שידיעת שפות היא דבר חיובי והיה מקובל אצל ישראל. וענהו הרי"ם שמשם ראיה להיפך. שמדוע לא חששו שמרדכי יבין? משום שידעו שיהודים לא יודעים שפות... אלא שבמקרה היה מרדכי מיושבי הסנהדרין ולכן בלשן היה.