דף יח עמוד א
* מהמשנה (בעמוד הקודם) עולה שרק מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין, והגמרא מקשה מברייתא שמשמע ממנה שפטור גם אם אינו מוטל לפניו, ומביאה 2 תירוצים.
* לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום "לועג לרש חרף עושהו".
* המשמר את המת, אע"פ שאינו מתו, פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה.
* כל הרואה המת ואינו מלוהו - עובר משום "לועג לרש חרף עושהו".
* רבי יונתן חולק על רבי חייא וסובר שהמתים לא יודעים את הנעשה בין החיים.
* צדיקים - במיתתם נקראו חיים.

דף יח עמוד ב
* רשעים - בחייהם קרויים מתים.
* קשה רמה למת כמחט בבשר החי.
* הגמרא מביאה 3 סיפורים שמהם משמע שהמתים יודעים את הנעשה בין החיים, אך הגמרא דוחה הוכחות אלו.
* הגמרא מוכיחה שרבי יונתן חזר בו וסובר שהמתים כן יודעים את הנעשה בין החיים.

דף יט עמוד א
* כל המספר אחרי המת - כאילו מספר אחרי האבן (יש אומרים: שהוא לא יודע, ויש אומרים: שיודע ולא אכפת לו), אך אם מדובר בתלמיד חכם - הקב"ה תובע את כבודו.
* כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים נופל בגיהנם.
* אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה (בדברים שבגופו) - אל תהרהר אחריו ביום כי ודאי עשה תשובה.
* ר' אלעזר מפרט 3 מקומות שנאמר במשנה שנידו מישהו בגלל פגיעה בכבוד רב, ורבי יהושע בן לוי סובר שיש 24 מקומות כאלו (כי כל מקום שראה במשנה שנחלק היחיד על הרבים מחלוקת גדולה או אחד מן החכמים שמדבר קשה כנגד גדול הימנו, אומר: ראוי היה כאן נדוי).
* כל המתנדה ומת בנדויו - ב"ד סוקלין את ארונו.
* אין מוציאין את המת סמוך לק"ש (אלא אם הוא אדם חשוב), ואם התחילו אין מפסיקין.
* לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.
* קברו את המת וחזרו - אם יכולין להתחיל ולגמור אפילו פרק אחד או פסוק אחד עד שלא יגיעו לשורה יתחילו, ואם לאו לא יתחילו.

דף יט עמוד ב
* המוצא כלאים בבגדו פושטן אפי' בשוק - והטעם לכך: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'", כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב.
* הגמרא מקשה על דין זה 5 קושיות מברייתות ומתרצת.
* אהל - כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה, אך מדרבנן גזרו שלא יחצוץ.
* גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה (את הלאו של "לא תסור").

דף כ עמוד א
* בימי רב יהודה כל הלימוד היה בסדר נזיקין, ובימי רב פפא הלימוד היה בכל 6 סדרים.
* אביי אמר לרב פפא שלראשונים התרחשו ניסים כי הם מסרו נפשם על קדושת השם בניגוד לאחרונים (ולכן כאשר רב יהודה שלף נעל אחת לשם תענית - מיד ירדו גשמים).
* רב גידל היה יושב בפתח שערי טבילה והיה מורה לנשים כיצד לטבול (ולא חשש מיצר הרע כי הן היו דומות בפניו כמו אווזים לבנות).
* רבי יוחנן היה יושב בפתח שערי טבילה כדי שהנשים לאחר טבילתן יראו אותו ויהיו להן בנים יפים כמותו (ולא חשש מעין הרע כי היה מצאצאי יוסף שלא שולטת בהם עין הרע).

דף כ עמוד ב
* הגמרא מבארת מדוע המשנה היתה צריכה לומר שנשים פטורות מק"ש ומן התפילין, על אף שזה ברור ממילא כי הרי נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא.
* הגמרא מבארת מדוע המשנה היתה צריכה לומר שנשים חייבות בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון, על אף שזה ברור ממילא כי הרי נשים חייבות במצות עשה שהזמן לא גרמא.
* נשים חייבות בקידוש היום מדין תורה ("כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה").
* רבינא מסתפק אם נשים חייבות בברכת המזון מדין תורה.
* כך אמר הקב"ה למלאכי השרת: "וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה".
* בעל קרי מהרהר בלבו - רבינא ורב חסדא נחלקו אם הרהור נחשב כדיבור.

דף כב עמוד א
* כל הטמאים מותרים בלימוד תורה, חוץ מבעל קרי שלגביו נחלקו תנאים רבים אם ובמה מותר לו ללמוד (כי בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת).
* "הלא כה דברי כאש נאם ה'" - מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה (לדעת רבי יהודה בן בתירא, ונהגו כמותו).
* רבי אלעאי סובר שראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, ורבי יאשיה סובר שאינו חייב בכלאיים עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. (ונהגו כמותם).
* בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים טהור, אך כל המחמיר בה על עצמו לטבול במקוה מאריכין לו ימיו ושנותיו.

דף כב עמוד ב
* בנוגע למחלוקות האמוראים לגבי הטהרה הנדרשת לבעל קרי, רבא מכריע להלכה: בריא המרגיל וחולה המרגיל - ארבעים סאה, ובריא לאונסו - תשעה קבין, אבל חולה לאונסו - פטור מכלום. (אך המנהג כיום הוא כרבי יהודה בן בתירא).
* היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי - לא יפסיק אלא יקצר.
* היה קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי - אינו מפסיק ועולה אלא מגמגם וקורא, ר"מ אומר: אין בעל קרי רשאי לקרות בתורה יותר מג' פסוקים.
* היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו - מתרחק 4 אמות (עדיף להתרחק קדימה, ואם לא אפשר אז מתרחק לצד).

דף כג עמוד א
* הנצרך לנקביו - אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה, אך אם יכול להעמיד עצמו מנקביו מהלך פרסה - תפלתו תפלה.
* שמור עצמך שלא תחטא, ואם תחטא הבא קרבן לפני.
* הנכנס לבית הכסא קבוע חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות, ובגמרא מובאות דעות שונות היכן מניחם לבינתיים.
* נחלקו האמוראים אם מותר לאדם להיכנס בתפילין לבית הכסא קבוע להשתין מים.

דף כג עמוד ב
* לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו (וכן סכין ומעות וקערה וככר) ויתפלל ולא ישתין בהן מים ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי.
* הרוצה ליכנס לסעודת קבע מהלך עשרה פעמים ד' אמות או ד' פעמים י' אמות ויפנה ואח"כ נכנס.
* תיק שהזמינו לשמור בו תפילין - אסור להשתמש בו לדברי חולין (ולדעת רב חסדא דין זה הוא רק לאחר שכבר החל להשתמש בו לתפילין).
* לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו מפני שנוהג בהם דרך בזיון, אבל מניחן תחת מראשותיו.

דף כד עמוד א
* החצי הראשון של העמוד עוסק בדין קריאת שמע כאשר אשתו או בני ביתו עמו במיטה, באיזה אופן והאם מותר לקרוא קריאת שמע.
* כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף.
* אם טפח של אשתו מגולה - לא יקרא ק"ש כנגדה.
* שוק באשה ערוה, קול באשה ערוה, שער באשה ערוה.
* התולה תפיליו יתלו לו חייו. (והגמרא מביאה 2 אפשרויות באיזה אופן מדובר).

דף כד עמוד ב
* המשמיע קולו בתפלתו - הרי זה מקטני אמנה, המגביה קולו בתפלתו - הרי זה מנביאי השקר, מגהק ומפהק - הרי זה מגסי הרוח, המתעטש בתפלתו - סימן רע לו ויש אומרים ניכר שהוא מכוער, הרק בתפלתו - כאילו רק בפני המלך.
* לדעת רב יהודה: כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה.
* היה ישן (ערום) בטליתו ואינו יכול להוציא את ראשו מפני הצנה - חוצץ בטליתו על צוארו וקורא ק''ש, ויש אומרים על לבו.
* לדעת רב הונא: המהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו ויקרא ק"ש, ורב חסדא חולק ואוסר.
* לדעת רב הונא: ת"ח אסור לו לעמוד במקום הטנופת, לפי שאי אפשר לו לעמוד בלי הרהור תורה.
* היתה טליתו חגורה לו על מתניו - מותר לקרות ק"ש (אע"פ שממתניו ולמעלה הוא ערום).

דף כה עמוד א
* צואה על בשרו או ידו מונחת בבית הכסא - נחלקו רב הונא ורב חסדא אם מותר לו לקרות ק"ש.
* ריח רע שיש לו עיקר - לדעת רב הונא: מרחיק ד' אמות וקורא ק"ש, ולדעת רב חסדא: מרחיק ד' אמות ממקום שפסק הריח וקורא ק"ש.
* ריח שאין לו עיקר - מותר לו ללמוד תורה (אם הריח בא מחבירו), אך לא לקרוא ק"ש.
* צואה עוברת (או פי חזיר) - לדעת אביי: מותר לקרות ק"ש, לדעת רבא: אסור.

דף כה עמוד ב
* ותיקין היו גומרין את קריאת שמע עם הנץ החמה.
* הגמרא מכריעה להלכה שאם עקבו נוגע בערוה אסור לקרוא ק"ש, אך אם עקבו רואה את הערוה מותר.
* צואה בעששית - מותר לקרות ק"ש כנגדה, ערוה בעששית - אסור לקרות ק"ש כנגדה.
* אסור לקרוא ק"ש גם כנגד גוי ערום.
* גרף של רעי ועביט של מי רגלים - אסור לקרות ק"ש כנגדן ואע''פ שאין בהן כלום.
* בית שיש בו ספר תורה או תפילין - אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי (בכלי שאינו כלי המיוחד להם).

דף כו עמוד א
* מי רגלים או צואה: אם הם לאחוריו - מרחיק 4 אמות וקורא קריאת שמע ומתפלל, אם הם לפניו - מרחיק מלא עיניו וקורא קריאת שמע ומתפלל.
* בעל קרי שראה זיבה - לדעת ת"ק: חייב טבילה (כדי לעסוק בתורה), לדעת רבי יהודה: פטור מטבילה.
* פרק רביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני תפילה.
* ותיקין היו גומרים את קריאת שמע עם הנץ החמה.
* אם טעה בשוגג ולא התפלל אחת מהתפילות - יכול להשלימה בתפילה שלאחריה.

דף כו עמוד ב
* רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות - אבות תקנום, רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות - כנגד תמידין תקנום. [והגמרא מביאה ברייתא המסייעת לכל אחת מהשיטות]
* איזו היא מנחה גדולה? משש שעות ומחצה ולמעלה, ואיזו היא מנחה קטנה? מתשע שעות ומחצה ולמעלה.
* לדעת רבי יהודה: זמן תפילת מנחה הוא עד פלג מנחה אחרונה, והיא י"א שעות חסר רביע. [ולדעת חכמים: עד הערב].

דף כז עמוד א
* למסקנת הגמרא, רבי יהודה סובר שזמן תפילת שחרית הוא עד ארבע שעות מתחילת היום ועד בכלל, והגמרא מכריעה להלכה כמותו ("הואיל ותנן בבחירתא כוותיה").
* בברייתא מובא שנמיסת המן היתה בארבע שעות, והגמרא מבארת שניתן להעמיד את דברי הברייתא או כדעת חכמים (שזמן תפלת השחר עד חצות) או כדעת רבי יהודה (שזמן תפלת השחר עד ד' שעות).
* סוף זמן תפילת מנחה - לא נפסקה הלכה לא כחכמים (עד הלילה) ולא כרבי יהודה (עד פלג המנחה), ולכן "דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד".
* מהסיפור המובא בגמרא אודות רב הסיקה הגמרא 3 הלכות: מתפלל אדם של שבת בערב שבת, מתפלל תלמיד אחורי רבו, אסור לעבור כנגד המתפללין.

דף כז עמוד ב
* המתפלל אחורי רבו, והנותן/המחזיר שלום לרבו (כשאר כל אדם), והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל.
* מתפלל אדם ערבית של שבת בערב שבת, ואומר קדושה על הכוס מבעוד יום.
* תפלת ערבית - רבן גמליאל אומר: חובה, ר' יהושע אומר: רשות. (והגמרא מביאה מעשה שבו הם נחלקו בדבר).
* לאחר שרבן גמליאל ציער את רבי יהושע ב-3 מעשים שונים החליטו להעבירו מהנשיאות ולמנות במקומו את רבי אלעזר בן עזריה שהיה חכם עשיר ודור עשירי לעזרא.

דף כח עמוד א
* הגמרא מספרת שבדרך נס נעשו לרבי אלעזר בן עזריה שערות לבנות, ולכן הוא אמר "הרי אני כבן שבעים שנה".
* רבן גמליאל היה מכריז ואומר: "כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש", אך ביום שהתמנה רבי אלעזר בן עזריה לנשיא סלקו את שומר הפתח ונוספו תלמידים רבים.
* עדיות נשנתה באותו היום שהתמנה רבי אלעזר בן עזריה לנשיא, וכל מקום שנאמר בש"ס "בו ביום" הכוונה היא ליום זה.
* הגמרא מספרת שרבן גמליאל פייס את רבי יהושע, וקבעו חכמים שרבן גמליאל ידרוש 3 שבתות ורבי אלעזר בן עזריה שבת אחת.
* זמן תפילת מוסף כל היום לדעת חכמים, אך מי שמאחר להתפלל נקרא פושע.
* היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף - הגמרא מכריעה להלכה כדעת חכמים שמתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף.

דף כח עמוד ב
* הגמרא מכריעה להלכה שמותר לטעום לפני תפילת מוסף ולפני תפילת מנחה.
* הברייתא מביאה את נוסח תפילתו של ר' נחוניא בן הקנה בכניסתו לבית המדרש וביציאתו.
* רבי אליעזר הדריך את תלמידיו: הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון, והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים.
* רבן יוחנן בן זכאי בירך את תלמידיו: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם.
* הגמרא מביאה כמה דעות כנגד מה נתקנו 18 ברכות שבתפילה.
* הגמרא מביאה 3 דעות באיזה אופן צריך לכרוע בתפילה.
* ברכת הצדוקים - ביבנה תקנוה (שמואל הקטן תיקן אותה).

דף כט עמוד א
* אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כ"ג שמש בכהונה גדולה 80 שנה ולבסוף נעשה צדוקי.
* רבא סובר שגם בצדיק מתחילתו יש לחשוש שמא יחזור בו ויהיה רשע.
* אם טעה בברכת המינים לאחר שהתחיל לומר אותה - אין מסלקים אותו.
* הגמרא מבארת כנגד מי נתקנו 7 ברכות שמתפללים בשבת, 9 ברכות בראש השנה, 24 ברכות בתענית.
* נחלקו האמוראים מהי תפילת "מעין שמונה עשרה" (שלדעת רבי יהושע יש להתפלל בכל יום): מעין כל ברכה וברכה או תפילת הביננו.
* כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ ממוצאי שבת ויו"ט, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. (והגמרא הקשתה על כך).
* כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים.
* טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים - מחזירין אותו, שאלה בברכת השנים (ונזכר קודם שומע תפילה) - אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה, והבדלה בחונן הדעת - אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס.

דף כט עמוד ב
* טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה חוזר לעבודה, אא"כ סיים תפילתו.
* הגמרא מביאה 4 פירושים לבאר מה הכוונה "קבע" בדברי רבי אליעזר (שאמר ש"העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים").
* לדעת רבי יוחנן: מצוה להתפלל עם דמדומי חמה.
* המהלך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפלה קצרה - ונחלקו 4 תנאים מה היא "תפלה קצרה".
* אליהו הנביא אמר לרב יהודה אחיו של רב סלא חסידא: לא תכעס / לא תשתכר - וכך לא תחטא.
* כל היוצא לדרך - צריך להתפלל תפלת הדרך.