דף יח עמוד א * האם יש דין 'לבוד' באמצע? - בסכך: מחלוקת אמוראים, במבוי: יש (כי דין מבוי הוא מדרבנן), בהלכות טומאה: אין (כך הלכה למשה מסיני). * הגמרא מבררת מדוע "צחנתא" (מין דגים קטנים) של נהר שנקרא "בב" מותרים באכילה לדעת אביי. * סיכך על גבי אכסדרה שיש לה עמודים, והמרחק בין עמוד לעמוד הוא פחות משלושה טפחים - הסוכה כשרה (מדין לבוד). דף יח עמוד ב * סיכך על גבי אכסדרה שאין לה עמודים - נחלקו אביי ורבא אם אומרים "פי תקרה יורד וסותם" והסוכה כשרה, או לא. * בסוכה עם שתי דפנות מקבילות בלבד - לדעת כולם לא אומרים "פי תקרה יורד וסותם" (כיון שרבים עוברים שם). * אכסדרה בבקעה - נחלקו רב ושמואל אם נחשבת לרשות היחיד (כי אומרים "פי תקרה יורד וסותם") או לא.
דף יט עמוד א * לדעת כולם לא אומרים "פי תקרה יורד וסותם" כאשר פי התקרה אינו ניכר ("כשהשוה את קירויו"). * בפומבדיתא שנו כך את מחלוקת אביי ורבא: סיכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין - דברי הכל פסולה, יש לה פצימין - לדעת אביי: כשרה, לדעת רבא: פסולה. * סוכה, ששתי דפנות סמוכות עשויות כהלכתן, והדופן השלישית "נראה מבחוץ ושוה מבפנים" - כשרה. * "פסל היוצא מן הסוכה - נידון כסוכה", ובגמרא מובאים ארבעה הסברים לתיאור המקרה. דף יט עמוד ב * סוכה כמין צריף או שסמכה לכותל (=שאין לה גג אופקי) - נחלקו התנאים אם סוכה זו כשרה (כי "שיפועי אהלים כאהלים דמו") או לא. [אך אם הגביהה מן הקרקע טפח או שהפליגה מן הכותל טפח - כשרה לדעת כולם, כי אז ניכר קצת שיש גג]. * הגמרא מקשה על סתירה הנובעת מדיוק מהרישא של המשנה ("מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה - מקבלת טומאה ואין מסככין בה") לסיפא של המשנה ("לסיכוך - מסככין בה ואינה מקבלת טומאה"), ודנה בישוב הסתירה.
דף כ עמוד א * למסקנת הגמרא (בביאור המשנה שבעמוד הקודם): סתם מחצלת קטנה מיועדת לשכיבה ולכן פסולה לסיכוך עד שייעד אותה לשם סכך, ואילו בסתם מחצלת גדולה נחלקו הדעות. * כל הנעשה אב הטומאה על ידי מדרס - נעשה אב הטומאה כשהוא טמא מת. * נחלקו האמוראים בביאור המילה "חוצלות" שבמשנה במסכת עדויות - שק של רועים או מחצלות ממש. * לשון כבוד הוא זה, שכשהוא מזכיר אביו או רבו לאחר מיתתו יאמר: "הריני כפרת משכבו" (יסורין הבאין עלי לכפרתו הן). (רש"י) * כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה. דף כ עמוד ב * הגמרא דנה במחלוקת האמוראים (שבעמוד הקודם) לגבי ביאור המילה "חוצלות". * מותר לסכך במחצלת שטוחה שאין לה שפה סביב (ולכן איננה כלי ואינה מקבלת טומאה). * במשנה הראשונה בפרק שני, המתחיל בעמוד זה, מובאת מחלוקת ת"ק ורבי יהודה לגבי הישן בסוכה מתחת מטה שגבוהה עשרה טפחים אם יצא ידי חובת סוכה.
דף כא עמוד א * אחת המעלות שעשו בפרה אדומה היתה שגידלו ילדים בטהרה באופן מיוחד עבור מילוי המים לקידוש מי החטאת. * לדעת רבי יהודה: כל אוהל שאינו עשוי בידי אדם אינו אוהל, אך מודה רבי יהודה שאוהל שרחב כמלא אגרוף (שהוא יותר מטפח) שנחשב אוהל אע"פ שאינו עשוי בידי אדם. * נחלקו אביי ורבא מדוע לדעת רבי יהודה "לא היו מביאין דלתות אלא שוורים". דף כא עמוד ב * נחלקו האמוראים מדוע לדעת רבי יהודה ניתן לישון תחת המיטה בסוכה. * תלמיד חכם מניח מתחת למיטתו רק מנעלים וסנדלים, אך לא דברים אחרים - כיון שגנאי הוא לו שמרגיל בני הבית לשם. (רש"י) * אפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד (צריך לשומעם שיתנו להן לב), שנאמר: "ועלהו (דבר קל שבו) לא יבול". * הסומך סוכתו בכרעי המטה - יש מחלוקת תנאים אם הסוכה כשרה, ויש מחלוקת אמוראים מה הטעם של הדעה הפוסלת (מפני שאין לה קבע או מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה). (סוגיה זו היא המקור לדין 'מעמיד' המפורסם בו יש כמה פרטי דינים ומחלוקות). * סיכך על גב המטה (ולא סמך הסיכוך בכרעים אלא על גבי יתידות) - כשרה לדעת כולם.
דף כב עמוד א * "סוכה מדובללת... כשרה" - רב ביאר שהכוונה היא ל"סוכה ענייה" ('מדולדלת' - שיש בה קצת סכך, וכשרה אם צילתה מרובה מחמתה), ושמואל ביאר שהכוונה היא ל"קנה עולה וקנה יורד" ('מבולבלת' - שחלק מהסכך למעלה וחלק למטה ומתוך כך חמתה מרובה ואעפ"כ כשרה). * בדבר שרוחבו טפח אומרים 'חבוט רמי' (השפל והשלך אותו על האוויר שתחתיו); דין זה מוזכר בסוגיה לגבי: סוכה, טומאה וקורת מבוי. דף כב עמוד ב * דעת רבן שמעון בן גמליאל היא שעד פחות מארבעה טפחים אומרים "לבוד". * "כזוזא מלעיל - כאיסתרא מלתחת", ולכן אם בסכך למעלה שטח הצל שווה בדיוק לשטח החמה, הסוכה פסולה (כי במקרה זה, בקרקעית למטה, החמה מרובה מהצל). (ע"פ רש"י) * סוכה שסככה עבה כמו גג של בית - כשרה אף אם אין הכוכבים נראין מתוכה, ולדעת בית הלל כשרה אף אם אין כוכבי חמה נראין מתוכה.
דף כג עמוד א * העושה סוכתו בראש הספינה - רבן גמליאל פוסל ורבי עקיבא מכשיר (ובתחילת הסוגיה הגמרא מבארת שהמשנה היא כדעת רבי עקיבא). * סוכה שלא יכולה לעמוד ברוח מצויה שביבשה - פסולה; סוכה שיכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה ביבשה - כשרה; סוכה שיכולה לעמוד ברוח מצויה שביבשה אך לא יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה ביבשה - רבן גמליאל פוסל ורבי עקיבא מכשיר (ויסוד מחלוקתם הוא האם הסוכה צריכה להיות דירת קבע או עראי). * סוכה על גבי בהמה - רבי מאיר מכשיר (וכך סוברת המשנה), ורבי יהודה פוסל (כי לדעתו הסוכה צריכה להיות ראויה לשימוש לשבעה ימים, ואילו סוכה זו לא ראויה לשבעה ימים כי חכמים גזרו שאסור להיכנס אליה ביום טוב). * בהמה המשמשת כדופן לסוכה - רבי מאיר פוסל, ורבי יהודה מכשיר. (וטעמו של רבי מאיר יתברר למסקנה רק בדף הבא). דף כג עמוד ב * הגמרא מקשה על דעת אביי שאמר בסוף העמוד הקודם שרבי מאיר חושש למיתה ורבי יהודה לא חושש. * יש מחלוקת תנאים האם 'חוששים למיתה' (לדוגמא: כהן הנשוי לישראלית, שהלך למדינת הים - האם חוששים שמת ואשתו אסורה לאכול בתרומה או לא).
דף כד עמוד א * למסקנת הגמרא: רבי מאיר חושש למיתה, ורבי יהודה לא חושש למיתה. * הטעם שרבי יהודה סובר שמתקינין לכהן גדול ביום כיפור אשה נוספת, זה לא בגלל חשש אמיתי שמא אשתו תמות, אלא רק כי 'מעלה עשו בכפרה'. * למסקנת הגמרא: יש מחלוקת מהו הטעם שרבי מאיר פוסל בהמה המשמשת כדופן לסוכה - או כי סובר שמחיצה שעומדת ע"י רוח אינה מחיצה או כי סובר שמחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה. דף כד עמוד ב * לדעת רבי יוסי הגלילי ניתן לכתוב גיטי נשים רק על דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל, וחכמים חולקים. * מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה כשרה (לדיני סוכה ושבת), ולכן אילנות המשמשות כדופן לסוכה, הסוכה תהיה כשרה רק אם אלו אילנות קשים ובתנאי שארג את ענפי האילן שלא ינועו ברוח.
דף כה עמוד א * בגמרא מובאים שני מקורות לכך שהעוסק במצוה פטור מן המצוה (מהפסוק "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך", ומהפסוק "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם"), והגמרא (בעמוד הבא) מבארת את הצורך בשני מקורות אלו. * 'העוסק במצוה פטור מן המצוה' - ולכן: שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה, והכונס את הבתולה פטור מקריאת שמע. * הכונס את האלמנה - חייב בקריאת שמע כי הוא לא טרוד ולכן יכול לקיים את שתיהן; מי שטבעה ספינתו בים - חייב בקריאת שמע כי הוא לא טרוד במצוה. דף כה עמוד ב * אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מתפילין (ביום הראשון לאבלותו). * מצטער פטור מן הסוכה, אך אבל חייב בסוכה (כי יכול לשלוט על צערו). * חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מ: סוכה, תפילה, תפילין. (ולגבי חתן נחלקו התנאים אם חייב בקריאת שמע או פטור).
דף כו עמוד א * כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן ומוכרי תכלת - פטורין מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. * הולכי דרכים ביום - פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה, הולכי דרכים בלילה - פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום, הולכי דרכים ביום ובלילה - פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה, הולכין לדבר מצוה - פטורין בין ביום ובין בלילה. *חולה (ואפילו שאין בו סכנה) - הוא ומשמשיו פטורים מן הסוכה; מצטער - הוא פטור ומשמשיו לא. * אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה (ונחלקו האמוראים מה הוא שיעור אכילת עראי), ואין ישנים אפילו לא שינת עראי חוץ לסוכה (ונחלקו האמוראים בטעם הדבר). * כשאדם לבוש בתפילין - מותר לו לישון שינת עראי (כדי הילוך מאה אמה), אך לא שינת קבע (רש"י: מחשש שמא יפיח). דף כו עמוד ב * אסור לאדם לישן ביום (מפני ביטול תורה) יותר משינת הסוס (=שיתין נשמי). * אביי היה ישן ביום (כשיעור זמן ההליכה מפומבדיתא לבי כובי), וגער בו רב יוסף: "עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך". * הרוצה להחמיר ולאכול אכילת עראי בסוכה - רשאי, ואין בכך משום יוהרא.
דף כז עמוד א * לדעת רבי אליעזר (ברישא של המשנה): ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, ולדעת חכמים: יש חובה לאכול בסוכה רק בלילי יו"ט ראשון (ובשאר הימים אם רצה להתענות - רשאי, אך אם יאכל - לא יאכל חוץ לסוכה). (והגמרא מבררת את טעמיהם). * לדעת רבי אליעזר (בסיפא של המשנה): מי שלא אכל [לילי] יום טוב הראשון ישלים לילי יום טוב האחרון של חג, ויכול להשלים במיני תרגימא. דף כז עמוד ב * לדעת רבי אליעזר: (1) אין יוצאין בחג סוכות מסוכה לסוכה; (2) אין עושין סוכה בחולו של מועד (אא"כ נפלה סוכתו במהלך החג); (3) אין יוצאים בסוכה שאולה. - וחכמים חולקים. * היה רבי אליעזר אומר: משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל. * חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. *אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט ושלא יצאו ממנו נביאים. * רבי אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם.
דף כח עמוד א * בברייתא מתוארת התמדתו העצומה של רבי אליעזר, ומנהגו שלא לומר דבר שלא שמע מפי רבי מעולם. * שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן - גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי. * בברייתות מתוארת התמדתו העצומה ובקיאותו המרובה של רבן יוחנן בן זכאי. * אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף. * הגמרא מבררת את המקור לדין המשנה שנשים וקטנים פטורים מן הסוכה. דף כח עמוד ב * הלכה למשה מסיני שנשים פטורות מסוכה. * גרים חייבים בסוכה. * מריבוי הפסוק ('האזרח') נלמד שנשים חייבות בתוספת עינוי (מבעוד יום) ביום כיפור. * קטן שהגיע לחינוך (=שאינו צריך לאמו) חייב בסוכה מדרבנן. * כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי - כיצד? היו לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה.
דף כט עמוד א * היה אוכל בסוכה וירדו גשמים ונכנס לביתו - אין מטריחין אותו לחזור לסוכה עד שיגמור סעודתו. * היה ישן תחת הסוכה וירדו גשמים ונכנס לביתו - אין מטריחין אותו לחזור לסוכה עד שיתעורר ויעלה עמוד השחר. * ברייתא 1: בזמן שהחמה לוקה - סימן רע לכל העולם כולו; ברייתא 2: כל זמן שמאורות לוקין - סימן רע לישראל; ברייתא 3: בזמן שהחמה לוקה - סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה - סימן רע לישראל. * "בשביל ארבעה דברים חמה לוקה... ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקין... ובשביל ד' דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות... בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון... וגסות הרוח כנגד כולן". דף כט עמוד ב * פרק שלישי ("לולב הגזול"), המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני ארבעת המינים. * לולב היבש - פסול ביו"ט ראשון (שחיובו מהתורה) וכן בחוה"מ (שחיובו רק מדרבנן), כי צריך מצוה מהודרת ('הדר').
