דף ז עמוד א * אין להחמיר כחומרותיהם של שני חולקים דווקא במקום שהחומרות סותרות זו את זו (שהטעם של המחמיר בדין אחד הוא סיבה לקולא בדין השני). * אם היה צדו האחד של המבוי פתוח לכרמלית וצדו השני היה פתוח לרשות הרבים (וכל שכן אם שני הצדדים היו פתוחים לכרמלית) - עושה צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מצדו השני, כדי להתיר את המבוי בטלטול. * רב יוסף בשם רב יהודה אמר שמבוי הפתוח בצד אחד לרשות הרבים ובצדו השני פתוח לרחבה וכתל הרחבה שכנגד פתח המבוי היה פרוץ לרשות הרבים - נחשב כמבוי סתום ואינו זקוק אלא ללחי או קורה בצדו הפתוח לרשות הרבים. דף ז עמוד ב * לדעת אביי: דברי רב יהודה הנ"ל נאמרו בשם שמואל, ואילו רב חולק וסובר שדינו כמבוי מפולש, וכן חולק על המשתמע מדברי רב יהודה וסובר שמבוי שנפרץ לחצר שיש בה דיורין והחצר לא נפרצה לרשות הרבים - אין בני החצר אוסרים על בני המבוי לטלטל במבוי. * הגמרא מבארת שלאור דברי רב ששת (המובאים בגמרא) ניתן לומר, שלא כמו אביי: דברי רב יהודה הנ"ל נאמרו בשם רב, ורב מודה שמבוי המפולש לרשות הרבים דרך רשות היחיד נידון כמבוי סתום, וכן סובר שמבוי שנפרץ לחצר שיש בה דיורין ולא עירבו בני המבוי עם בני החצר - בני החצר אוסרים על בני המבוי לטלטל במבוי.
דף ח עמוד א * דברי רב יהודה, שמבוי שכלה לרחבה ונפרצה הרחבה כנגדו אינו צריך תיקון בסופו - לדעת רב יוסף: דין זה נאמר רק כאשר כלה המבוי לאמצע הרחבה, ולדעת רבה: דין זה נאמר גם בתנאי שנפרצו המבוי והרחבה זה שלא כנגד זה, ולדעת רב משרשיא: דין זה נאמר רק ברחבה של רבים. * מבוי, שצדו אחד כלה לים וצדו השני כלה לאשפה, ובסופו היה סתום - רבי לא הורה בו איסור (כי יש מחיצות משלושת צדדיו) ולא הורה בו היתר (מחשש שתינטל האשפה או יעלה הים שרטון), ובדעת חכמים נחלקו הלשונות בגמרא אם התירו או אסרו. * מחצלת, שכאשר הרוח מנשבת בה היא משליכה אותה לארץ - לא יכולה להיחשב כלחי. * הגמרא מבררת מה החידוש בדברי רב שאמר ש"מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו - חצר מותרת ומבוי אסור", והרי דין זה כבר מופיע במשניות. דף ח עמוד ב * מבוי העשוי כ"נדל" - עושה צורת הפתח לכל אחד מן המבואות הקטנים במקום חיבורם עם המבוי הגדול, ובצדם השני הפונה לרשות הרבים עושה לחי או קורה, וכך גם יעשה למבוי הגדול. * מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר - אם בליטת הכותל הארוך יתירה על הכותל הקצר פחות מארבע אמות, נחלקו האמוראים אם מניח את הקורה באלכסון (מסוף בליטת הכותל הארוך לסוף בליטת הכותל הקצר) או מניח כנגד הקצר (מסוף בליטת הכותל הקצר ובקו ישר כנגדו בכותל הארוך). * מבוי שתוקן על ידי קורה - נחלקו האמוראים אם מותר לטלטל גם תחת הקורה או לא. * מבוי שתוקן על ידי לחי - רב חסדא סובר שכולם מודים שאסור לטלטל כנגד הלחי.
דף ט עמוד א * הגמרא מקשה מברייתא על דעת רבא (שבעמוד הקודם), הסובר שבקורה המונחת בסמוך למבוי מבחוץ אסור להשתמש בכל המבוי (כי צריך שהקורה תהיה מונחת על גבי אויר המבוי), ומביאה שני תירוצים. * מבוי שתוקן על ידי לחי - אביי ורבא נחלקו בדעת רבי יוחנן אם הוא אוסר לטלטל כנגד הלחי או מתיר, וכל אחד מנסה להביא ראיה לשיטתו, והגמרא דוחה את הראיות. * רב הונא בריה דרב יהושע מקשה על רבא שמתיר, והגמרא מתרצת. דף ט עמוד ב * רב אשי מתרץ באופן נוסף את הקושיה של רב הונא בריה דרב יהושע על רבא. * לחי שנראה מבפנים ושוה מבחוץ - נידון משום לחי, ולחי שנראה מבחוץ ושוה מבפנים - נחלקו האמוראים אם נידון משום לחי או לא. * רבה בר רב הונא סובר שלחי שנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי, אך מקשה על דבריו באריכות ממשנה בהמשך המסכת.
דף י עמוד א * הגמרא מכריעה להלכה ש"נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי", בגלל שרבי חייא שנה ברייתא כדעה זו. * במשנה בתחילת המסכת נאמר שצריך למעט פתח מבוי שהוא רחב יותר מעשר אמות, והגמרא מביאה את דעת רבי יהודה החולק על כך, ומנסה לברר עד איזה שיעור יהא הפתח רחב ולא יהא צריך למעטו לשיטת רבי יהודה. דף י עמוד ב * פתח מבוי שהוא רחב יותר מעשר אמות - הגמרא מבררת באיזה אופן ניתן להכשיר מבוי זה (לדעת שמואל בשם לוי: עושה פס גבוה עשרה במשך ארבע אמות ומעמידו לאורכו של מבוי, ולדעת רב יהודה: ימעט את רוחב הפתח, והגמרא דנה באיזה אופן). * למסקנת הגמרא, אם רב דימי ורבין נחלקו בנוגע לדין "עור העסלא", הרי שמחלוקתם היא האם "פרוץ כעומד" מותר או אסור.
דף יא עמוד א * צורת הפתח מועילה להכשיר מבוי הגבוה יותר מעשרים אמה. * הגמרא מסתפקת אם אמלתרא (קורה שיש בה ציורים) מועילה להכשיר מבוי שפתחו רחב יותר מעשר אמות. * לדעת רב אין צורת הפתח מועילה להתיר מבוי שפתחו רחב מעשר אמות. * רב יוסף למד מדברי רב שחצר שרובה פתחים וחלונות אינה ניתרת בצורת הפתח, והגמרא דחתה את דבריו. * הגמרא ניסתה להוכיח שרבי יוחנן סובר כדעת רב, ודחתה הוכחה זו. דף יא עמוד ב * צורת הפתח שעשאה מן הצד - לא עשה ולא כלום. * צורת הפתח צריכה שתהא חזקה כדי להעמיד בה דלת כל שהיא, ואפילו דלת של קשין. * צורת הפתח צריכה שיהא בה היכר ציר. * צורת הפתח (קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם) - נחלקו האמוראים אם צריך שיהא הקנה העליון מונח ממש מעל הקנים שבצדדים או אפשר גם שיהיה תלוי הקנה העליון באויר מעל הקנים. * נחלקו התנאים במשנה באיזה אופן יש להכשיר מבוי סתום, והגמרא מבררת את דעתם.
דף יב עמוד א * הגמרא מתלבטת אם כדי להכשיר מבוי בטלטול רבי אליעזר דורש שני לחיים וגם קורה או רק שני לחיים. * מבוי שרוחב פתחו פחות מארבעה טפחים אינו צריך תיקון כלל. (ולפי אפשרות אחת בהמשך הגמרא, דין זה שנוי במחלוקת תנאים). * חצר הפרוצה למקום האסור לה - לדעת חכמים: ניתרת בפס אחד, ולדעת רבי: בשני פסים. * לדעת רבי יוחנן ושמואל: אם מתקנים חצר על ידי העמדת פס ברוח מצד אחד בלבד, צריך שיהא הפס ברוחב ארבעה טפחים, אבל כאשר מעמידים פסים משני הצדדים, די בכך שיהא בהם רוחב משהו לכל צד. דף יב עמוד ב * לדעת רב יהודה ורבה: לחי מועיל משום מחיצה, וקורה מועילה משום היכר (ולכן מבוי מפולש, ששני ראשיו פתוחים לרשות הרבים - אם הכשירו בלחי: דינו כרשות היחיד, ואם הכשירו בקורה: דינו כרשות הרבים). * לדעת רבא: בין לחי ובין קורה מועילים משום היכר. * איזהו מבוי שניתר בלחי וקורה? - כל שארכו יתר על רחבו אפילו במשהו ובתים וחצרות פתוחים לתוכו, ואיזו היא חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ארבעה? - כל שאורכה שווה למידת רוחבה.
דף יג עמוד א * כל מקום שנאמר "משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא" - אינו אלא רבי מאיר. * רבי ישמעאל אמר לרבי מאיר (שהיה לבלר): "הוי זהיר במלאכתך, שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת נמצאת מחריב את כל העולם כולו". * לדעת רבי מאיר: אסור להטיל קנקנתום לתוך הדיו בפרשת סוטה אפילו זו שבספר תורה, ולדעת רבי יעקב בשם רבי מאיר: אסור להטיל רק בפרשת סוטה שבמקדש. דף יג עמוד ב * גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו. * לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו רבי מאיר? שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה. * רבי אמר שהוא מחודד מחבריו בגלל שראה את רבי מאיר מאחוריו, ואם היה רואה אותו מלפניו היה מחודד יותר. * שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה, הללו אומרים: הלכה כמותנו, והללו אומרים: הלכה כמותנו, יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כב"ה. * וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים, מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי ב"ש, ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן. * כל המשפיל עצמו - הקב"ה מגביהו, וכל המגביה עצמו - הקב"ה משפילו, כל המחזר על הגדולה - גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה - גדולה מחזרת אחריו, וכל הדוחק את השעה - שעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני שעה - שעה עומדת לו. * שתי שנים ומחצה נחלקו ב'"ש וב'"ה - הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא, נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא יפשפש/ימשמש במעשיו.
דף יד עמוד א * קורת מבוי - צריכה שתהא בריאה כדי לקבל אריח, ומעמידי קורה - מחלוקת אמוראים אם צריך שיהיו בריאים כדי לקבל קורה. * הניח קורה על גבי מבוי ופרס עליה מחצלת והגביה את המחצלת מן הקרקע שלושה טפחים - לא נחשב לא לקורה ולא למחיצה. * הקורה בתוך המבוי ועקמומיתה חוץ למבוי, הקורה בתוך עשרים ועקמומיתה למעלה מעשרים, הקורה למעלה מעשרה ועקמומיתה למטה מעשרה - רואין כל שאילו ינטל עקמומיתה ואין בין זה לזה שלושה טפחים, אין צריך להביא קורה אחרת. * הגמרא מביאה את המקור לכך שכל שיש בהקיפו ג' טפחים יש בו רחב טפח. * ים שעשה שלמה היה מחזיק מאה וחמשים מקוה טהרה. דף יד עמוד ב * שיעור מקוה הוא אמה על אמה בגובה שלש אמות, ושיערו חכמים ששיעור מי מקוה הוא ארבעים סאה. * ים שעשה שלמה - שלש אמות תחתונות מרובעות ושתים עליונות עגולות. * כלי שגובהו מחצית מאורכו ורוחבו - הגודש שלו יכול להכיל חצי ממה שהכלי מכיל בתוכו. * אם עשה לחי באמצע המבוי - יכול להשתמש במבוי מאמצעיתו פנימה. * עשה לחי למבוי והגביהו מן הקרקע שלושה טפחים או שהפליגו מן הכותל שלושה טפחים - לא עשה ולא כלום. * אביי פוסק ששיעור רוחב ועובי לחי הוא כל שהוא, ולא כדעת רבי יוסי הסובר שהשיעור הוא שלושה טפחים.
דף טו עמוד א * לחי העומד מאליו, והיתה דעתם של בני המבוי מערב שבת לסמוך עליו - לדעת אביי (רש"י: והלכה כמותו): נחשב לחי, לדעת רבא: לא נחשב לחי. * מחיצה העשויה מאליה - למסקנת הגמרא: לדעת כולם נחשבת למחיצה. * המשנה מבארת מה הם הדברים שאפשר לעשות מהם לחי. דף טו עמוד ב * הגמרא מבררת את טעמו של רבי יוסי הגלילי הסובר שאין כותבים גיטי נשים על בעלי חיים, ואת דעת חכמים החולקים עליו. * פרוץ כעומד (=שיעור החלק הפרוץ במחיצה הוא בדיוק כשיעור החלק הבנוי שבה) - לדעת רב פפא: מותר, לדעת רב הונא בריה דרב יהושע: אסור.
דף טז עמוד א * הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מקשה משתי ברייתות על דעת רב פפא (הסובר ש"פרוץ כעומד - מותר"), ומתרצת. * הברייתא מפרטת שלושה סוגים שונים של מחיצות החוצצות בין זרעים לגפנים כדי שלא יהיה בהם איסור כלאים (פחות משלושה טפחים, משלושה ועד ארבעה טפחים, מארבעה טפחים ועד עשר אמות). דף טז עמוד ב * הגמרא מקשה מברייתא שלישית על דעת רב פפא, ונשארת בקושיה, אך פוסקת הלכה כרב פפא כי יש לדייק מדברי המשנה בדף הקודם כמותו. * רב המנונא מסתפק האם גם במחיצת ערב (מחיצה השוכבת לרוחב) הכשירו חכמים עומד מרובה על הפרוץ, והגמרא מבררת באיזה מקרה בדיוק הוא מסתפק. * רבי יהודה מתיר להקיף במחיצה של קנים גם ביחיד שטח של בית סאתיים, אך שטח גדול מכך הוא מתיר רק לשיירא. * רבי יוסי ברבי יהודה מתיר ליחיד להקיף בית סאתיים ולשיירה בית שש סאין גם אם המחיצה היא רק שתי או רק ערב, אך עבור שטח גדול מכך הוא מתיר רק אם המחיצה היא של שתי וערב.
דף יז עמוד א * כאשר חל שינוי במספר האנשים בשיירא במהלך השבת - לדעת רב הונא: שבת גורמת (יש לדון לפי מצבם בכניסת השבת), לדעת רבי יצחק: דיורין גורמין (יש לדון לפי מצבם כעת). * מחנה היוצאת למלחמת הרשות - מותרין בגזל עצים יבשים, רבי יהודה בן תימא אומר: אף חונין בכל מקום ובמקום שנהרגו שם נקברין. * מת מצוה קנה מקומו. דף יז עמוד ב * איזה מת מצוה? - כל מי שאין לו אנשים שיתעסקו בקבורתו. * אנשי המחנה פטורים מנטילת ידים שקודם הסעודה, אך חייבים במים אחרונים שאחר הסעודה. * מפני מה אמרו מים אחרונים חובה? - מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העיניים. * לדעת ב"ה: מותר להאכיל דמאי את אנשי הצבא, ולדעת ב"ש: אסור. * אנשי הצבא פטורים מעירובי חצרות אך לא מעירובי תחומין. * היוצא בשבת חוץ לתחום - לוקה מן התורה. * המשנה הראשונה בפרק שני, המתחיל בעמוד זה, דנה בתיקון מיוחד שהתירו חכמים לעשות מסביב לבארות מים שברשות הרבים, כדי שיהיה מותר לשאוב מהן מים בשבת.
דף יח עמוד א * במשנה (בתחילת הפרק) נאמר ש"עושין פסין לביראות", והגמרא מבררת אם יש תנאים שחולקים על דין זה. * "ויבן ה' אלהים את הצלע" וגו' - רב ושמואל נחלקו האם הכוונה של "צלע" זה לפרצוף או לזנב. (והגמרא מקשה ארבע קושיות על הסובר שהכוונה לזנב, וקושיה אחת על הסובר שהכוונה לפרצוף, ומתרצת). * אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי. * בתחלה עלתה במחשבה לבראות שנים, ולבסוף לא נברא אלא אחד. * "ויבן ה' אלהים את הצלע" - מלמד שקלע הקב"ה את שערותיה של חוה והביאה לאדם הראשון. דף יח עמוד ב * "ויביאה אל האדם" - מלמד שעשה הקב"ה שושבינות לאדם הראשון, מכאן לגדול שיעשה שושבינות לקטן ואל ירע לו. * לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו היא אשתו, נזדמנה על הגשר יסלקנה לצדדין. * כל העובר אחורי אשה בנהר - אין לו חלק לעולם הבא. * המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו בשביל שיסתכל בה - לא ינקה מדינה של גיהנם. * לדעת רב נחמן: מנוח עם הארץ היה, ורב נחמן בר יצחק דחה דבריו. * מוטב ללכת אחרי ארי ולא אחרי אשה, אחרי אשה ולא אחרי עבודת כוכבים, אחורי עבודת כוכבים ולא אחורי בית הכנסת בשעה שמתפללין. * אדם הראשון חסיד גדול היה - כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו ישב בתענית מאה ושלשים שנה, ופירש מן האשה מאה ושלשים שנה. * מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו וכולו שלא בפניו. * אמרה יונה לפני הקב"ה: רבש"ע, יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם. * כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב.
