דף כט עמוד א * מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה (אם אין שם כל צורכו). * רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן, ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן. * עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל. * מי שהוא יהיר - נחשב לבעל מום. * הנכנס לבית הכנסת להתפלל - מותר לעשותו קפנדריא. * אין נוהגים קלות ראש בבית הקברות. דף כט עמוד ב * "זאת עולת חודש בחדשו" - אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה (מראש חודש ניסן). * נחלקו רב ושמואל מה היא פרשיית שקלים: "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי" או "כי תשא". * בראש חודש אדר ובראש חודש טבת החלים בשבת - קוראים בשלושה ספרי תורה. * ראש חודש טבת החל ביום חול - נחלקו האמוראים אם עולים שלושה עולים לקריאת ראש חודש והעולה הרביעי לקריאת חנוכה (וכך הגמרא מכריעה להלכה), או להיפך.
דף ל עמוד א * פרשיית שקלים שחלה להיות בפרשת תצוה או כי-תשא - נחלקו האמוראים כיצד אופן הקריאה בשבת זו. * ראש חודש אדר שחל להיות בערב שבת - נחלקו האמוראים מתי קוראים פרשיית שקלים (בשבת לפני ראש חודש או למחרת ראש חודש). * פורים שחל להיות בערב שבת - נחלקו האמוראים מתי קוראים פרשיית זכור (בשבת לפני פורים או למחרת פורים). * פורים שחל להיות בשבת - נחלקו האמוראים מתי קוראים פרשיית זכור (בשבת לפני פורים או בשבת פורים). * מובאת ברייתא המפרטת את מועדי קריאת ארבע פרשיות ומה הם ארבע הפרשיות, וכן מפרטת אלו הפטרות קוראים בשבתות שקוראים בהן את ארבע הפרשיות. דף ל עמוד ב * כאשר קוראים את ארבע פרשיות (שקלים, זכור וכו') - יש מחלוקת אם קוראים אותן במקום המפטיר הרגיל או אף במקום הפרשות של אותן השבתות. * בתעניות - בבוקר מאספין בני אדם ובודקין ומזהירין אם יש בידם עבירה ויחדלו כדי שיתקבל התענית, ומהצהריים קוראים בתורה ומפטירים בנביא ומבקשים רחמים.
דף לא עמוד א * הברייתא והגמרא מפרטים באריכות מה קוראים בתורה ובהפטרה בכל מועדי השנה. * כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו, דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. דף לא עמוד ב * "היו עלי לטורח" - אמר הקב"ה: לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם. * אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ. * בזמן שאין בית המקדש קיים - כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם. * הגמרא מביאה שתי דעות מדוע "אין מפסיקים בקללות". * קללות שבתורת כהנים - בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן, קללות שבמשנה תורה - בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן. * עזרא תיקן להן לישראל, שיהיו קוראים קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה, כדי שתכלה השנה וקללותיה. * אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה - סתור ואל תבנה, מפני שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה. * הגמרא מכריעה להלכה: מקום שמפסיקין בשבת שחרית - שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה.
דף לב עמוד א * הגמרא מכריעה להלכה שהעולה לתורה פותח את ספר התורה ורואה היכן מתחילה הקריאה (ולא סוגר את ספר התורה) ומברך וקורא. * הגמרא מביאה חמש מימרות של רבי שפטיה בשם רבי יוחנן. * עשרה שקראו בתורה - הגדול שבהם גולל ספר תורה, הגוללו - נוטל שכר כנגד כולן. * לדעת רבי יוחנן: כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה - עליו הכתוב אומר "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'" (ואביי דחה דבריו). * לדעת רב משרשיא: שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה - עליהם הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם". * משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג. הדרן עלך מסכת מגילה