דף ח עמוד א * הגמרא מבררת את טעם מחלוקת התנאים (שבמשנה בתחילת המסכת) אם באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה או באחד בתשרי. * הגמרא מביאה שלושה פירושים לדברי המשנה (בתחילת המסכת) "באחד בתשרי ראש השנה לשנים": (1) למניין שנות מלכות המלך (מלכי אומות העולם) המוזכר בשטרות. (2) לתקופה (לתקופת חמה ולבנה - לומר שמונין לברייתן והילוכן של תקופת החמה ומולדות הלבנה מתשרי). (3) לדין (שהקב''ה דן בתשרי את כל באי העולם כל הקורות אותם עד תשרי הבא). דף ח עמוד ב * "כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב" - מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסים לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש. * הקב"ה דן את ישראל לפני אומות העולם. * הטעם לכך ש"מלך וציבור - מלך נכנס תחילה לדין" הוא או כי אין זה דרך ארץ שהמלך ימתין בחוץ, או כדי שלא ירבה חרון אף על המלך בשביל עוונות הציבור. * הגמרא מבררת את המקור לכך ששנת השמיטה מתחילה בא' בתשרי (ולא בא' בניסן). * היובל מתחיל ביום כפור, אך לדעת רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היובל מתחיל כבר בראש השנה (לעניין זה שהעבדים לא משתעבדים יותר לאדוניהם).
דף ט עמוד א * לדעת חכמים לא מונים את שנת היובל גם כשנה ראשונה עבור מניין היובל הבא, ורבי יהודה חולק. * "בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּוֹת" - רבי עקיבא לומד מפסוק זה שמוסיפים מחול על הקודש, ורבי ישמעאל לומד מפסוק זה שקציר של מצוה דוחה את השבת. * "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחוֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם" - רבי ישמעאל לומד מפסוק זה שמוסיפים מחול על הקודש, ורבי עקיבא לומד מפסוק זה שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. דף ט עמוד ב * הפעולות ההכרחיות כדי שהיובל יחול (להיות אסור בזריעה ובצירה וקצירה) - לדעת רבי יהודה: שילוח העבדים לחופשי, לדעת רבי יוסי: תקיעת השופר, לדעת חכמים: שילוח העבדים לחופשי, תקיעת השופר, החזרת השדות לבעליהן. (והגמרא מבארת את טעמי המחלוקת). * "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר" - אין דרור אלא לשון חירות. * הגמרא מבררת את המקור לכך שא' בתשרי (ולא א' בניסן) הוא ראש השנה לנטיעה.
דף י עמוד א * הגמרא מביאה את המקור לכך שפרי שחנט בשנה הרביעית קודם ט"ו בשבט דינו כערלה ופרי שחנט בשנה החמישית קודם ט"ו בשבט דינו כרבעי. * בברייתא העוסקת בגיל פר המובא לקרבן מובא ש: לדעת רבי מאיר - יום אחד בשנה נחשב לשנה, ולדעת רבי אליעזר - חודש אחד בשנה נחשב לשנה. (ובעמוד הבא רבי יוחנן מביא את המקור לדעותיהם). * כל מקום שנאמר עגל בתורה סתם - בן שנה, בן בקר - בן שתים, פר - בן שלש. * "שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ" - תהא בנדתה כל שבעה ולא תאמר מקצת יום שביעי ככולו ותטבול ביום (רש"י). דף י עמוד ב * נחלקו התנאים כמה זמן לוקח לנטיעה להיקלט באדמה: ת"ק - שלושים יום, רבי יהודה - שלושה ימים, רבי יוסי ורבי שמעון - שבועיים. * לדעת רבי אליעזר: בתשרי - נברא העולם, נולדו אבות, מתו אבות. בפסח - נולד יצחק. בראש השנה - נפקדה שרה רחל וחנה, יצא יוסף מבית האסורים, בטלה עבודה מאבותינו במצרים. בניסן - נגאלו, בתשרי - עתידים ליגאל.
דף יא עמוד א * לדעת רבי יהושע: בניסן - נברא העולם, נולדו אבות, מתו אבות. בפסח - נולד יצחק. בראש השנה - נפקדה שרה רחל וחנה, יצא יוסף מבית האסורים, בטלה עבודה מאבותינו במצרים. בניסן - נגאלו, בניסן - עתידים ליגאל. * הגמרא מביאה (עד אמצע העמוד הבא) את המקורות לדעת רבי אליעזר (שבעמוד הקודם) ולדעת רבי יהושע. * כל מעשה בראשית - בקומתן נבראו, לדעתן נבראו, לצביונן נבראו. * מי שיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים אומר: ברוך שלא חיסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם. * הצדיקים נפטרים באותו יום בשנה בו נולדו (הקב''ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחודש לחודש). דף יא עמוד ב * "ליל שמורים" - לדעת רבי יהושע: ליל המשומר ובא (לגאולה) מששת ימי בראשית, לדעת רבי אליעזר: לילה המשומר ובא מן המזיקים. * התחלת המבול - לדעת רבי יהושע: י"ז באייר, לדעת רבי אליעזר: י"ז בחשון.
דף יב עמוד א * אנשי דור המבול - ברותחים (בזנות) קלקלו, וברותחים נידונו (מי המבול היו רותחים). * חכמי ישראל מונים למבול (שנות נוח ובריאת עולם ושנות הדורות) כרבי אליעזר (מתשרי) ולתקופה (חישוב תקופת חמה ולבנה) כרבי יהושע (מניסן), חכמי אומות העולם מונים אף למבול כרבי יהושע. * בברייתא מובא שבא' בתשרי ראש השנה ל: מעשר ירקות, מעשר בהמה, מעשר דגן, נדרים. דף יב עמוד ב * אין תורמים ומעשרים לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש. * הגמרא מביאה את המקור לכך שמעשר ראשון נוהג בכל השנים, ומעשר שני נוהג בשנה ראשונה שניה רביעית וחמישית, ומעשר עני נוהג בשנה שלישית ושישית. * ראש השנה לנדרים הוא א' בתשרי (ולא בניסן) כי ב"נדרים הלך אחר לשון בני אדם". * המועד הקובע לקביעת שנת המעשר: תלתן - משתצמח לזרעים, תבואה וזיתים - משיביאו שליש.
דף יג עמוד א * כל מדות חכמים כן הוא (בצמצום): (1) בארבעים סאה - הוא טובל, בארבעים סאה חסר קורטוב - אינו יכול לטבול בהן, (2) כביצה - מטמא טומאת אוכלין, כביצה חסר שומשום - אינו מטמא טומאת אוכלין, (3) שלשה על שלשה - מטמא מדרס, שלשה על שלשה חסר נימא אחת - אינו מטמא מדרס. * על ארץ ישראל נאמר שהיא "ארץ צבי" (מה צבי קל ברגליו מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה לבשל פירותיה מכל הארצות - רש"י). * למסקנת הגמרא: המקור לכך, שהמועד לקביעת שנת המעשר בתבואה הוא שליש הגידול, נלמד מהפסוק "וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים". דף יג עמוד ב * המועד הקובע לקביעת שנת המעשר: מיני קטניות – השרשה (והגמרא מבררת את המקור לכך), אילן - חנטה, תבואה וזיתים - שליש הגידול, ירק - לקיטה. * לדעת רבי שמעון שזורי: יש בילה (ניתן לסמוך על תערובת שנבללה שהיא נבללה כראוי, וכאשר יפריש תרומות ומעשרות זה יחול על כל חלקי התערובת כראוי), לדעת חכמים: אין בילה, לדעת שמואל: יש בילה רק בשמן ויין.
דף יד עמוד א * בברייתא מובאת מחלוקת תנאים על מה סמכו חכמים לקבוע זמן מעשר של ירק אחר לקיטה. (גורן ויקב - גדלים על מי שנה שעברה / מסתפקים במי גשמים בלבד - ומתעשרים לשנה שעברה, לעומת ירקות שגדילים על מי שנה הבאה / זקוקים גם להשקאה ממים שאובים - ומתעשרים לשנה הבאה). * א' בשבט (לדעת בית שמאי) / ט"ו בשבט (לדעת בית הלל) הוא ראש השנה לאילנות - כיון שכבר יצאו רוב גשמי השנה (למרות שעדיין רוב תקופת טבת לא עברה). דף יד עמוד ב * בברייתא (שמסוף העמוד הקודם) מסופר שרבי עקיבא ליקט אתרוג באחד בשבט והפריש ממנו גם מעשר שני וגם מעשר עני, ונחלקו התנאים בטעם הדבר, והגמרא מבארת ומבררת את מחלוקתם. * לדעת רבן גמליאל: אתרוג שווה לאילן בשלושה דרכים (לערלה, רבעי, שביעית) ולירק בדרך אחד (שבשעת לקיטתו עישורו), אך לדעת רבי אליעזר: אתרוג שווה לאילן לכל דבר. * לאחר שיצאה בת קול - הלכה כבית הלל, אך לפני שיצאה בת קול - הרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה, כדברי בית הלל עושה. * העושה (באותו נושא הלכתי) מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - עליו הכתוב אומר "וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ", אלא יש לנהוג כדעה מסוימת באופן עקבי גם בקולות וגם בחומרות.
דף טו עמוד א * ראש השנה של האתרוג הוא בחודש שבט, למרות שהולכים בו לעניין מעשר אחר לקיטה כירק. * ט"ו בשבט ראש השנה לאילן - הכוונה ל"שבט דחדשים" ולא ל"שבט דתקופה". * גם בשנה מעוברת ראש השנה לאילן הוא בחודש שבט (ולא בחודש אדר א'). * "אתרוג בת שישית שנכנסה לשביעית" - רבה ורב המנונא נחלקו אם אתרוג זה חייב במעשר (כדין שנה שישית), אך לדעת כולם פטור מביעור (כדין שנה שישית). דף טו עמוד ב * בברייתא נאמר שלדעת כולם הולכים באתרוג אחר לקיטה בנוגע לשיוך לשנת המעשר, אך בנוגע לשיוך לשנת השמיטה נחלקו התנאים אם הולכים אחר חנטה או אחר לקיטה. * לדעת רבי נחמיה: אילן שפירותיו נלקטים כאחד - הולכים בו (בנוגע לשיוך לשנת המעשר) לפי זמן הלקיטה (ולא לפי זמן החנטה כנהוג באילנות). * רבי יוחנן אמר שנהגו העם בחרובין כרבי נחמיה.
דף טז עמוד א * במשנה מובא שבארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובסוכות על המים. * בברייתא מובאות ארבע דעות נוספות - לדעת רבי מאיר: הכל נידונים בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום כיפור, לדעת רבי יהודה: הכל נידונים בראש השנה וגזר דין של התבואה הוא בפסח ושל פירות האילן בעצרת ושל פירות האילן בסוכות ושל אדם ביום כיפור, לדעת רבי יוסי: אדם נידון בכל יום, לדעת רבי נתן: אדם נידון בכל שעה. * יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. * אמר הקב"ה: אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות - מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה בשופר. * אמר הקב"ה: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם. * למה תוקעים ומריעים כשהם יושבים ואחר כך כשהם עומדים? - כדי לערבב השטן. דף טז עמוד ב * בעמוד זה מובאות שבע מימרות של רבי יצחק (בנוסף לאחת בסוף העמוד הקודם) העוסקות ב: ראש השנה, דין, רגל. * אין דנים את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה. * כל המוסר דין על חברו - הוא נענש תחילה. * ארבעה דברים מקרעים גזר דינו של אדם: צדקה, צעקה, שינוי השם, שינוי מעשה, ויש אומרים אף שינוי מקום. * חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. * חייב אדם לטהר את עצמו ברגל. * שלושה ספרים נפתחים בראש השנה: של רשעים גמורים, של צדיקים גמורים, של בינוניים.
דף יז עמוד א * בינוניים - לדעת בית שמאי: יורדים לגיהנום ומצפצפים ועולים, לדעת בית הלל: לא יורדים לגיהנום אם אינם פושעי ישראל בגופם (כי הקב"ה מטה כלפי חסד). * המינין והמסורות והאפיקורסים, שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חיתיתם (=אימתם) בארץ חיים, ושחטאו והחטיאו את הרבים - יורדים לגיהנום ונידונים בה לדורי דורות. * כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים - אינו רואה בן תלמיד חכם. * כל המעביר על מדותיו - מעבירין לו על כל פשעיו. דף יז עמוד ב * "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא" - אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה. * ברית כרותה ל-י''ג מדות (אם יזכירום ישראל בתפילת תעניתם) שאינן חוזרות ריקם. * גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם - והיינו דוקא לציבור אך לא ליחיד (אך בעמוד הבא מובא שביחיד יש מחלוקת תנאים).
דף יח עמוד א * ישנה מחלוקת תנאים אם גזר דין של יחיד יכול להיקרע גם לאחר מתן גזר הדין. * גזר דין (אף של רבים) שהקב"ה נשבע לקיים אותו - לא יכול להיקרע. * רבה ואביי היו מצאצאי בית עלי (שנגזר עליהם למות צעירים) - רבה עסק בתורה וחי ארבעים שנה, אביי עסק בתורה ובגמילות חסדים וחי שישים שנה. * גזר דין של ציבור - אף על פי שנחתם, ניתן לקרוע אותו. * "כַּה' אֱ-לֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" - פסוק זה אמור לגבי ציבור, "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" - פסוק זה אמור ביחיד, בעשרת ימי תשובה. * בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון - בגמרא מובאים שלושה פירושים לביאור הביטוי "בני מרון". דף יח עמוד ב * הצומות: בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה (ואסורים בהספד ובתענית), יש גזרת המלכות - צום (חובה), אין גזרת המלכות ואין שלום - רצו מתענים רצו אין מתענים (ולכן לא יוצאים שליחים על חודש תמוז וטבת להודיע שקידשו בית דין את החודש). * בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר. * שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית א-להינו. * "וְצוֹם הָעֲשִׂירִי" - לדעת רבי עקיבא: זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים, לדעת רבי שמעון: זה חמשה בטבת שבו באת שמועה לגולה שהוכתה העיר. * האמוראים נחלקו אם בטלה מגילת תענית (לאחר חורבן הבית) ולכן הימים הטובים שמוזכרים במגילה מותרים בהספד ובתענית או שלא בטלה מגילת תענית.
דף יט עמוד א * הימים הכתובים במגילת תענית - אסורים בתענית הם ולפניהם ולאחריהם, אך שבתות וימים טובים - הם אסורים, אך לפניהם ולאחריהם מותרים. * דברי סופרים (בניגוד לדברי תורה) צריכים חיזוק. * כשמלכות רומי גזרה שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות - הלכו היהודים (בעקבות עצה של מטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה) והפגינו בלילה והגזרה בוטלה. * בימי רבן יוחנן בן זכאי חרב הבית, ורבי אליעזר תלמידו היה, ורבי עקיבא תלמידו של רבי אליעזר היה, ורבי מאיר תלמידו של רבי עקיבא היה (רש"י). דף יט עמוד ב * יש מחלוקת תנאים אם בטלה מגילת תענית (לאחר חורבן הבית). * הגמרא הכריעה להלכה שבטלה מגילת תענית, למעט חנוכה ופורים. * הגמרא מבארת מדוע יש צורך שייצאו שליחים על חודש תשרי (לפרסם מתי קידשו בית דין את החודש). * אם נתעברה השנה - לדעת המשנה (בדף הקודם): לא יוצאים שליחים על אדר השני, לדעת רבי: כן יוצאים שליחים. * יש שיטות שונות לגבי מספר הימים שיש בחודש אדר א' ואדר ב' (עשרים ותשעה או שלושים ימים).
