סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 
מספר צפיות: 49

דף כד עמוד א
* שיעור תרומת הדשן הוא במלא קומצו של הכהן.
* עבודות שזר חייב עליהן מיתה - לדעת רב: זריקה והקטרה וניסוך המים וניסוך היין, לדעת לוי: אף תרומת הדשן. (והגמרא מבררת את טעמיהם).

דף כד עמוד ב
* לדעת לוי: זר שעבד עבודת סילוק הנעשית בהיכל או בקודש הקדשים - אינו חייב מיתה.
* הדלקת קיסמים דקים בין עצי המערכה נחשבת לעבודה, אך הדלקה של הנרות לא נחשבת לעבודה.
* לדעת רבי יוחנן: זר שסידר שני גזירי עצים עם הקרבת התמיד חייב מיתה, ורב חולק.
* הטעם לכך שמפייסין וחוזרין ומפייסין הוא כדי "להרגיש כל העזרה" (להשמיע קול המון עם רב כמה פעמים שהוא כבוד למלך).
* הבגדים שלובשים הכהנים בזמן שמתאספים לפייס - לדעת רב נחמן: בגדי חול, לדעת רב ששת: בגדי קודש.

מספר צפיות: 39

דף כה עמוד א
* בגד הכהונה הראשון שהכהן לובש זה המכנסיים.
* רב ששת מביא הוכחה לשיטתו (הבגדים שלובשים הכהנים בזמן שמתאספים לפייס הם בגדי קודש), והגמרא דוחה את ההוכחה.
* כהן שעשתה לו אמו כתונת - עובד בה עבודת יחיד.
* אביי מוכיח מברייתא שלשכת הגזית חציה בקדש וחציה בחול ושני פתחים היו לה אחד פתוח בקדש ואחד פתוח בחול.
* אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.

דף כה עמוד ב
* למסקנת הגמרא: עשו פייס אחד על עבודה אחת מקרבן התמיד (על השחיטה) ושנים עשר הכהנים העומדים לימין הזוכה זכו בשאר עבודות התמיד (ולא פייסו על כל עבודה בנפרד).
* למסקנת הגמרא: מי שזורק את הדם על המזבח (ולא השוחט) הוא זה שמקבל את הדם לאחר שחיטת הקרבן.
* נחלקו התנאים כיצד סדר הולכת והקרבת האברים - ת"ק בברייתא: דרך הלוכו, רבי יוסי: דרך הפשטו, רבי עקיבא: דרך ניתוחו, רבי יוסי הגלילי: דרך עילויו (אחר שומן בשר האברים), ת"ק במשנה: אחר גודל בשר האברים. (ולדעת כולם: הראש והפדר ורגל ימין קרבים ראשונים).

מספר צפיות: 43

דף כו עמוד א
* מעולם לא הקטיר כהן קטורת שתי פעמים, מפני שהקטורת מעשרת ולכן לא הניחו לכהן להקטיר יותר מפעם אחת, כדי שגם אחרים יוכלו להקטיר.
* לא תמצא תלמיד חכם המורה הוראה להלכה אלא ממי שבא משבט לוי או משבט יששכר.
* אין מפייסין על תמיד של בין הערביים (חוץ מבשבת הואיל ומשמרות מתחדשות), אלא כהן שזכה בו בשחרית זוכה בו ערבית.
* המשנה סוברת שהיו מפייסים על העלאת האיברים מן הכבש למזבח, משום "ברב עם הדרת מלך", ושלא כדעת רבי אליעזר בן יעקב הסובר שהמעלה איברים לכבש הוא מעלה אותן למזבח, כי לדעתו אין זה דרך ארץ שייראה כאילו הדבר טורח עליהם.

דף כו עמוד ב
* המשניות מפרטות כמה כהנים דרושים להקרבת קרבן כבש התמיד, איל של עולה ופר של עולה.
* אין מנסכין מים בחג אלא בתמיד של שחר.
* בברייתא ובגמרא מבואר המקור לכך שתמיד של בין הערבים טעון שני גזירי עצים בשני כהנים.
* הפשיטן וניתוחן של קרבנות היחיד והציבור כשרים בזר.

מספר צפיות: 28

דף כז עמוד א
* הגמרא מבררת לאורך כל העמוד את המקור לכך שהפשיטן וניתוחן של קרבנות היחיד והציבור כשרים בזר.
* מקבלה של הדם ואילך מצות כהונה, אך השחיטה שקודמת לכך אינה צריכה להיעשות דוקא בכהן אלא כשירה בזר.
* הולכת אברים לכבש וסדור שני גזירי עצים צריכים להיעשות על ידי כהן, אך הולכת עצים למזבח לא צריכה להיעשות על ידי כהן.
* טלה של עולה טעון ששה כהנים בהולכת איבריו למזבח.

דף כז עמוד ב
* בתחילת הסוגיה מובא שרבי יוחנן אמר שזר שסידר את המערכה חייב, אך רבי זירא הקשה על כך שלא מצינו שיש עבודה שכשירה בלילה ופסולה בזר.
* למסקנת הסוגיה מה שרבי יוחנן אמר זה שזר שסידר שני גזירי עצים חייב הואיל ועבודת יום היא.
* מדברי רבא עולה שאין מפייסים אלא על עבודה שמתקיימים בה שני תנאים: שהיא עבודת יום ושזר שעשאה חייב מיתה.
* לפי הלישנא השניה בגמרא: רבי זירא הקשה על דברי רבי יוחנן שבתחילת הסוגיה, שלא מצינו עבודה שיש אחריה עבודה ופסולה בזר.

מספר צפיות: 49

דף כח עמוד א
* לפי הלישנא השניה בגמרא (המתחילה בסוף העמוד הקודם): למסקנת הסוגיה מה שרבי יוחנן אמר זה שזר שסידר שני גזירי עצים חייב הואיל ועבודה תמה היא.
* מדברי רבא בלישנא השניה עולה שאין מפייסים אלא על עבודה שמתקיימים בה שני תנאים: שהיא עבודה תמה ושזר שעשאה חייב מיתה.
* פרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, מבאר את סדר היום בעבודת יום הכיפורים במקדש.

דף כח עמוד ב
* התנאים (במשנה בתחילת הפרק ובברייתא) נחלקו איזו הכרזה מכריז בבוקר הרואה שעומד על הגג כדי להודיע שהגיע זמן השחיטה של התמיד.
* זמן תפילת מנחה של אברהם אבינו היתה מהרגע שצדי הכותל הפונים לצד מזרח השחירו (היינו: בתחילת השעה השביעית), והגמרא מביאה כמה הסברים מדוע קרבן תמיד בערב פסח שחל להיות בערב שבת לא קרב כבר מתחילת שעה שביעית.
* הזריזין מקדימין למצות.
* מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם.
* "הוא דמשק אליעזר" - שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים.
* קיים אברהם אבינו כל התורה כולה.
* קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין.
* הגמרא מביאה שני פירושים לבאר את דברי המשנה: "מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר הן".

מספר צפיות: 48

דף כט עמוד א
* הרהורי עבירה קשים מעבירה.
* מי שלמד והסיח דעתו ושכח קשה לחזור וללמוד מה ששכח יותר ממה שלא למד.
* נמשלה אסתר לאילה לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה.
* נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים (לדעה הסוברת שניתנה לכתוב).
* נמשלו תפלתן של צדיקים כאילת לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפלה תפלתן נשמעת.
* אף עוף שנמלק בלילה ומנחה שנקמצה בלילה - ישרפו.

דף כט עמוד ב
* לדעת אבוה דרבי אבין בביאור הברייתא: כלי שרת מקדשין אפילו שלא בזמנו.
* לדעת אבוה דרבי אבין בביאור הברייתא: הלילה לא נחשב כמחוסר זמן לגבי דברים שזמנם ביום שלאחריו.
* המטיל מים טעון קידוש רגלים משום ניצוצות שניתזים על רגליו בשעת הטלת המים.

מספר צפיות: 44

דף ל עמוד א
* המטיל מים טעון קידוש ידים משום שמצוה לשפשף ניצוצות של מי רגלים שנתזו על רגליו קודם שיצא מבית הכסא.
* אסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו, מפני שנראה ככרות שפכה ומוציא לעז על בניו שהן ממזרים.
* צואה במקומה שנראית כשיושב - אסור לקרות קריאת שמע.
* צואה על בשרו או שהיו ידיו בבית הכסא - לדעת רב הונא: מותר לקרות קריאת שמע, ולדעת רב חסדא: אסור.
* בברייתא ובגמרא מבואר דיני נקיות במקרה בו יוצא להשתין מים באמצע הסעודה.
* הטבילה שחייב כל הנכנס לעזרה (אף אם טהור) - לדעת בן זומא: חובת הטבילה היא מדין תורה (נלמד בקל וחומר מכהן גדול ביום כיפור), לדעת רבי יהודה: חובת הטבילה היא מדרבנן (כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש).

דף ל עמוד ב
* בן זומא ורבי יהודה נחלקו האם טהור שלא טבל לפני כניסתו לעזרה עומד באיסור עשה, אך לדעת שניהם אינו מחלל את העבודה.
* הסח הדעת בטומאת מת - צריך הזאה שלישי ושביעי.
* הגמרא מקשה על סתירה בדעת רבי יהודה אם מצורע ביום השמיני צריך טבילה, ומביאה מספר תירוצים.

מספר צפיות: 38

דף לא עמוד א
* כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן הטבילה שתיקנו לכל הנכנס לעזרה צריכה להיות ללא חציצה.
* מי שמכניס מקצת גופו לעזרה - חייב בטבילה זו שתיקנו לכל הנכנס לעזרה.
* הגמרא מסתפקת אם חייב טבילה כאשר עושה סכין ארוכה ועומד מחוץ לעזרה ושוחט את הקרבן שבתוך העזרה.
* עין עיטם - גבוה מקרקע עזרה עשרים ושלש אמות.

דף לא עמוד ב
* שערים של בית המקדש היו משיש, והעובי שלהם היה מועט.
* הסיבה לכך שפרסו סדין של בוץ בין הכהן הגדול ובין העם קודם שפשט את בגדיו לטבול טבילה ראשונה היא כדי שיכיר שעבודת היום היא בבגדי בוץ.
* למסקנת הגמרא רבי מאיר סובר שיש שני קידושים על לבישת בגדי כהונה, ומשנתנו שאמרה שבטבילתו הראשונה של כהן גדול יש קידוש אחד בלבד היא שלא כדעתו.

מספר צפיות: 42

דף לב עמוד א
* מסורת בידינו הלכה למשה מסיני ("גמירי") שכהן גדול טובל ומקדש חמש טבילות ועשרה קידושין ביום כיפור. (ולכן הפסוק "ובא אהרן אל אהל מועד" לא נאמר במקומו).
* הגמרא (עד אמצע העמוד הבא) מביאה ומבארת באריכות ברייתא ובה מחלוקת רבי יהודה ורבי לגבי המקור לכך שיש לטבול בין בגדי לבן לבגדי זהב ובין בגדי זהב לבגדי לבן וכן לגבי המקור לכך שכל טבילה צריכה שני קידושין.
* חמש עבודות הן: תמיד של שחר בבגדי זהב, עבודת היום בבגדי לבן, אילו ואיל העם בבגדי זהב, כף ומחתה בבגדי לבן, תמיד של בין הערבים בבגדי זהב.

דף לב עמוד ב
* לדעת רב חסדא: רבי סובר שיש שני קידושים בין פשיטת בגדים ללבישת בגדים.
* לדעת רב אחא בר יעקב: רבי סובר שאת הקידוש השני עושה לאחר שלבש את הבגדים.
* פירוש המילה "קרצו" המובאת במשנה (בדף הקודם) הוא מלשון של הריגה.
* שיעור החיתוך שעושה הכהן הגדול בצוואר קרבן התמיד הוא חיתוך של רוב שני סימני השחיטה.

מספר צפיות: 35

דף לג עמוד א
* אביי מפרט את סדר העבודה בבית המקדש, ולאורך כל הדף הגמרא מבררת את המקורות לדבריו.
* "והקטיר עליה חלבי השלמים" - עליה (על עולת תמיד של שחר) השלם כל הקרבנות כולן. (ולכן לאחר תמיד של בין הערביים אין עוד קרבנות).
* לדעת ריש לקיש: אין מעבירין על המצוות.

דף לג עמוד ב
* שלחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה, ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה, מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא.
* "עבורי דרעא אטוטפתא - אסור" (וברש"י ותוס' מובאים פירושים שונים לכך).
* הגמרא מבארת מדוע הטיבו חמש נרות ואחר כך שתי נרות.

מספר צפיות: 22

דף לד עמוד א
* ישנה מחלוקת תנאים אם בזיכין קודמין למוספין או להיפך, והגמרא מבארת את טעמיהם.
* המשנה (בדף לא ע"ב) שאמרה ש"קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים" לא דקדקה בסדר העבודות, ולדעת חכמים הקטורת היתה בין דם לנרות.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שקטורת של בין הערבים היתה קריבה בין איברים לנסכים.

דף לד עמוד ב
* "ונסכו רביעית ההין לכבש האחד" - חכמים ורבי נחלקו אם הפסוק (המצריך ניסוך יין בקרבן התמיד) עוסק בתמיד של בין הערבים או בתמיד של שחר (והתמיד בו לא עסק הפסוק לומד דין זה שצריך ניסוך יין מהתמיד בו עסק הפסוק).
* "עששיות של ברזל היו מחמין מערב יום הכיפורים ומטילין לתוך צונן כדי שתפיג צינתן" - הגמרא מקשה כיצד הטילו עששיות חמות לתוך המים הצוננים ביום הכיפורים והרי הוא מצרף (מחזקו ומקשהו), ומביאה שני תירוצים.
* המשנה עוסקת בטבילה השניה של הכהן הגדול ביום כיפור.

מספר צפיות: 47

דף לה עמוד א
* "בית הפרוה" נקרא כך כי שמו של המכשף שבנה לשכה זו היה "פרוה".
* הטעם לכך ש"פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם" הוא כדי שיכיר הכהן הגדול שאת עבודת היום יש לעשות כשהוא לבוש בבגדי בוץ.
* לדעת חכמים (במשנה בדף הקודם): הסך הכולל של בגדי הלבן (של הבוקר ושל בין הערבים) הוא שלושים מנה - בשחר של שמונה עשר מנה ובין הערבים של שנים עשר מנה, אך יכול לפחות משל שחרית ולהוסיף על של בין הערבים את הסכום שפוחת.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שבגדי הלבן שלובש הכהן הגדול בבוקר צריכים להיות יקרים יותר מבגדי הלבן שלובש בערב.

דף לה עמוד ב
* לאחר שסיים הכהן הגדול את עבודת הציבור, יכול ללבוש כתונת שעשתה לו אמו ולעבוד בה עבודת יחיד ובלבד שימסרנה לציבור (ולא חוששים שמא לא ימסרנה יפה יפה).
* עני עשיר ורשע שבאין לדין בפני בית דין של מעלה לא יכולים לתלות את את הדבר במצבם ולפטור את עצמם בדין - הגמרא מספרת על הלל הזקן ורבי אלעזר בן חרסום ויוסף הצדיק ומסיימת: "נמצא הלל מחייב את העניים (שלא למדו תורה), רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים".

1 2 3 4 5 6
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר