מֵתָה אִשְׁתּוֹ מוּתָּר בַּחֲמוֹתוֹ וְאִיכָּא דְּתָנֵי אָסוּר בַּחֲמוֹתוֹ חֲדָא כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וַחֲדָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא
מַאן דְּאָסַר כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר חֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה בְּאִיסּוּרָא קָיְימָא וְגַבֵּי גֵר גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן וּמַאן דְּשָׁרֵי כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר חֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה קְלַשׁ לֵיהּ אִיסּוּרָא וְגַבֵּי גֵר לָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן
אם אני מנסה להבין את הקולא של רבי עקיבה מעבר לעניין ה'טכני' שבדבריו, נלענ"ד לומר שלעתים גרים נמצאים בקהילות קטנות מאד של גרים ( בכרכי הים... ), לעתים משפחה אחת או שתים, כשכל הקהילה התגיירה, ולכן יותר שכיח שלאחר מות אשתו מתקשה הגר למצוא בת זוג אחרת חוץ מחמותו לשעבר, והיתרו של ר"ע עשוי להיות פשוט הצלה עבורם...( ור"ע שהיה רגיל לבקר בקהילות כאלו ידע מה המצב... )
האם אני צודק ?
( מעניין יהיה לשאול את הרב א. בירנבוים המסייר בקהילות יהודיות ומתגיירות ברחבי העולם מניסיונו בזה )