דף מ עמוד א * במשניות ובגמרא בדף זה מפורטים מומים נוספים באזורים שונים בגוף הבהמה. * בתגובה למום שהתיר רבי עקיבא ואסר רבי יוחנן בן נורי, אמר לו רבי עקיבא: "עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל", והשיב לו רבי יוחנן בן נורי: "עד מתי אתה מאכיל ישראל קדשים בחוץ". * בהמה שיש לה יד נוספת או שחסרה לה יד - הרי זה מום, ובהמה שיש לה רגל נוספת או שחסרה לה רגל - הרי זו נחשבת גם לטריפה. דף מ עמוד ב * אין כוהן כשר לעבודה אלא אם אין בו שינוי ממראה שאר בני אדם. * הגמרא מבררת באריכות באיזה מקרה יבלת נחשבת למום.
דף מא עמוד א * המשנה מפרטת סוגים של מומים, שמצד אחד פוסלים את הקורבן להקריבו במקדש, אך מצד שני גם לא נחשבים כמומים גמורים להתיר לשחוט עליהם מחוץ למקדש. * יש שלושה סוגי גרב: יבש מבפנים ומבחוץ, יבש מבפנים ולח מבחוץ - מום גמור, לח מבחוץ ומבפנים - לא נחשב מום גמור (ודינו כמפורט לעיל). * הגמרא מבררת את המקור לדיני המשנה (שזקן חולה ומזוהם ושנעבדה בו עבירה ושהמית אדם על פי עד אחד - פסולים להקרבה בבית המקדש). * הגמרא מבררת מדוע לדעת ת"ק לא שוחטים בכור טומטום ואנדרוגינוס לא במקדש ולא במדינה ואת דעתו של רבי ישמעאל שחולק לגבי אנדרוגינוס וסובר שכן שוחטים. דף מא עמוד ב * הגמרא מסתפקת בדעתו של רבי ישמעאל (שאמר במשנה בעמוד א, שמותר לשחוט בכור אנדרוגינוס בחוץ, כי "אין לך מום גדול מזה") - האם פשוט לו שאנדרוגינוס הוא זכר או שאף הוא מסתפק אם הוא זכר או נקבה. * לדעת רב חסדא: כולם סוברים שטומטום הוא ספק זכר ספק נקבה (ורק לגבי אנדרוגינוס סוברים חכמים שהוא ברייה בפני עצמה).
דף מב עמוד א * הגמרא מקשה על רב חסדא (הסובר שלדעת כולם טומטום נחשב ספק זכר ספק נקבה) שבע קושיות מברייתות, ומתרצת (והתירוץ לכל הקושיות הוא שיש למחוק את המילה "טומטום" מהברייתות הללו). * הגמרא מקשה ומציעה שדעת רב חסדא שנויה במחלוקת תנאים (ודוחה זאת בעמוד הבא). דף מב עמוד ב * רבי אלעזר הורה שבכור טומטום שמטיל מים במקום נקבות הרי הוא נחשב לנקבה ולא קדוש בקדושת בכורה. * רבי יוחנן חולק על רב חסדא וסובר שלדעת חכמים שבסוף המשנה (שבדף הקודם) טומטום הוא ברייה בפני עצמה. * למסקנת הגמרא: כולם סוברים "הואיל ואשתני אשתני" (=שמא כיוון שהשתנה להיות טומטום השתנה גם להיות סריס חמה).
דף מג עמוד א * פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסק במומים הפוסלים כוהן מלעבוד בבית המקדש. * באמצעות גזירה שוה (מופנה) של המילה "גָרָב" לומדים ש"יַבֶּלֶת" נחשבת למום הפוסל כוהן ו"דַק... תְּבַלֻּל" נחשב למום הפוסל בכור בהמה. * הגמרא מבררת מדוע התורה היתה צריכה לכתוב פסולי מומים שלוש פעמים (בכוהנים, בקודשים, בבכור). * הגמרא מביאה את המקור לכך שכהן שצורתו משונה (אף שאין בו מום של ממש) נפסל לעבודה. דף מג עמוד ב * כוהן בעל מום גמור שעבד במקדש - מחלל עבודתו, כוהן שנפסל משום שאין שווה בזרעו של אהרן ועבד במקדש - עובר בעשה, וכוהן שנפסל רק משום שמאוס לראותו - אינו עובר בעשה. * הגמרא מבארת את המומים המוזכרים במשנה שבעמוד הקודם (הכילון והלפתן והמקבן ושראשו שקוט וסקיפת). * רבי יהודה וחכמים נחלקו אם כוהן בעל חטוטרת שאין בה עצם כשר או פסול לעבודה, אך אם יש בה עצם לדעת כולם הוא פסול. * קרחנין, ננסין, זבלגנין - רבי יוחנן פוסק להלכה שהם פסולים משום שאין הם שווים בזרעו של אהרן, ולא כדעה המובאת בברייתא (דעת רבי יהודה) שהם פסולים משום מראית העין. * במשניות ובגמרא מבואר מה הוא "גיבן" ומה הוא "חרום".
דף מד עמוד א * הגמרא מביאה את המקורות מהתורה לסוגי מומי העיניים, וכן מפרטת מומים שונים שבעיניים. * משה רבינו עשר אמות היה (החישוב הוא לא באמה של משה, כי אם כן אז הוא בעל מום, אלא באמה של קרשים). * עז שאין לה קרניים ורחל שיש לה קרניים - כשרים להקרבה על גבי המזבח. דף מד עמוד ב * מותר להשתין מים בפני רבים (שמא ימתין ויסתכן), אך אין שותים מים בפני רבים (כי דרך תלמיד חכם להיות צנוע באכילה ושתיה). * שני נקבים יש בו באדם, אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום, בשעה שאדם נצרך אם נקבו זה לתוך זה נמצא עקר. * לא ישתין אדם מים לא על כלי חרס ולא על מקום קשה. * עמוד החוזר - מביא אדם לידי הדרוקן, סילון החוזר - מביא אדם לידי ירקון. * ארבעה תנאים חולקים בביאור המום "מרוח אשך", והגמרא מבארת את טעמיהם.
דף מה עמוד א * במשנה ובגמרא מפורטים סוגים של מומים שבידיו וברגליו של כוהן, והמקורות לכך. * הגמרא מבארת מתי פוסל חיתוך אצבע יתירה. * עצמות המת שהן "רוב מניינו" - מטמאות באוהל (והיינו: 125 עצמות, גם אם לאדם מסוים יש יותר או פחות מ-248 עצמות). * לאשה יש 252 עצמות, ולדעת רבי עקיבא: 253 עצמות - והעצמות היתירות שבאשה לא מטמאות באוהל בפני עצמן אף שיש עליהן קצת בשר. דף מה עמוד ב * רבי יצחק מבאר את המקור למחלוקת רבי יהודה וחכמים שבמשנה שבעמוד הקודם (שנחלקו אם כוהן שיש לו שש אצבעות בכל יד ורגל כשר או פסול). * איטר בין ביד בין ברגל - פסול, השולט בשתי ידיו - רבי פוסל, וחכמים מכשירין. * הקב"ה משתבח בבעלי קומה. * גבוה לא ישא גבוהית - שמא יצא מהן תורן, ננס לא ישא ננסת - שמא יצא מהם אצבעי, לבן לא ישא לבנה - שמא יצא מהם בוהק (=לבן ביותר), שחור לא ישא שחורה - שמא יצא מהן טפוח (=שחור כקדירה). * "אותו ואת בנו" - לדעת ת"ק: נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים, לדעת חנניה (והמשנה בעמוד זה היא כדעתו): נוהג בזכרים ובנקבות. * כוהן שנשא אשה האסורה עליו - נודר שלא יהנה ממנה, ורשאי לעבוד במקדש, ואחר כך יורד מעבודתו ומגרש אותה (ולא חייב לגרשה קודם עבודתו), והגמרא מבארת מדוע לא חוששים שיתיר את הנדר.
דף מו עמוד א * אפילו מי שסובר שנדר שהודר ברבים יש לו הפרה, מודה הוא שנדר על דעת רבים אין לו הפרה, אלא אם בא להתירו לצורך דבר מצוה. * פרק שמיני, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני בכור אדם. * המשנה מפרטת מקרים בהם הוולד הוא בכור לנחלה אך לא לכוהן, ומקרים בהם הוולד הוא בכור לכוהן אך לא לנחלה. דף מו עמוד ב * לדעת שמואל: נפל שלא כלו לו חודשיו, והוציא את ראשו מרחם אמו כשהוא חי והחזיר את ראשו, אין יציאתו זו נחשבת לידה לעניין פדיון הבן - והגמרא מקשה על שמואל מהמשנה שבעמוד הקודם ודוחה את דבריו. * אם יצאה רק פדחתו של העובר - לדעת ריש לקיש: זה לא נחשב ללידה לעניין נחלה (=הוולד לא נחשב לבכור ליטול פי שניים בנכסי אביו), ולדעת רבי יוחנן: כן נחשב ללידה. (והגמרא מקשה משלוש ברייתות על רבי יוחנן, ומתרצת). * גיורת שיצאה פדחת ולדה בהיותה נוכרית ואחר כך נתגיירה - אין נותנים לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קורבן לידה.
