דף מה עמוד א
* השותה מים בגלל שנחנק - פטור מלברך.
* פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בהלכות זימון.
* הגמרא מביאה את המקור לכך ששלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שהעונה אמן לא יגביה קולו יותר מן המברך, ואת המקור לכך שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא.
* שנים שאכלו כאחת - נחלקו האמוראים אם יכולים לזמן אם רצו.

דף מה עמוד ב
* שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהם לשוק - קוראים לו להודיעו שהם רוצים לזמן ויפנה אליהם במקום מעמדו ודי להם בכך, ומזמנים עליו ואע"פ שאינו בא אצלם.
* למסקנת הגמרא: רבי יוחנן הוא זה שאמר ששנים שאכלו כאחת לא רשאים לזמן, ורב הוא זה שאמר שכן רשאים לזמן.
* שנים שאכלו כאחת - מצוה ליחלק ולברך כל אחד בפני עצמו (בין ברכת המוציא בין ברכת המזון) אם שניהם סופרים.
* שלשה שאכלו כאחת - אחד מפסיק לשנים ואין שנים מפסיקים לאחד.
* אין זימון למפרע.
* העונה אמן אחר ברכת בונה ירושלים - הרי זה משובח (והעונה אמן אחר שאר ברכות - הרי זה מגונה).

דף מו עמוד א
* לדעת ר' זירא: בעל הבית בוצע (מברך ברכת המוציא ומוציא את המסובים) ומברך (ברכת המזון), ולדעת ר' שמעון בן יוחי: בעל הבית בוצע (כדי שיבצע בעין יפה) ואורח מברך (כדי שיברך בעל הבית).
* עד היכן ברכת הזמון (שצריכין להיות שלשה וכשהן שנים לא יאמרוה)? - רב נחמן אמר: עד נברך, ורב ששת אמר: עד הזן.
* רב יוסף סובר שברכת הטוב והמטיב היא לא מהתורה, שהרי פועלים עוקרים אותה, ורב סובר שההוכחה לכך היא שהרי פותח בה בברוך ואין חותם בה בברוך.
* כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך, חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה שבקרית שמע (שאו פותח או חותם בהן בברוך).

דף מו עמוד ב
* רב נחמן סובר שברכת הטוב והמטיב היא לא מהתורה, שהרי עוקרין אותה בבית האבל לדעת רבי עקיבא.
* ריש גלותא טען כלפי רב ששת שהפרסיים בקיאים בצרכי סעודה יותר טוב מחכמים.
* מים הראשונים - מתחילין מן הגדול, מים אחרונים - בזמן שהם ה' מתחילין מן הגדול, ובזמן שהם מאה מתחילין מן הקטן עד שמגיעים אצל ה' וחוזרין ומתחילין מן הגדול.
* אין מכבדים אדם את חבירו - לא בדרכים (לומר לגדול הימנו לך לפני) ולא בגשרים ולא בנטילת מים אחרונים.

דף מז עמוד א
* אין מכבדין את הגדול להיכנס תחילה אלא בפתח הראוי למזוזה (כלומר: בכניסת כל פתחים, למעוטי דרכים ופרצות).
* אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע.
* אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים / רוב העונים.
* אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה ולא יזרוק ברכה מפיו.
* כל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו.
* לוי קדם את הכהן ונטל מעשר בשבלים קודם שנטל כהן תרומה גדולה - פטור מעשר זה מתרומה גדולה.

דף מז עמוד ב
* אין מזמנין על עם הארץ.
* כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל.
* בברייתות בגמרא מובאות דעות שונות מי נקרא עם הארץ, והגמרא מכריעה להלכה כדעת אחרים שאפי' קרא ושנה ולא שמש ת"ח הרי זה עם הארץ.
* לעולם אינו גר עד שימול ויטבול.
* לדעת ריב"ל: אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה.
* תשעה ועבד מצטרפין למנין.
* כל המשחרר עבדו עובר בעשה.
* לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו נותנין לו שכר כנגד כולם.
* תשעה נראין כעשרה מצטרפין למנין.
* שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין (להחשב כשלשה לזימון).

דף מח עמוד א
* קטן היודע למי מברכין - מזמנין עליו.
* "בוצין בוצין מקטפיה ידיע".
* לדעת רבי ירמיה: ששה אכלו דגן וארבעה אכלו ירק - מצטרפין.
* לעולם המזמן אינו מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן, אך להצטרף לזימון אפילו לא טבל עמהם אלא בציר ולא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת מצטרף.

דף מח עמוד ב
* משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר.
* אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב - הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה.
* הברייתא מביאה דעות שונות מהו המקור לכך שברכת המזון היא מהתורה, וכן מהו המקור לברכה שלפני האוכל.
* הברייתא מביאה דעות שונות מהו המקור לברכת התורה.
* רבי אליעזר אומר: כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו, נחום הזקן אומר: צריך שיזכור בה (בברכת הארץ) ברית, רבי יוסי אומר: צריך שיזכור בה תורה.

דף מט עמוד א
* כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים - לא יצא ידי חובתו.
* האמוראים נחלקו אם הטוב והמטיב צריכה מלכות או לא (ונחלקו אם היא מהתורה או מדרבנן).
* אין חותמין בשתים לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות.
* לדעת רב חננאל אמר רב: לא אמר ברית ותורה ומלכות יצא, ברית לפי שאינה בנשים, תורה ומלכות לפי שאינן לא בנשים ולא בעבדים.
* הגמרא מביאה את נוסח הברכה שיש לומר אם לא הזכיר של שבת/יו"ט/ר"ח בברכת המזון (אם עדיין לא התחיל לומר הטוב והמטיב).

דף מט עמוד ב
* אם לא הזכיר של שבת/יו"ט והתחיל הטוב והמטיב - חוזר לראש.
* טעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפלה - מחזירין אותו, בברכת המזון - אין מחזירין אותו.
* הגמרא מבארת את טעמו של רבי מאיר ושל רבי יהודה שנחלקו אם השיעור המחייב בברכת המזון הוא כזית או כביצה.
* אמר שמואל: לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל (אע"פ שבארבעה הוא רשאי לומר בברכת הזימון לשלשה "ברכו", טוב לו שיאמר "נברך" ואל יוציא עצמו מכלל המברכים).

דף נ עמוד א
* מברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח הוא אם לאו (כיצד? - "ובטובו" - הרי זה ת"ח, "ומטובו" - ה"ז בור).
* "בטובו חיינו" - הרי זה ת"ח, "חיים" - הרי זה בור.
* "נברך שאכלנו משלו" - הרי זה ת"ח, "למי שאכלנו משלו" - הרי זה בור.
* לדעת רבי עקיבא (והלכה כמותו): מעשרה אנשים ומעלה - נוסח הזימון זהה, אך רבי יוסי הגלילי חולק, כי לדעתו לפי רוב הקהל הם מברכים.
* אפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים.
* ג' שישבו לאכול כאחת ועדיין לא אכלו / ג' שישבו לאכול כאחת אע"פ שכל אחד ואחד אוכל מככרו - אינן רשאין ליחלק.

דף נ עמוד ב
* במשנה (בעמוד א) נאמר ששתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד ולא רואות אלו את אלו, הרי אלו לא מצטרפות לזמון, ובברייתא נאמר שאם יש שמש ביניהם שמש מצרפן.
* לדעת שמואל (כדעת רבי אליעזר): עושה אדם כל צרכיו בפת (ולא חוששים להפסד אוכלין).
* כוס של ברכה - אין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים (כדי שיהיה מצוה מן המובחר).
* אין מניחין בשר חי על הפת, ואין מעבירין כוס מלא על הפת, ואין זורקין את הפת, ואין סומכין את הקערה בפת.
* שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה: במשקין - בולען בלא ברכה, במאכל לא מאוס - פולטן ומברך וחוזר ואוכלן, במאכל מאוס - מסלקן לצד פיו ומברך.

דף נא עמוד א
* הגמרא מכריעה להלכה שאם סיים אכילתו ונזכר שלא בירך לפני אכילתו - לא יחזור ויברך.
* יין מיושן יפה לבני מעים.
* אל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו.
* אל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת.
* הגמרא מביאה דינים שונים שנאמרו לגבי כוס של ברכה.
* כל המברך על כוס מלא - נותנים לו נחלה בלי מצרים / זוכה ונוחל 2 עולמות.

דף נא עמוד ב
* אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש.
* אין מסיחין על כוס של ברכה (משאחזו עד שיברך).
* הגמרא מכריעה להלכה שגם האוכל ומהלך מברך בישיבה.
* פרק שמיני, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדינים השייכים לקודם הסעודה ולאחר הסעודה, ובדיני הבדלה, ברכה אחרונה ועניית אמן.
* לדעת ב"ש: מברך על היום ואח"כ מברך על היין, ולדעת ב"ה: מברך על היין ואח"כ מברך על היום - ובברייתא ובגמרא מבואר טעמי המחלוקת.

דף נב עמוד א
* לדעת ב"ש: במוצאי שבת אומר את ברכת היום ("הבדלה") בסוף, כי עדיף לדחות את הוצאת השבת ככל האפשר (ולהיפך מכך בכניסת השבת).
* המברך (ברכת הנהנין) - צריך שיטעום (מאותו דבר שבירך עליו).
* טעמו (מכוס של יין) - פגמו (מלשמש ככוס של ברכה).
* כוס של ברכה - צריך שיעור.
* התנאים נחלקו בדעת ב"ש אם ברכת המזון טעונה כוס.
* לדעת ב"ש: נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס, ולדעת ב"ה להיפך - ובברייתא ובגמרא מבואר טעמי המחלוקת.

דף נב עמוד ב
* תכף לנטילת ידים סעודה.
* לדעת ב"ש: מקנח ידיו במפה ומניחה על השולחן, ולדעת ב"ה: מניחה על הכסת - ובברייתא מבואר טעמי המחלוקת.
* לדעת ב"ש (וכך ההלכה): מכבדין את הבית ואח"כ נוטלים לידים, ולדעת ב"ה להיפך - ובברייתא ובגמרא מבואר טעם המחלוקת.
* לדעת רבי יוחנן: פירורים שאין בהם כזית - מותר לאבדם ביד.
* נהגו העם כבית הלל לפי רבי יהודה שיש לברך על הבשמים ואח"כ על הנר.
* לדעת ב"ה הרבה מאורות יש באש, ולכן יש לברך בורא מאורי האש.

דף נג עמוד א
* נר ששבת ממלאכת עבירה - מברכים עליו בהבדלה.
* נכרי שהדליק נר במוצ"ש מנר של נכרי שדלק בשבת - אין מברכים עליו בהבדלה.
* היה מהלך במוצ"ש מחוץ לעיר וראה אש - אם רוב אנשי העיר הם נכרים, אינו מברך עליו בהבדלה.
* רק אש שהודלקה כדי להאיר מברכים עליה בהבדלה.
* היו יושבים בביהמ"ד והביאו אש לפניהם - לדעת ב"ש: כל אחד מברך לעצמו (מפני ביטול ביהמ"ד), ולדעת ב"ה: אחד מברך לכולם (ברוב עם הדרת מלך).
* אין מברכים על בשמים שאין עיקר הכוונה בהבאתם להנאת הריח (ולכן אין מברכים על בשמים של בית הכסא).
* היה מהלך בשוק של עבודה זרה ונתרצה להריח הרי זה חוטא.

דף נג עמוד ב
* לדעת רב: ניתן לברך על הנר אפילו בריחוק מקום (אם יש בו אור בשיעור כזה שאם היה עומד קרוב לנר היה יכול ליהנות מאורו), ולדעת רבא: צריך המברך לעמוד בסמוך לנר ממש.
* אין מחזרים על האור כדרך שמחזרים על המצוות.
* מי שאכל ושכח ולא בירך - נחלקו ב"ש וב"ה אם יחזור למקומו ויברך, אך אם הלך ממקום אכילתו במזיד - לדברי הכל יחזור למקומו ויברך.
* ישנה מחלוקת תנאים מי גדול ממי - העונה אמן או המברך.
* נחלקו התנאים אם שמן מעכב את הברכה.

דף נד עמוד א
* פרק תשיעי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני ברכות ההודאה והשבח.
* על נס של רבים - כולם חייבים להודות, על נס של יחיד - רק אותו אדם שנעשה לו נס חייב לברך.
* הברייתא מפרטת מקומות שהרואה אותם צריך להודות ולשבח על הניסים שנעשו בהם.

דף נד עמוד ב
* הגמרא מבארת את ענין הנס שנעשה במעברות נחלי ארנון, באבני אלגביש, באבן שביקש עוג לזרוק על ישראל, באבן שישב עליה משה, באשתו של לוט, בחומת יריחו שנפלה/נבלעה.
* אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הצדיקים.
* ארבעה צריכים להודות ולברך (ברכת הגומל, בפני עשרה אנשים) לאחר שיצאו מסכנה שהיו בה: יורדי הים, הולכי מדברות, מי שהיה חולה ונתרפא, מי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא.
* צריכים שימור מן המזיקים: חולה, חתן, כלה, יולדת, אבל, תלמידי חכמים בלילה.
* שלשה דברים מאריכים לו ימיו ושנותיו: המאריך בתפילתו (ואינו מעיין בה), המאריך על שולחנו, המאריך בבית הכסא.

דף נה עמוד א
* כל זמן שביהמ"ק קיים - מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו - שולחנו של אדם מכפר עליו.
* הברייתא מפרטת עשרה דברים שמביאים את האדם לידי תחתוניות.
* שלושה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם: מי שנותנים לו ספר תורה לקרות בו ואינו קורא, כוס של ברכה לברך ואינו מברך, והמנהיג עצמו ברבנות.
* שלושה צריכים רחמים (כדי שיבואו): מלך טוב, שנה טובה, וחלום טוב.
* שלושה דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו: רעב, שובע, ופרנס טוב.
* אין מעמידים פרנס על הציבור אא"כ נמלכים בציבור תחילה.
* בצלאל על שם חכמתו נקרא.
* יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ.
* הגמרא מביאה מימרות שונות בענייני חלומות.
* כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.

דף נה עמוד ב
* כל העמוד ממשיך לעסוק בענייני חלומות.
* הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא רע.
* הרואה חלום ונפשו עגומה ילך ויטיבנו בפני שלשה (והגמרא מפרטת את סדר הטבת החלום).
* מי שראה חלום ולא יודע מה ראה - הגמרא מביאה נוסח תפילה שעליו לומר בזמן ברכת כהנים.
* זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם.
* כששמואל היה רואה חלום רע הוא היה אומר: "וחלומות השוא ידברו".
* כל החלומות הולכים אחר הפה (=קיום החלומות הוא כפי שנפתרו בפיו של הפותר), אם הפתרון הוא מעין החלום.
* השכים ונפל לו פסוק לתוך פיו הרי זו נבואה קטנה.
* 3 חלומות מתקיימין: חלום של שחרית, שחלם לו חבירו, ושנפתר בתוך חלום (ויש מוסיפים אף חלום שנשנה).
* אין מראים לו לאדם אלא מהרהורי לבו.

דף נו עמוד א
* הגמרא מספרת על 13 חלומות זהים שחלמו אביי ורבא והלכו לבר הדיא שיפתור להם אותם - לאביי (שנתן לו שכר) פתר בר הדיא את החלומות לטובה, ולרבא (שלא נתן לו שכר) פתר את החלומות לרעה.
* הגמרא מספרת על 4 חלומות נוספים שרבא חלם ובר הדיא פתר לו לרעה, ועל 5 חלומות נוספים שהוא פתר לו לטובה לאחר שנתן לו שכר.
* כל החלומות הולכין אחר הפה.
* קללת חכם אפילו בחנם היא באה.
* גלות מכפרת עון.

דף נו עמוד ב
* הגמרא מביאה פתרון חלום שפתר רבי ישמעאל לבן דמא, ופתרון חלומות שפתר רבי לבר קפרא, ופתרון חלומות שפתר רבי ישמעאל לצדוקי אחד.
* הגמרא מבארת מה הרמז למי שראה בחלום את אחד המראות הבאים: באר, נהר, צפור, קדרה, קנה, קנים, שור, חמור, חתול, ענבים, סוס לבן או אדום, ישמעאל, גמל, פינחס, פיל.
* רבי יהושע בן לוי מפרט איזה פסוק (חיובי) יש להשכים ולומר (קודם שיקדמנו פסוק שלילי) מי שראה בחלום את אחד הדברים הבאים: נהר, צפור, קדרה, ענבים, הר, שופר, כלב, ארי, תגלחת, באר, קנה, שור.