דף כב עמוד א
* כל הטמאים מותרים בלימוד תורה, חוץ מבעל קרי שלגביו נחלקו תנאים רבים אם ובמה מותר לו ללמוד (כי בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת).
* "הלא כה דברי כאש נאם ה'" - מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה (לדעת רבי יהודה בן בתירא, ונהגו כמותו).
* רבי אלעאי סובר שראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, ורבי יאשיה סובר שאינו חייב בכלאיים עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. (ונהגו כמותם).
* בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים טהור, אך כל המחמיר בה על עצמו לטבול במקוה מאריכין לו ימיו ושנותיו.

דף כב עמוד ב
* בנוגע למחלוקות האמוראים לגבי הטהרה הנדרשת לבעל קרי, רבא מכריע להלכה: בריא המרגיל וחולה המרגיל - ארבעים סאה, ובריא לאונסו - תשעה קבין, אבל חולה לאונסו - פטור מכלום. (אך המנהג כיום הוא כרבי יהודה בן בתירא).
* היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי - לא יפסיק אלא יקצר.
* היה קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי - אינו מפסיק ועולה אלא מגמגם וקורא, ר"מ אומר: אין בעל קרי רשאי לקרות בתורה יותר מג' פסוקים.
* היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו - מתרחק 4 אמות (עדיף להתרחק קדימה, ואם לא אפשר אז מתרחק לצד).

דף כג עמוד א
* הנצרך לנקביו - אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה, אך אם יכול להעמיד עצמו מנקביו מהלך פרסה - תפלתו תפלה.
* שמור עצמך שלא תחטא, ואם תחטא הבא קרבן לפני.
* הנכנס לבית הכסא קבוע חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות, ובגמרא מובאות דעות שונות היכן מניחם לבינתיים.
* נחלקו האמוראים אם מותר לאדם להיכנס בתפילין לבית הכסא קבוע להשתין מים.

דף כג עמוד ב
* לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו (וכן סכין ומעות וקערה וככר) ויתפלל ולא ישתין בהן מים ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי.
* הרוצה ליכנס לסעודת קבע מהלך עשרה פעמים ד' אמות או ד' פעמים י' אמות ויפנה ואח"כ נכנס.
* תיק שהזמינו לשמור בו תפילין - אסור להשתמש בו לדברי חולין (ולדעת רב חסדא דין זה הוא רק לאחר שכבר החל להשתמש בו לתפילין).
* לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו מפני שנוהג בהם דרך בזיון, אבל מניחן תחת מראשותיו.

דף כד עמוד א
* החצי הראשון של העמוד עוסק בדין קריאת שמע כאשר אשתו או בני ביתו עמו במיטה, באיזה אופן והאם מותר לקרוא קריאת שמע.
* כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף.
* אם טפח של אשתו מגולה - לא יקרא ק"ש כנגדה.
* שוק באשה ערוה, קול באשה ערוה, שער באשה ערוה.
* התולה תפיליו יתלו לו חייו. (והגמרא מביאה 2 אפשרויות באיזה אופן מדובר).

דף כד עמוד ב
* המשמיע קולו בתפלתו - הרי זה מקטני אמנה, המגביה קולו בתפלתו - הרי זה מנביאי השקר, מגהק ומפהק - הרי זה מגסי הרוח, המתעטש בתפלתו - סימן רע לו ויש אומרים ניכר שהוא מכוער, הרק בתפלתו - כאילו רק בפני המלך.
* לדעת רב יהודה: כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה.
* היה ישן (ערום) בטליתו ואינו יכול להוציא את ראשו מפני הצנה - חוצץ בטליתו על צוארו וקורא ק''ש, ויש אומרים על לבו.
* לדעת רב הונא: המהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו ויקרא ק"ש, ורב חסדא חולק ואוסר.
* לדעת רב הונא: ת"ח אסור לו לעמוד במקום הטנופת, לפי שאי אפשר לו לעמוד בלי הרהור תורה.
* היתה טליתו חגורה לו על מתניו - מותר לקרות ק"ש (אע"פ שממתניו ולמעלה הוא ערום).

דף כה עמוד א
* צואה על בשרו או ידו מונחת בבית הכסא - נחלקו רב הונא ורב חסדא אם מותר לו לקרות ק"ש.
* ריח רע שיש לו עיקר - לדעת רב הונא: מרחיק ד' אמות וקורא ק"ש, ולדעת רב חסדא: מרחיק ד' אמות ממקום שפסק הריח וקורא ק"ש.
* ריח שאין לו עיקר - מותר לו ללמוד תורה (אם הריח בא מחבירו), אך לא לקרוא ק"ש.
* צואה עוברת (או פי חזיר) - לדעת אביי: מותר לקרות ק"ש, לדעת רבא: אסור.

דף כה עמוד ב
* ותיקין היו גומרין את קריאת שמע עם הנץ החמה.
* הגמרא מכריעה להלכה שאם עקבו נוגע בערוה אסור לקרוא ק"ש, אך אם עקבו רואה את הערוה מותר.
* צואה בעששית - מותר לקרות ק"ש כנגדה, ערוה בעששית - אסור לקרות ק"ש כנגדה.
* אסור לקרוא ק"ש גם כנגד גוי ערום.
* גרף של רעי ועביט של מי רגלים - אסור לקרות ק"ש כנגדן ואע''פ שאין בהן כלום.
* בית שיש בו ספר תורה או תפילין - אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי (בכלי שאינו כלי המיוחד להם).

דף כו עמוד א
* מי רגלים או צואה: אם הם לאחוריו - מרחיק 4 אמות וקורא קריאת שמע ומתפלל, אם הם לפניו - מרחיק מלא עיניו וקורא קריאת שמע ומתפלל.
* בעל קרי שראה זיבה - לדעת ת"ק: חייב טבילה (כדי לעסוק בתורה), לדעת רבי יהודה: פטור מטבילה.
* פרק רביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני תפילה.
* ותיקין היו גומרים את קריאת שמע עם הנץ החמה.
* אם טעה בשוגג ולא התפלל אחת מהתפילות - יכול להשלימה בתפילה שלאחריה.

דף כו עמוד ב
* רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות - אבות תקנום, רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות - כנגד תמידין תקנום. [והגמרא מביאה ברייתא המסייעת לכל אחת מהשיטות]
* איזו היא מנחה גדולה? משש שעות ומחצה ולמעלה, ואיזו היא מנחה קטנה? מתשע שעות ומחצה ולמעלה.
* לדעת רבי יהודה: זמן תפילת מנחה הוא עד פלג מנחה אחרונה, והיא י"א שעות חסר רביע. [ולדעת חכמים: עד הערב].

דף כז עמוד א
* למסקנת הגמרא, רבי יהודה סובר שזמן תפילת שחרית הוא עד ארבע שעות מתחילת היום ועד בכלל, והגמרא מכריעה להלכה כמותו ("הואיל ותנן בבחירתא כוותיה").
* בברייתא מובא שנמיסת המן היתה בארבע שעות, והגמרא מבארת שניתן להעמיד את דברי הברייתא או כדעת חכמים (שזמן תפלת השחר עד חצות) או כדעת רבי יהודה (שזמן תפלת השחר עד ד' שעות).
* סוף זמן תפילת מנחה - לא נפסקה הלכה לא כחכמים (עד הלילה) ולא כרבי יהודה (עד פלג המנחה), ולכן "דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד".
* מהסיפור המובא בגמרא אודות רב הסיקה הגמרא 3 הלכות: מתפלל אדם של שבת בערב שבת, מתפלל תלמיד אחורי רבו, אסור לעבור כנגד המתפללין.

דף כז עמוד ב
* המתפלל אחורי רבו, והנותן/המחזיר שלום לרבו (כשאר כל אדם), והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל.
* מתפלל אדם ערבית של שבת בערב שבת, ואומר קדושה על הכוס מבעוד יום.
* תפלת ערבית - רבן גמליאל אומר: חובה, ר' יהושע אומר: רשות. (והגמרא מביאה מעשה שבו הם נחלקו בדבר).
* לאחר שרבן גמליאל ציער את רבי יהושע ב-3 מעשים שונים החליטו להעבירו מהנשיאות ולמנות במקומו את רבי אלעזר בן עזריה שהיה חכם עשיר ודור עשירי לעזרא.

דף כח עמוד א
* הגמרא מספרת שבדרך נס נעשו לרבי אלעזר בן עזריה שערות לבנות, ולכן הוא אמר "הרי אני כבן שבעים שנה".
* רבן גמליאל היה מכריז ואומר: "כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש", אך ביום שהתמנה רבי אלעזר בן עזריה לנשיא סלקו את שומר הפתח ונוספו תלמידים רבים.
* עדיות נשנתה באותו היום שהתמנה רבי אלעזר בן עזריה לנשיא, וכל מקום שנאמר בש"ס "בו ביום" הכוונה היא ליום זה.
* הגמרא מספרת שרבן גמליאל פייס את רבי יהושע, וקבעו חכמים שרבן גמליאל ידרוש 3 שבתות ורבי אלעזר בן עזריה שבת אחת.
* זמן תפילת מוסף כל היום לדעת חכמים, אך מי שמאחר להתפלל נקרא פושע.
* היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף - הגמרא מכריעה להלכה כדעת חכמים שמתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף.

דף כח עמוד ב
* הגמרא מכריעה להלכה שמותר לטעום לפני תפילת מוסף ולפני תפילת מנחה.
* הברייתא מביאה את נוסח תפילתו של ר' נחוניא בן הקנה בכניסתו לבית המדרש וביציאתו.
* רבי אליעזר הדריך את תלמידיו: הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון, והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים.
* רבן יוחנן בן זכאי בירך את תלמידיו: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם.
* הגמרא מביאה כמה דעות כנגד מה נתקנו 18 ברכות שבתפילה.
* הגמרא מביאה 3 דעות באיזה אופן צריך לכרוע בתפילה.
* ברכת הצדוקים - ביבנה תקנוה (שמואל הקטן תיקן אותה).

דף כט עמוד א
* אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כ"ג שמש בכהונה גדולה 80 שנה ולבסוף נעשה צדוקי.
* רבא סובר שגם בצדיק מתחילתו יש לחשוש שמא יחזור בו ויהיה רשע.
* אם טעה בברכת המינים לאחר שהתחיל לומר אותה - אין מסלקים אותו.
* הגמרא מבארת כנגד מי נתקנו 7 ברכות שמתפללים בשבת, 9 ברכות בראש השנה, 24 ברכות בתענית.
* נחלקו האמוראים מהי תפילת "מעין שמונה עשרה" (שלדעת רבי יהושע יש להתפלל בכל יום): מעין כל ברכה וברכה או תפילת הביננו.
* כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ ממוצאי שבת ויו"ט, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. (והגמרא הקשתה על כך).
* כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים.
* טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים - מחזירין אותו, שאלה בברכת השנים (ונזכר קודם שומע תפילה) - אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה, והבדלה בחונן הדעת - אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס.

דף כט עמוד ב
* טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה חוזר לעבודה, אא"כ סיים תפילתו.
* הגמרא מביאה 4 פירושים לבאר מה הכוונה "קבע" בדברי רבי אליעזר (שאמר ש"העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים").
* לדעת רבי יוחנן: מצוה להתפלל עם דמדומי חמה.
* המהלך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפלה קצרה - ונחלקו 4 תנאים מה היא "תפלה קצרה".
* אליהו הנביא אמר לרב יהודה אחיו של רב סלא חסידא: לא תכעס / לא תשתכר - וכך לא תחטא.
* כל היוצא לדרך - צריך להתפלל תפלת הדרך.

דף ל עמוד א
* לדעת רב חסדא: יש להתפלל את תפילת הדרך מעומד, ולדעת רב ששת: ניתן להתפלל אפילו מהלך.
* תפילת "הביננו" יש להתפלל מעומד, ו"תפילה קצרה" ניתן להתפלל גם בהליכה.
* היה רוכב על החמור והגיע זמן תפילה - הגמרא הכריעה להלכה כדעת רבי, שגם אם יש לו מי שיאחז את חמורו, יישאר לשבת במקומו ויתפלל.
* היה עומד בחו"ל יכוין את לבו כנגד א"י, היה עומד בא"י יכוין את לבו כנגד ירושלים, היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד ביהמ"ק, היה עומד בביהמ"ק יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים.
* התנאים נחלקו מה עדיף - להתפלל בעמידה או לסמוך גאולה לתפילה.
* לדעת ר' חייא בר רב: הלכה כרבי יהודה שאמר משום ראב"ע, שאין יחיד פטור מתפילת מוסף אלא במקום שיש עשרה מתפללים ואז שליח צבור פוטרו.

דף ל עמוד ב
* לדעת רבי ינאי: אין הלכה כרבי יהודה שאמר משום ראב"ע, ולדעת רב: כן הלכה כרבי יהודה שאמר משום ראב"ע.
* לעולם ימוד אדם את עצמו: אם יכול לכוין את לבו - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל.
* הברייתא שאמרה שאם טעה ולא הזכיר של ראש חודש בתפילה אין מחזירים אותו, עסקה בדין המתפלל בציבור ולא בדין המתפלל ביחיד.
* טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית - אין מחזירין אותו, לפי שאין בית דין מקדשין את החדש אלא ביום.
* פרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, ממשיך לעסוק בדיני תפילה.
* הגמרא מבררת את המקור לדין המשנה ש"אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש".

דף לא עמוד א
* אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה.
* אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה (האמוראים מביאים 3 דוגמאות להלכה פסוקה).
* אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות / עצלות / שחוק / שיחה / קלות ראש / דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של מצוה.
* אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה.
* המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים.
* לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות.
* אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר של יוה"כ אומר.
* רב המנונא מביא כמה הלכות בנוגע לתפילה שיש ללמוד מתפילת חנה.

דף לא עמוד ב
* לאורך כל העמוד מובאות דרשות הנלמדות מתפילת חנה.
* רבי אלעזר למד מחנה ש: הרואה בחברו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו, הנחשד בדבר שאין בו צריך להודיעו, שכור שמתפלל כאלו עובד ע"ז, החושד את חברו בדבר שאין בו צריך לפייסו ואף לברכו.
* מיום שברא הקב"ה את עולמו - לא היה אדם שקראו לקב"ה צבאות עד שבאתה חנה וקראתו צבאות.
* "ונתתה לאמתך זרע אנשים" - הגמרא מביאה 4 פירושים של אמוראים לביאור המילים "זרע אנשים".
* אסור לישב בתוך ארבע אמות של תפלה.
* כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של 70 שנה, ואעפ"כ חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת.

דף לב עמוד א
* רבי חמא ברבי חנינא מביא 3 מקראות שמעידין שיש ביד הקב"ה לתקן יצרנו ולהסיר יצר הרע ממנו, ואלמלא נאמרו נתמוטטו רגלינו במשפט, אבל עכשיו שנאמרו יש לנו פתחון פה שהוא גרם לנו שברא יצר הרע.
* הגמרא לאורך העמוד דורשת פסוקים האמורים בתפילת משה לאחר חטא העגל.
* "ודי זהב" - כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל.
* "ויחל משה את פני ה'" - הגמרא מביאה כמה פירושים לביאור המילה "ויחל".
* לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל.

דף לב עמוד ב
* גדולה תפלה יותר ממעשים טובים.
* גדולה תענית יותר מן הצדקה.
* גדולה תפלה יותר מן הקרבנות.
* כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו.
* מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה, ואע"פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו.
* מיום שחרב ביהמ"ק נוצרה הפסקה של חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים.
* כל המאריך בתפלתו (אך אינו מצפה שתעשה בקשתו) - אין תפלתו חוזרת ריקם.
* אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל.
* 4 צריכים חזוק: תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ.
* הקב"ה הבטיח שלא ישכח את עם ישראל אך כן ישכח את מעשה העגל.
* המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו ושעה אחת אחר תפלתו.
* אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו - אבל למלכי עכו"ם פוסק (ואם אפשר - רק מקצר).