דף קיט עמוד א
* הגמרא מספרת כיצד אמוראים קיבלו את השבת וכיצד כיבדו ועסקו בהכנות לשבת.
* הגמרא מביאה את הסיפור על "יוסף מוקיר שבת".
* הגורם לעשירות - בארץ ישראל: בגלל שמעשרים מעשרות, בבבל: בגלל שמכבדים את התורה, ובשאר ארצות: בגלל שמכבדים את השבת.
* רבי יהושע בן חנניא השיב לקיסר שהסיבה לכך שתבשיל של שבת ריחו נודף זה בגלל שאנחנו שומרים את השבת.
* נחלקו האמוראים אם כבוד שבת זה להקדים או לאחר את הסעודה.

דף קיט עמוד ב
* אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר "ויכולו".
* כל המתפלל בערב שבת ואומר "ויכולו" - מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית / שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו "וסר עונך וחטאתך תכופר".
* שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכו'.
* לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת ובמוצאי שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית.
* כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו - קורעין לו גזר דינו / אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו.
* כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן.
* אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת.
* לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת / אלא בשביל שביטלו קריאת שמע שחרית וערבית / אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן / אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה / אלא בשביל שהושוו קטן וגדול / אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה / אלא בשביל שביזו בה ת"ח / אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה (במשא ומתן).
* כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו.
* אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן.
* אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש.

דף קכ עמוד א
* הגמרא מקשה מהמשנה בעמוד זה ("מצילין סל מלא ככרות אע"פ שיש בו מאה סעודות") על המשנה הקודמת ("מצילין מזון ג' סעודות"), ומביאה שני תירוצים.
* בהצלת מזון מהדליקה אומר לאחרים "בואו והצילו לכם", ובהצלת בגדים מהדליקה אומר לאחרים "בואו והצילו עמי", וטעם ההבדל הוא כי מזון ראוי לו לאותה שבת רק בשיעור של שלוש סעודות, ואילו מלבושים ראויים לו כולם לאותה שבת.
* רב סובר כדעת רבי שמעון בן ננס שגרם כיבוי מותר, ולכן פסק שטלית שאחז בה האור מצד אחד נותנין עליה מים מצד אחר ואם כבתה כבתה.

דף קכ עמוד ב
* נר ששכח על גבי טבלא - מנער את הטבלא והיא נופלת, ואם כבתה כבתה.
* נר שאחורי הדלת - פותח ונועל כדרכו, ואם כבתה כבתה, ואביי חולק ואוסר.
* פותח אדם דלת כנגד מדורה בשבת כאשר חודרת רוח מצויה, ואביי חולק ואוסר.
* למסקנה, רבי יוסי הוא זה שסובר שגרם כיבוי אסור, והטעם לכך הוא כיון שמתוך שאדם בהול על ממונו אם נתיר לו גרם כיבוי אז הוא עלול גם לכבות ישירות.

דף קכא עמוד א
* לדעת רבי יוסי: טבילה בזמנה היא מצוה, אך לדעת חכמים ולדעת רבי יוסי ברבי יהודה: טבילה בזמנה אינה מצוה.
* לדעת רבי אמי: בדליקה שנפלה אצל ישראל התירו לו לומר בפני גוי "כל המכבה אינו מפסיד" (ומהמשנה אין סיוע או קושיה לדין זה).
* מהמשנה אין הוכחה לכך ש"קטן אוכל נבלות - בית דין מצווין עליו להפרישו".

דף קכא עמוד ב
* למסקנה, הדין במשנה (בסוף עמוד א) הוא כך: צואה של תרנגולים המונחת באשפה שבחצר התירו לכפות עליה כלי מפני החשש שילד קטן ישחק בה ויתלכלך.
* לדעת רבי יהושע בן לוי: כל המזיקין ההורגין בני אדם - מותר להרוג אותם בשבת. (ומדובר שהיו רצים אחריו להורגו, לפי רש"י).
* לדעת רבה בר רב הונא: טוב עושה מי שהורג נחשים ועקרבים בשבת, אך רב הונא חולק על כך.
* רוק, נחש, עקרב - דורסו בשבת לפי תומו.
* פמוטות קטנים - מותר לטלטלם בשבת.

דף קכב עמוד א
* קרונות (העשויות לשאת בהם בני אדם) - אם ניטלות על ידי אדם אחד, מותר לטלטלן בשבת.
* נכרי שהדליק את הנר בשבת - מותר לישראל להשתמש לאורו, כי נר לאחד נר למאה (ולכן אין לחשוש שהגוי הוסיף בהדלקתו עבור הישראל).
* מילא הגוי מים מרשות הרבים עבור בהמתו - מותר לישראל להשקות בהמתו ממים אלו, ולא גוזרים שמא יבוא הגוי להרבות עבור הישראל.
* אביי ורבא נחלקו מה הטעם לכך שהיה מותר לרבן גמליאל לרדת בשבת מן הספינה בכבש שעשה הגוי בשבת, והרי אותו הגוי היה מכיר את רבן גמליאל והברייתא אוסרת אם הגוי מכיר את ישראל.

דף קכב עמוד ב
* פרק שבעה עשר, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני מוקצה בכלים.
* כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן, ואע"פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת.
* בברייתא נאמר ש"דלת של שידה ושל תיבה ושל מגדל נוטלין אבל לא מחזירין", ורבא מבאר שהתנא סובר שאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, אך אסור להחזיר גזירה שמא יתקע (ויעבור על מכה בפטיש).
* דבר שמלאכתו לאיסור - לדעת רב יהודה: אסור לטלטל אפילו לצורך גופו (וכל שכן שאסור לטלטלו לצורך מקומו), ולדעת רבה: מותר.

דף קכג עמוד א
* אביי מקשה מברייתא וממשנה על רבה (הסובר שכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו), ורבה מתרץ.
* רב נחמן פסק שטלטול מן הצד לא נחשב לטלטול והוא מותר.
* מחט שניטל חררה או עוקצה (ופקע ממנה שם כלי לגבי דין טומאה) - נחלקו האמוראים אם מותרת בטלטול.
* נחלקו האמוראים אם מותר להחליק בשבת סדר אבריו של תינוק שנולד (שאבריו מתפרקין וצריך ליישבן).

דף קכג עמוד ב
* קנה של זיתים שיש קשר בראשו מקבל טומאה, כי לא נחשב לפשוטי כלי עץ כיון שיש לקנה זה בית קיבול המשמש לקבלה (כדי לבדוק אם הזיתים בשלים).
* במשנה ובגמרא מפורטים כלים שיש להם דין של מוקצה מחמת חסרון כיס.
* הגמרא מביאה ברייתא המפרטת את סדר השתלשלות גזירת טלטול כלים - ואביי ורבא נחלקו בביאור ברייתא זו ונחלקו אם התירו לבסוף טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו.
* תחילת הברייתא, המתארת שבראשונה היו כל הכלים אסורים בטלטול (חוץ משלושה כלים), נשנתה בימי נחמיה בן חכליה שבני דורו היו מקילים באיסור שבת.

דף קכד עמוד א
* רבה ורבא נחלקו בביאור המשנה ("כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך ר' נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך").
* לפי רבה: ת"ק מתיר דבר שמלאכתו לאיסור רק לצורך גופו, ולפי רבא: ת"ק מתיר דבר שמלאכתו לאיסור אף לצורף מקומו (אך רק כשיש תורת כלי עליו).
* הגמרא דנה האם גוזרים איסור ביום טוב משום שבת, ומסיקה שזו מחלוקת ב"ש וב"ה.

דף קכד עמוד ב
* רב סובר כדעת רבא שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אף לצורך מקומו.
* רש"י פוסק כדעת רבא שדבר שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו אף מחמה לצל, ודבר שמלאכו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו אך מחמה לצל ושלא יגנב אסור.
* למסקנת הגמרא: המחלוקת במשנה היא כאשר נשברו הכלים בשבת, ותנא קמא מתיר לטלטלם אף אם ראויים רק למלאכה אחרת, ורבי יהודה מתיר רק אם ראויים לעשות בהם מעין מלאכתם הראשונה, אבל אם נשברו הכלים מערב שבת אז לדעת כולם השברים מותרים בטלטול אף אם ראויים רק למלאכה אחרת ולא למלאכתם הראשונה.
* לדעת רבא: חתיכת חרס שראויה לתשמיש בחצר ונחשבת כלי, אין שם כלי פוקע ממנה אף בהיותה ברשות הרבים ולכן מותר לטלטלה.

דף קכה עמוד א
* רצועות עץ דקות של מחצלת ישנה שנפרדו ממנה - מותר לטלטלן בשבת.
* חתיכות בד שנשארו מטליתות, שאין בהן שלוש אצבעות על שלוש אצבעות - אסור לטלטלן בשבת.
* בברייתא מובאת מחלוקת תנאים אם מותר לטלטל שברי תנור ישן - והגמרא מבררת לאורך העמוד את טעם המחלוקת.

דף קכה עמוד ב
* רבי אמי ורבי אסי נחלקו אם כדי לייחד מוקצה מערב שבת לעשותו ככלי ולהתירו בטלטול צריך לעשות בו מעשה חשוב או די בהכנה מועטת.
* רבי אליעזר וחכמים מודים שאין עושים אוהל עראי בשבת וביו"ט, אך הם נחלקו אם מותר להוסיף תוספת ארעי בשבת וביו"ט.

דף קכו עמוד א
* לדעת רב כהנא (כדעת רבן שמעון בן גמליאל): חכמים סוברים שמותר לסתום חלון בפקק, אפילו אם אינו קשור בו, ובלבד שיהיה מוכן לכך מאתמול.
* רבי ירמיה הקשה על כך ושאל מדוע לא לפרש שחכמים סוברים שמותר לסתום חלון בפקק רק אם קשור בחלון, ואז מותר אף אם אינו תלוי בחלון.
* רב יוחנן פוסק כרבן שמעון בן גמליאל שמותר לנעול דלת בקנה אף אם לא קשרוהו כלל מבעוד יום.

דף קכו עמוד ב
* רבי יצחק נפחא פסק כדעת רבי אליעזר שאין לפקוק בפקק החלון אלא אם כן הוא קשור ותלוי, ורב עמרם הקשה על דבריו ממשנה.
* במשנה ובגמרא מבואר דיני טלטול כיסוי הכלים בשבת.
* המשנה הראשונה של פרק שמונה עשר, המתחיל בעמוד זה, מבארת באיזה אופן מותרת טרחה של פינוי חפצים בשבת.
* בגמרא מובאות שתי דעות מדוע המשנה נקטה "מפנים אפילו ארבע וחמש קופות של תבן מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש" ולא נקטה רק "חמש קופות".

דף קכז עמוד א
* הגמרא מסתפקת אם עדיף למעט בטרחת ההליכה בשעת פינוי מקום או בטרחת כובד המשא.
* אף לשיטת רב חסדא (הסובר שמותר לפנות דווקא ארבע וחמש קופות) - הכל לפי האורחים, ואם צריך לפנות יותר מארבע וחמש קופות הדין הוא שמותר.
* גדולה הכנסת אורחין - כהשכמת בית המדרש / יותר מהשכמת בית המדרש / מהקבלת פני שכינה.
* לדעת רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא - הכנסת אורחין וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חברו לכף זכות (והגמרא מבארת שדברים אלו כלולים באמור במשנה הראשונה במסכת פאה).

דף קכז עמוד ב
* "הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות" - הגמרא מביאה שלושה סיפורים בהם דנו אדם לכף זכות.
* המשנה (בתחילת הפרק) פירטה כמה מינים המותרים בשבת בפינוי, והגמרא מבררת מדוע הם אינם מוקצה ומה החידוש בכל אחד מהם.

דף קכח עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא בענין טלטול דברים הראויים לאכילת בעלי חיים.
* רשב"ג ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא - סוברים ש"כל ישראל בני מלכים הם".
* הגמרא מביאה ברייתא בענין טלטול סוגי עצים ועשבים שונים.
* בשר מליח - מותר לטלטלו בשבת, בשר תפל - מחלוקת אמוראים אם מותר לטלטלו בשבת.
* דג מליח - מותר לטלטלו בשבת, דג תפל - אסור לטלטלו בשבת.

דף קכח עמוד ב
* רב סובר שאיסור ביטול כלי מהיכנו הוא מדרבנן ואיסור צער בעלי חיים הוא מהתורה, ולכן איסור צער בעלי חיים דוחה איסור ביטול כלי מהיכנו.
* מדדין בשבת בהמה וחיה ועוף בחצר אבל לא את התרנגולת.
* האשה מדדה את בנה בשבת אפילו ברשות הרבים.
* האמוראים נחלקו מהו "סיעוד" שמותר לעשות לבהמה היולדת בשבת.
* במשנה ובברייתא מבואר איזה חילול שבת מותר לעשות לאשה היולדת בשבת.

דף קכט עמוד א
* האמוראים נחלקו "מאימתי פתיחת הקבר", וכן נחלקו "עד מתי פתיחת הקבר".
* דבר שאין בו סכנה (חולה שאם לא יעשו לו רפואה זו אין מסוכן למות ומכל מקום צריך הוא לה) - אומר לנכרי ועושה.
* בגמרא מובאות דעות שונות עד מתי מחללים שבת עבור יולדת.
* עושין מדורה ליולדת בשבת, וכן מי שהקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה.
* לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו, אך הקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהן צרכי סעודה.
* כל המקיל בסעודת הקזת דם - מקילין לו מזונותיו מן השמים, ואומרים: הוא על חייו לא חס אני אחוס עליו.

דף קכט עמוד ב
* חמשה דברים קרובין למיתה יותר מן החיים: אכל ועמד, שתה ועמד, ישן ועמד, הקיז דם ועמד, שימש מטתו ועמד.
* הגמרא מפרטת באלו ימים אין לעשות הקזת דם.
* המקיז דם - שתייה לאלתר, אכילה עד חצי מיל.
* רב פוסק כדעת רבי יוסי שמותר אף לחתוך את הטבור בשבת (ולא כדעת ת"ק המתיר רק לקשור).

דף קל עמוד א
* פרק תשעה עשר, המתחיל בתחילת העמוד, עוסק בהלכות צרכי מילה בשבת.
* לדעת רבי אליעזר: אם לא הביא מערב שבת איזמל למול בו את התינוק, מביאו בשבת אף דרך רשות הרבים, ודוקא כשהוא מגולה כדי להראות לכל שהמצוה חביבה עליו עד כדי חילול שבת בעבורה.
* במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת, במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב.
* כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה (כגון מילה) - עדיין עושים אותה בשמחה.
* כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה - עדיין היא מוחזקת בידם, וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון תפילין - עדיין היא מרופה בידם.
* תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים - לדעת אביי: שלא יפיח בהם, לדעת רבא: שלא יישן בהם.

דף קל עמוד ב
* רבי אליעזר מתיר לצורך מילה בשבת להעביר את האיזמל אפילו ברשות הרבים, רבי שמעון מתיר להעביר רק דרך רשויות דרבנן, וחכמים אוסרים הכל.
* לדעת רבי אסי: במבוי שלא נשתתפו בו - מותר לטלטל כלים ששבתו בו.
* לדעת רב: במבוי שלא נשתתפו בו - מותר לטלטל כלים ששבתו בו רק אם לא עירבו חצירות עם הבתים.