סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
מספר צפיות: 64

דף מז עמוד א
* נפסק בגמרא להלכה שב'שמיני ספק שביעי' (בחו"ל) יושבים בסוכה אך לא מברכים לישב בסוכה.
* לדעת רבי יוחנן מברכים 'שהחיינו' בשמיני של חג אך לא בשביעי של פסח.
* הפרים האילים והכבשים (האמורים בקרבנות החג לכל יום) מעכבים זה את זה (=אם חסר אחד מהן אין מקריבים), ורבי יהודה חולק בנוגע לפרים והם אינם מעכבים לדעתו.

דף מז עמוד ב
* לדעת רב נחמן: ניתן לברך ברכת שהחיינו גם בשוק (ולא צריך דוקא על כוס של יין).
* לדעת רבי יהודה: פסח שני לא טעון 'לינה' (=ללון בירושלים בלילה שלאחר ההקרבה) בניגוד לפסח ראשון ובניגוד לשמיני עצרת.
* הביכורים - טעונין קרבן ושיר ותנופה ולינה.
* הגמרא מכריעה להלכה שאומרים "שהחיינו" בשמיני עצרת.

מספר צפיות: 66

דף מח עמוד א
* שמיני עצרת - רגל בפני עצמו לענין פז''ר קש''ב (פייס, זמן, רגל, קרבן, שירה, ברכה).
* מהפסוק "והיית אך שמח" נלמד שיש חיוב שמחה גם בשמיני עצרת בנוסף לשבעת ימי סוכות.
* הנאלץ להישאר בשמיני עצרת בסוכה כי אין לו מקום אחר לאכול - צריך לבצע פעולה מסוימת (המתוארת בגמרא) כדי להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשות סוכה שמונה ימים.

דף מח עמוד ב
* הגמרא מביאה אגדה אודות שני מינים בשם "ששון" ו"שמחה" - בה הם מתווכחים מי עדיף מהשני.
* כל העולים למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל חוץ מן העולה לשלושה דברים (ניסוך המים וניסוך היין ועולת העוף כשרבתה במזרח) שעולין דרך שמאל וחוזרין על העקב.
* מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו (לפי שהצדוקין אין מודין בניסוך המים) ורגמוהו כל העם באתרוגיהן.

מספר צפיות: 62

דף מט עמוד א
* מזבח שאין לו כבש / קרן / יסוד / ריבוע / [ולדעת רבי יוסי בר יהודה: אף סובב] - פסול לעבודה.
* יש מחלוקת אם השיתין (חלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים) נבראו בששת ימי בראשית או מאוחר יותר. (ע"פ תוס')
* יש מחלוקת אם השיתין יורדין עד התהום או לא (לדעת רבי אלעזר בר צדוק: לא יורדין עד התהום). (ע"פ רש"י)

דף מט עמוד ב
* נמשלו דברי תורה כירך ("חמוקי ירכיך") לומר לך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר (שכבוד התורה בצנעא ולא להיות יושב ושונה בגובה של עיר ולא לשנות לתלמידיו בשוק).
* מה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא (הוצאת המת והכנסת כלה לחופה) אמרה תורה הצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה.
* גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות.
* גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה.
* אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה (כגון: מוליכה לביתו).
* גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: צדקה בממונו גמילות חסדים אף בגופו, צדקה לעניים גמילות חסדים אף לעשירים, צדקה לחיים גמילות חסדים אף למתים.
* כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם כולו חסד.
* כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים.
* תורה לשמה / תורה ללמדה - זו היא תורה של חסד.

מספר צפיות: 63

דף נ עמוד א
* בגמרא (מסוף העמוד הקודם) מובאות שלוש דעות מדוע צריך למלא את המים, לצורך ניסוך המים בשבת, בחבית שאינה מקודשת.
* מים מגולים פסולים למזבח (לניסוך המים) גם לדעת רבי נחמיה הסובר שסינון מועיל, מכיון שלא ראוי להקריב זאת כך למזבח ('לגבוה').
* במשנה הראשונה בפרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, נאמר שהחליל של בית השואבה (שמחללין בו כדי לרבות שמחה בניסוך המים) אינו דוחה שבת ויום טוב.

דף נ עמוד ב
* נחלקו האמוראים אם יש לגרוס במשנה בית השואבה (מלשון 'ושאבתם מים בששון') או בית החשובה (מלשון 'מצוה חשובה').
* לדעת רב יוסף: יש מחלוקת תנאים אם החליל דוחה שבת ויום טוב בשיר של קרבן (ונחלקו אם עיקר שירה בכלי או בפה), אך בשיר של בית השואבה לדעת כולם לא דוחה.
* נחלקו התנאים אם כלי שרת העשוי מעץ כשר. (ובגמרא מובאים כמה אפשרויות לבאר את שורש מחלוקתם).
* האבוב (שמימות משה) שבמקדש היה עשוי מעץ ללא ציפוי זהב.
* הגמרא מביאה כאפשרות שנחלקו התנאים אם מנורה העשויה מעץ כשרה (ומחלוקתם נובעת מהמחלוקת אם יש לדרוש את התורה במידת 'כלל ופרט' או במידת 'ריבוי ומיעוט').

מספר צפיות: 54

דף נא עמוד א
* אוחזי כלי שיר בשעת שיר של קרבן: יש מחלוקת אם הם היו עבדי כהנים או משפחות מיוחסות מסויימות מישראל או לויים. (והגמא מבררת מהו יסוד נחלקו).
* לדעת רבי ירמיה בר אבא: יש מחלוקת תנאים אם החליל דוחה שבת ויום טוב בשיר של בית השואבה, אך בשיר של קרבן לדעת כולם כן דוחה.
* מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו.
* לא היתה חצר בירושלים שלא האירה מאור בית השואבה.

דף נא עמוד ב
* מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם.
* מי שלא ראה בית המקדש בבניינו לא ראה בניין מפואר מעולם.
* בית הכנסת באלכסנדריא היה גדול ומפואר מאוד, ומכיוון שהציבור לא יכל לשמוע את החזן, היה שמש שהניף את סודרו כשהיו צריכים לענות אמן.
* בסוגייתנו מתואר 'תיקון גדול' שהיו עושים בשמחת בית השואבה כדי להפריד בין הגברים לנשים כדי שלא יבואו לידי קלות ראש.

מספר צפיות: 240

דף נב עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לכך שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול.
* לעתיד לבא הרשעים יבכו ויתמהו איך לא הצליחו להתגבר על יצר הרע.
* יצר הרע - בתחילה דומה לחוט של בוכיא, ולבסוף דומה כעבותות העגלה.
* שבעה שמות יש לו ליצר הרע (רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני).
* יצר הרע מתגרה בתלמידי חכמים יותר מבכולם.
* כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.

דף נב עמוד ב
* יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו.
* אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע) משכהו לבית המדרש.
* יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא.
* אבר קטן יש לו לאדם - מרעיבו שבע, משביעו רעב.
* ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם: גלות, כשדים, ישמעאלים, יצר הרע.
* הגמרא מביאה פסוקים המלמדים שזכויות בני אדם ועוונותיהם הם ביד ה'.
* הגמרא מבארת מי הם "ארבעה חרשים" ומי הם "שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם" המוזכרים בפסוקים.

מספר צפיות: 68

דף נג עמוד א
* בשמחת בית השואבה - חסידים ואנשי מעשה אמרו: "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו", ובעלי תשובה אמרו: "אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו", וכולם אמרו: "אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו".
* הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר: "אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן מי כאן".
* רגלי האדם ערבות לכך שלמקום שמבקשים אותו מן השמים ששם ימות, לשם הן מובילות אותו.
* לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה.
* אמר רבי יהושע בן חנניה: כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו.

דף נג עמוד ב
* הגמרא מבררת (מסוף העמוד הקודם) מחמת איזה מאורע אמר דוד המלך את חמש עשרה פרקי שיר המעלות שבתהילים.
* ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה.
* כמות התקיעות המינימאלית במקדש ליום היא עשרים ואחת (ולדעת רבי יהודה: שבע), והכמות המקסימאלית היא ארבעים ושמונה (ולדעת רבי יהודה: שש עשרה). (והגמרא מבארת במה נחלקו חכמים ורבי יהודה).

מספר צפיות: 57

דף נד עמוד א
* המשנה (בעמוד הקודם) היא כדעת רבי אליעזר בן יעקב, הסובר שתקעו שלוש תקיעות על גבי המזבח, ולא כדעת תנא קמא (בברייתא), הסובר שתקעו במעלה עשירית. (והגמרא מבארת את טעמי המחלוקת).
* לדעת רבי אחא בר חנינא מדרומא ישנה ברייתא הסוברת שביום שיש בו שני מוספים תוקעין במקדש תשע תקיעות לכל מוסף בנפרד.
* לדעת רבא: בשבת כן תוקעין לפתיחת שערי העזרה, בשבת של סוכות לא תוקעין למילוי המים (כי כבר נתמלאו בערב שבת).

דף נד עמוד ב
* למסקנת הגמרא יש עוד מקרים בהם תוקעים ארבעים ושמונה תקיעות, בנוסף למקרה האמור במשנה (ערב שבת שבתוך סוכות).
* בערב פסח שחל להיות בשבת תוקעין יותר מארבעים ושמונה תקיעות (חמישים ואחת לדעת רבי יהודה, וחמישים ושבע לדעת חכמים), אך זה לא הוזכר במשנה כי זה לא מתרחש כל שנה.
* לדעת חכמים יום כיפור לא יחול אף פעם ביום ראשון, אך 'אחרים' חולקים.

מספר צפיות: 62

דף נה עמוד א
* ביום שיש בו שני מוספים (כמו שבת ראש חודש):
(1) למסקנה הגמרא: תוקעים תשע תקיעות בלבד, כמו יום שיש בו מוסף אחד. (ולא כפי שרבי אחא בר חנינא הסביר את הברייתא שהובאה בדף הקודם).
(2) לדעת רבינא: הברייתא (שהובאה בדף הקודם) סוברת שמאריכין במשך זמן התקיעות.
(3) לדעת רבי אחא: הברייתא (שהובאה בדף הקודם) סוברת שמרבים במספר התוקעים.
* בגמרא מובאת ברייתא המפרטת את "שיר של יום" של כל אחד מימי חול המועד סוכות.
* הגמרא מביאה שלוש דעות איזה יום מזכירים בתפילת מוסף של חול המועד בחוץ לארץ.

דף נה עמוד ב
* המשנה מפרטת את סדר הקרבת הקרבנות (על ידי המשמרות) בחג הסוכות.
* פר בשמיני עצרת - לדעת רבי: מגרילים בין כל המשמרות מי יקריב אותו, לדעת חכמים: מגרילים בין שתי המשמרות שלא הקריבו שלוש פעמים פר בסוכות מי יקריב אותו.
* בסוכות מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות (רש"י: לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם, לפי שנידונין בחג על המים).
* בשמיני עצרת מקריבים פר אחד כנגד עם ישראל.
* אוי להם לעובדי כוכבים שאיבדו ואין יודעין מה שאיבדו - בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן?
* בשלושת הרגלים כל המשמרות שוות באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים. (והגמרא מביאה את המקור לדינים אלו).

מספר צפיות: 53

דף נו עמוד א
* בליל יום טוב ראשון של סוכות - נחלקו האמוראים מה מברך קודם: 'לישב בסוכה' או 'שהחיינו', ומסקנת הגמרא: מברך קודם 'לישב בסוכה'.
* בקידוש בליל שבת - נחלקו בית שמאי ובית הלל מה מברך קודם: על היום או על היין.
* המשמרות הנכנסות לעבודה במקדש חולקות את חלקן בלחם הפנים בצפון העזרה, ואילו היוצאות חולקות בדרום.
* המשמרת של בילגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה.

דף נו עמוד ב
* 'בוצינא טבא מקרא' - משל הדיוט האומר שאדם מעדיף דלעת קטנה כעת מאשר דלעת גדולה בעתיד. (ולכן לדעת רבי יהודה: הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש, ולא חולקים בשווה בכל שבת).
* הטעם שהמשמרת של בילגה נענשה: או כי מרים בת בילגה הטיחה דברים כלפי המזבח או כי משמרת זו הגיעה תמיד באיחור לעבודה במקדש.
* מה שהתינוק מדבר בשוק - מאביו או מאמו שמע.
* אוי לרשע אוי לשכינו טוב לצדיק טוב לשכינו.

הדרן עלך מסכת סוכה!

© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר