דף כב עמוד א
* כאשר יש חמישה פסוקים לקרוא בתורה ויש צורך להעלות שני עולים - לדעת רב: דולג (חוזרים על הפסוק השלישי פעמיים), לדעת שמואל: פוסק (קוראים שני פסוקים וחצי לכל עולה).
* לדעת רבי יהושע בן לוי: כשם שאין מתחילין בפרשה פחות משלושה פסוקים, כך אין משיירין בפרשה פחות משלושה פסוקים.
* רבי אמי ורבי אסי היו כהנים חשובים בארץ ישראל והיו כפופים לרב הונא.
* האמורא שמואל היה כהן, והיה כפוף לאמורא רב.

דף כב עמוד ב
* למסקנת הגמרא: בתענית ציבור עולים שלושה אנשים לתורה (ולא ארבעה).
* לא נופלים אפים (מחוץ למקדש) בפישוט ידים ורגלים על רצפה של אבנים.
* אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן בטוח במעשיו שהוא נענה כיהושע בן נון.
* לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה (שהרי אדם גדול [לוי] הטיח דברים כלפי מעלה ונהיה צולע).

דף כג עמוד א
* המשנה סוברת שביום כיפור עולים שישה אנשים לתורה ובשבת שבעה, ולא כדעת רבי עקיבא הסובר להיפך.
* זמני הגעה לבית הכנסת: ביום טוב מאחרין לבוא וממהרין לצאת, ביום הכפורים ממהרין לבוא ומאחרין לצאת, ובשבת ממהרין לבוא וממהרין לצאת.
* הגמרא מבררת כנגד מה נקבעו מספרי העולים לתורה במועדים השונים.
* הכל עולין למנין שבעה (שעולים לתורה בשבת) ואפילו קטן ואפילו אשה, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור.
* האמוראים נחלקו אם העולה למפטיר נחשב משבעת העולים הנדרשים בשבת או לא.
* המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחילה מפני כבוד תורה (שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביא שווה).

דף כג עמוד ב
* בהפטרה צריך לקרוא עשרים ואחד פסוקים אלא אם יש מתורגמן ואז אפשר להפסיק אחרי עשרה פסוקים.
* כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה (ולכן: אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא אם אין עשרה אנשים), והגמרא מביאה את המקור לכך.
* ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין, ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין.
* במשנה מובאים דינים נוספים שאין עושים בפחות מעשרה, והגמרא מבררת את המקורות לכך.

דף כד עמוד א
* הקורא בתורה (בציבור) לא יפחות משלושה פסוקים - כנגד תורה נביאים וכתובים.
* מותר לדלג ממקום למקום - בקריאת התורה אם זה בענין אחד, ובנביא (הפטרה) אפילו בשני עניינין. [וכל זה בתנאי שיסיימו לגלול את הספר לפני שהמתורגמן יסיים לתרגם]
* אין מדלגין מנביא לנביא, ובנביא של שנים עשר מדלג, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו.
* המפטיר בנביא הוא פורס על שמע ועובר לפני התיבה ונושא את כפיו - ונחלקו האמוראים מה הטעם לכך: כדי לכבדו או כדי למנוע מריבה.

דף כד עמוד ב
* קטן פוחח אסור לקרוא בתורה.
* פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו, אמרתי לו: בני אבוקה זו למה לך? אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין (ולכן לדעת חכמים: סומא פורס את שמע).
* כהן שיש בפניו ידיו ורגליו מומין לא ישא את כפיו.
* כהן שידיו בוהקניות, עקומות או עקושות, לא ישא את כפיו.
* אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין.
* עיניו זולפות דמעה או סומא באחת מעיניו - לא ישא את כפיו אלא אם היו רגילים בו אנשי עירו.
* תפילין צריכות להיות מרובעות (בתפרן ובאלכסונן) - הלכה למשה מסיני.

דף כה עמוד א
* האומר "מודים מודים" משתקין אותו בגלל שנראה כמודה לשתי רשויות.
* האומר "על טוב יזכר שמך" משתקין אותו בגלל שחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה.
* האומר "על קן צפור יגיעו רחמיך" משתקין אותו בגלל: (1) שמטיל קנאה במעשה בראשית (לומר שעל העופות הקב"ה חס בניגוד לבהמות ולחיות). (2) שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות.
* הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

דף כה עמוד ב
* מובאת (מסוף העמוד הקודם) רשימה של פסוקים ש: נקרין ומתרגמין בציבור, נקרין אך לא מתרגמין, לא נקרין ולא מתרגמין (והסיבה לכך היא שיש פסוקים שיש חשש לקרוא/לתרגם אותם בציבור בגלל תוכנם כמבואר בגמרא).
* לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו, שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה (שנאמר: "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה") פקרו המינין.
* כל דבר ליצנות אסור חוץ מלעשות ליצנות מעכו"ם.
* תחילת פרק רביעי, המתחיל בסוף עמוד זה, עוסקת בדיני קדושת בית הכנסת.

דף כו עמוד א
* מעלין בקודש ולא מורידין (ולכן אם מוכרים חפץ קדוש צריך לקנות חפץ קדוש יותר אך לא חפץ פחות קדוש - ובמשנה מובא פירוט נרחב לכך).
* רחוב - לדעת המשנה (שהיא כדעת רבי מנחם בר יוסי סתומתאה): יש בו קדושה, לדעת חכמים: אין בו קדושה.
* בית כנסת של כרכין לא ניתן למכור כלל.
* יש מחלוקת תנאים אם ירושלים נתחלקה לשבטים או לא.
* אם מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר את בית הכנסת - פקעה קדושה מבית הכנסת ומן הדמים ומותר לעשות מהן כל רצונם.

דף כו עמוד ב
* אסור לסתור בית כנסת עד שבונים תחילה בית כנסת אחר במקומו.
* תשמישי מצוה (כגון: סוכה, לולב, שופר, ציצית) - נזרקין.
* תשמישי קדושה (כגון: תיק של ספר תורה ונרתיק של תפילין ורצועותיהן) - נגנזין.
* ספר תורה שבלה - גונזין אותו (בכלי חרס) אצל תלמיד חכם.

דף כז עמוד א
* לדעת רבי יהושע בן לוי: בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש.
* לא ימכור אדם ספר תורה ישן כדי לקנות בדמיו ספר תורה חדש.
* אין מוכרין ספר תורה אלא כדי ללמוד תורה ולישא אשה.
* גבו מעות מהציבור כדי לקנות דבר שבקדושה והותירו - מותר לקנות בהם דבר שקדושתו פחותה.
* בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהם צדקה - נותנים, וכשהם באין חזרה לעיר שלהם מביאים אותה עמהם ומפרנסים בה עניי עירם (בניגוד לדינו של יחיד שהלך לעיר אחרת וכו').

דף כז עמוד ב
* נחלקו חכמים ורבי מאיר אם מותר למכור בית כנסת של רבים ליחיד.
* בסוגיה מובאות דעות שונות עבור אלו מטרות ובאלו תנאים מותר למכור בית כנסת.
* לאחר סיום התפילה יש להמתין כדי הילוך ד' אמות ורק אז ניתן להשתין, וכן להיפך.
* בגמרא מובאים תשובותיהם של שבעה חכמים (שלושה בעמוד זה וארבעה בעמוד הבא) לשאלה שנשאלו "במה (בזכות מה) הארכת ימים".
* רב הונא היה נמוך.

דף כח עמוד א
* לדעת רבי יוחנן (ואין הלכה כמותו): אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה.
* כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ - אותו תלמיד חכם חייב מיתה.
* כשמר זוטרא היה הולך לישון הוא היה אומר שהוא מוחל לכל מי שציער אותו (ובזכות הקפדה על כך ועל דברים נוספים רבי נחוניא בן הקנה האריך ימים).
* איוב - וותרן בממונו היה.
* כל המעביר על מדותיו - מעבירין ממנו כל פשעיו.
* אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע (ובזכות הקפדה על כך רבי יהושע בן קרחה האריך ימים).
* לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך.

דף כח עמוד ב
* אין לנהוג קלות ראש בבית הכנסת (כגון: לאכול, לשתות, להיכנס אליהן מפני הגשם, לחשב בהם חשבונות).
* בתי כנסיות שבבבל על מנת שישתמשו בהן הן עשויין, ואעפ"כ אין נוהגין בהן קלות ראש.
* למה קורין לבתי מדרשות "בי רבנן"? - לפי שביתם הוא לכל דבר.
* אם נכנס לבית הכנסת כדי לקרוא למישהו - ילמד משהו או ימתין קצת בנוסף לכך שקורא לו.
* בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים.
* כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא.

דף כט עמוד א
* מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה (אם אין שם כל צורכו).
* רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן, ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן.
* עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל.
* מי שהוא יהיר - נחשב לבעל מום.
* הנכנס לבית הכנסת להתפלל - מותר לעשותו קפנדריא.
* אין נוהגים קלות ראש בבית הקברות.

דף כט עמוד ב
* "זאת עולת חודש בחדשו" - אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה (מראש חודש ניסן).
* נחלקו רב ושמואל מה היא פרשיית שקלים: "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי" או "כי תשא".
* בראש חודש אדר ובראש חודש טבת החלים בשבת - קוראים בשלושה ספרי תורה.
* ראש חודש טבת החל ביום חול - נחלקו האמוראים אם עולים שלושה עולים לקריאת ראש חודש והעולה הרביעי לקריאת חנוכה (וכך הגמרא מכריעה להלכה), או להיפך.

דף ל עמוד א
* פרשיית שקלים שחלה להיות בפרשת תצוה או כי-תשא - נחלקו האמוראים כיצד אופן הקריאה בשבת זו.
* ראש חודש אדר שחל להיות בערב שבת - נחלקו האמוראים מתי קוראים פרשיית שקלים (בשבת לפני ראש חודש או למחרת ראש חודש).
* פורים שחל להיות בערב שבת - נחלקו האמוראים מתי קוראים פרשיית זכור (בשבת לפני פורים או למחרת פורים).
* פורים שחל להיות בשבת - נחלקו האמוראים מתי קוראים פרשיית זכור (בשבת לפני פורים או בשבת פורים).
* מובאת ברייתא המפרטת את מועדי קריאת ארבע פרשיות ומה הם ארבע הפרשיות, וכן מפרטת אלו הפטרות קוראים בשבתות שקוראים בהן את ארבע הפרשיות.

דף ל עמוד ב
* כאשר קוראים את ארבע פרשיות (שקלים, זכור וכו') - יש מחלוקת אם קוראים אותן במקום המפטיר הרגיל או אף במקום הפרשות של אותן השבתות.
* בתעניות - בבוקר מאספין בני אדם ובודקין ומזהירין אם יש בידם עבירה ויחדלו כדי שיתקבל התענית, ומהצהריים קוראים בתורה ומפטירים בנביא ומבקשים רחמים.

דף לא עמוד א
* הברייתא והגמרא מפרטים באריכות מה קוראים בתורה ובהפטרה בכל מועדי השנה.
* כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו, דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים.

דף לא עמוד ב
* "היו עלי לטורח" - אמר הקב"ה: לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם.
* אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ.
* בזמן שאין בית המקדש קיים - כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם.
* הגמרא מביאה שתי דעות מדוע "אין מפסיקים בקללות".
* קללות שבתורת כהנים - בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן, קללות שבמשנה תורה - בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן.
* עזרא תיקן להן לישראל, שיהיו קוראים קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה, כדי שתכלה השנה וקללותיה.
* אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה - סתור ואל תבנה, מפני שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה.
* הגמרא מכריעה להלכה: מקום שמפסיקין בשבת שחרית - שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה.

דף לב עמוד א
* הגמרא מכריעה להלכה שהעולה לתורה פותח את ספר התורה ורואה היכן מתחילה הקריאה (ולא סוגר את ספר התורה) ומברך וקורא.
* הגמרא מביאה חמש מימרות של רבי שפטיה בשם רבי יוחנן.
* עשרה שקראו בתורה - הגדול שבהם גולל ספר תורה, הגוללו - נוטל שכר כנגד כולן.
* לדעת רבי יוחנן: כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה - עליו הכתוב אומר "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'" (ואביי דחה דבריו).
* לדעת רב משרשיא: שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה - עליהם הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם".
* משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג.

הדרן עלך מסכת מגילה