סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 
מספר צפיות: 90

דף ח עמוד א
* המודר הנאה מחברו והמודר ממנו מאכל שוין לענין כלים שעושין בהן אוכל נפש שאסור להם להשתמש בהם.
* לדעת רבי אליעזר: ויתור (=דבר שהיה מוותר לכל אדם ואינו מקפיד עליו) אסור במודר הנאה.
* נדרים ונדבות שוין לענין בל תאחר.
* בנדרים - אם מתו או נגנבו או אבדו חייב באחריותן, ובנדבות - פטור.
* זב שראה שתי ראיות - מטמא 'משכב ומושב' וצריך לספור שבעה נקיים, וזב שראה שלוש ראיות - חייב אף בקרבן. (והגמרא מבררת את המקור לכך).

דף ח עמוד ב
* מצורע מוסגר ומצורע מוחלט - חייבים בשילוח (חוץ לחומת העיר) וכל חומר טומאה האמור במצורע נוהג בשניהם, ומצורע מוחלט חייב אף בפריעה ופרימה. (והגמרא מבררת את המקור לכך שמצורע מוסגר לא חייב בפריעה ופרימה).
* הגמרא מבררת את המקור לכך שמצורע שנטהר מתוך הסגר לא טעון תגלחת וצפרים לטהרתו.
* תפילין ומזוזות צריכות להיות תפורין בגידין, ולדעת המשנה שלנו הוא הדין לספר תורה; וכולם מטמאים את הידיים.

מספר צפיות: 73

דף ט עמוד א
* במשנה בסוף העמוד הקודם נאמר שספרים נכתבים בכל לשון, והגמרא שם הקשתה על כך מברייתא, ובעמוד זה הגמרא מביאה כמה תירוצים ליישב את הקושיה.
* תרגום המופיע בתורה: יגר שהדותא.
* תרגום המופיע במגילה: ונשמע פתגם המלך, וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן.
* מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים, ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם, ונתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת (וכתבו את אותם השינויים).

דף ט עמוד ב
* רבי יוחנן פוסק שהלכה כרשב"ג (הסובר ש"אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית").
* אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות, אך לדעת רבי מאיר (בברייתא): מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות.
* אירע בכהן גדול פסול ומינו כהן אחר תחתיו: לאחר שעבר הפסול הרי שהראשון חוזר לעבודתו, והשני - רבי מאיר סובר (וכך דעת המשנה) שכל מצוות כהונה גדולה עליו, ורבי יוסי סובר שאינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט.
* בבמה קטנה מקריבים נדרים ונדבות, ובבמה גדולה מקריבים גם חובות שקבוע להם זמן לדעת רבי שמעון (וכך דעת המשנה), אך לדעת חכמים: מקריבים בבמה גדולה אף חובות שאין קבוע להם זמן.

מספר צפיות: 82

דף י עמוד א
* יש מחלוקת אם בית חוניו (=המזבח שבנה בנו של שמעון הצדיק במצרים) נבנה לשם שמים או לשם עבודה זרה.
* יש מחלוקת תנאים אם קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא או לא.

דף י עמוד ב
* 'ויהי ביום השמיני' - אותו היום היתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ.
* לוי/רבי יונתן: (1) כל מקום שנאמר בתנ"ך "ויהי בימי" אינו אלא לשון צער. (2) אמוץ ואמציה אחים היו. (3) מקום ארון אינו מן המדה.
* כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה - זוכה ויוצאים ממנה מלכים ונביאים.
* הגמרא מביאה התחלה של דרשות שונות שדרשו אמוראים בענין פורים.
* אין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים.
* בקשו מלאכי השרת לומר שירה (לאחר טביעת המצרים בים סוף), אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?

מספר צפיות: 69

דף יא עמוד א
* הגמרא מביאה התחלה של דרשות שונות שדרשו אמוראים בענין פורים.
* בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה הקב"ה מך (=עני).
* בגמרא מובאים ארבעה פירושים/רמזים לשם 'אחשורוש'.
* "הוא אחשורוש" - הגמרא דורשת את המילה "הוא": הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו. (ומביאה דרשות נוספות על פסוקים בהם נאמרה המילה "הוא").
* "המולך" - שמלך מעצמו (ויש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי).
* "מהודו ועד כוש" / "מתפסח ועד עזה" - נחלקו האמוראים אם הודו בקצה העולם וכוש בקצה העולם השני, או שהן סמוכות זו לזו. (וכך גם נחלקו לגבי תפסח ועזה).
* שלושה מלכו בכיפה (=תחת כל כיפת הרקיע), ואלו הן: אחאב ואחשורוש ונבוכדנצר.

דף יא עמוד ב
* סנחריב מלך על כל העולם חוץ מעל ירושלים; דריוש מלך על מאה ועשרים מדינות (מתוך מאה עשרים ושבע).
* שבעים שנה - בלשצר ואחשורוש טעו בחישוב השנים ולכן חשבו שעם ישראל לא יגאל מהגלות (חישוב השנים המוטעה של כל אחד מהם וכן החישוב הנכון מובאים באריכות בסוגיה).

מספר צפיות: 62

דף יב עמוד א
* גם דניאל טעה בחישוב השבעים שנה.
* א"ל הקב"ה למשיח: קובל אני לך על כורש, אני אמרתי "הוא יבנה ביתי ויקבץ גליותי", והוא אמר "מי בכם מכל עמו ויעל".
* הגמרא ממשיכה בדף זה לדרוש פסוקים מתחילת מגילת אסתר.
* נחלקו האמוראים אם אחשורוש מלך פיקח היה או מלך טיפש היה.
* מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור (של מרדכי ואסתר) כליה? - מפני שהשתחוו לצלם.

דף יב עמוד ב
* "ותמאן המלכה ושתי" - בגמרא מובאים שני הסברים מדוע היא מאנה (על אף שגם היא היתה פרוצה והיה מצופה שלא תמאן).
* "ויאמר ממוכן" - ממוכן זה המן, ולמה נקרא שמו ממוכן? שמוכן לפורענות, אמר רב כהנא: מכאן שההדיוט קופץ בראש.
* מרדכי: "בן יאיר" - בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו, "בן שמעי" - בן ששמע אל תפלתו, "בן קיש" - שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו.
* "איש יהודי (=משבט יהודה)... איש ימיני (=משבט בנימין)" - הגמרא מביאה כמה דעות ליישב את הסתירה שבפסוק זה.

מספר צפיות: 61

דף יג עמוד א
* כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי.
* כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
* הגמרא ממשיכה בדף זה לדרוש פסוקים ממגילת אסתר.
* "ויהי אומן את הדסה היא אסתר" - נחלקו התנאים מה היה השם שלה ומה היה הכינוי.
* "אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה" - ולכן אחשורוש קיבץ נשים בפעם השניה כדי להפעיל לחץ על אסתר שתגלה מאיזה עם היא.

דף יג עמוד ב
* בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיתה בו בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר.
* כשהקב"ה פוסק גדולה לאדם - פוסק לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.
* אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה.
* משה רבינו - בשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד.
* גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו.

מספר צפיות: 81

דף יד עמוד א
* גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להם לישראל, שכולם לא החזירום למוטב ואילו הסרת טבעת החזירתם למוטב.
* ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה.
* הסיבה שלא אומרים הלל בפורים: (1) אין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ (משנכנסו ישראל לארץ). (2) קריאת המגילה היא ההלל. (3) כי אנחנו עדיין עבדי אחשורוש.
* הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה.
* "ובני קרח לא מתו" - מקום נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו.
* הגמרא מביאה ראיות לכך ששרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר היו נביאות. (ורש"י מפרט מי הם הארבעים ושמונה נביאים).

דף יד עמוד ב
* חולדה הנביאה היתה קרובה של ירמיהו ולכן הוא לא הקפיד על כך שהיא התנבאה.
* "הנשים רחמניות הן" - ולכן יאשיהו פנה לחולדה הנביאה ולא לירמיהו. (לדעת דבי רבי שילא)
* ירמיהו הלך להחזיר את עשרת השבטים.
* לא נאה יוהרא/חשיבות לנשים. (שתי נשים היו יהירות והשם שלהן היה מאוס: דבורה וחולדה).
* חולדה היתה צאצאית של יהושע הנביא ושל רחב הזונה (שהתחתנו זה עם זה לאחר שרחב התגיירה).

מספר צפיות: 60

דף טו עמוד א
* כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות - בידוע שהוא נביא בן נביא.
* בגמרא מובאות דעות שונות מי היה מלאכי.
* ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה, רחב, אביגיל, אסתר/ושתי.
* "התך" זה דניאל, ולמה נקרא שמו התך? לדעת רב: שחתכוהו מגדולתו, לדעת שמואל: שכל דברי מלכות נחתכין על פיו.
* "ויגידו למרדכי את דברי אסתר" - ואילו התך לא הלך לומר לו, מכאן שאין משיבין על הקלקלה.
* לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור (דוד ודניאל) ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהם.
* אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה.
* כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר: "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי".
* צדיק אבד - לדורו אבד.

דף טו עמוד ב
* עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק.
* "יבא המלך והמן אל המשתה" - בגמרא מובאים שנים עשר הסברים מה ראתה אסתר שזימנה גם את המן למשתה עם אחשורוש.
* "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" - יש מחלוקת אם הכוונה לשינה של הקב"ה או של אחשורוש.

מספר צפיות: 52

דף טז עמוד א
* "ויאמרו נערי המלך משרתיו לא נעשה עמו דבר" - לא מפני שאוהבים את מרדכי אלא מפני ששונאים את המן.
* המן - היה ספר של כפר קרצום עשרים ושתים שנה.
* כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם.
* אומה זו (ישראל) משולה לעפר ומשולה לכוכבים - כשהן יורדין יורדין עד עפר, וכשהן עולין עולין עד לכוכבים.
* אף חרבונה רשע באותה עצה היה, כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח.
* "וחמת המלך שככה" - שתי שכיכות הללו למה? אחת של מלכו של עולם ואחת של אחשורוש.

דף טז עמוד ב
* בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
* "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" - אורה זו תורה, שמחה זה יום טוב, ששון זו מילה, יקר אלו תפלין.
* את עשרת בני המן ואת המילה "עשרת" - צריך לומר בנשימה אחת (כי נשמתם יצאה ביחד).
* כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח, חוץ משירה זו (הריגת עשרת בני המן) ומלכי כנען שאריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה (והטעם: שלא תהא תקומה למפלתן).
* גדול תלמוד תורה יותר מ: הצלת נפשות, בנין בית המקדש, כבוד אב ואם.

מספר צפיות: 64

דף יז עמוד א
* למה נמנו בתורה שנותיו של ישמעאל (מה לנו למנות שנות הרשעים)? - כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב (על ידי מנין שנות ישמעאל אנו למדין באיזה פרק משנות יעקב עברו עליו כל הקורות והמוצאות אותו).
* פרק שני, המתחיל בעמוד זה, עוסק ברובו בדיני קריאת המגילה.
* קריאת מגילה, הלל, קריאת שמע, תפלה - אם אמר למפרע לא יצא ידי חובה.
* נחלקו רבי וחכמים אם את קריאת שמע יש לקרוא דוקא בלשון הקודש או אפשר גם בלשון אחר.

דף יז עמוד ב
* נחלקו רבי וחכמים אם הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא או לא.
* שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה / מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר.
* מה ראו לומר גאולה בשביעית (ברכה שביעית בתפילת שמונה-עשרה)? - מתוך שעתידין ליגאל בשביעית (בשמיטה) לפיכך קבעוה בשביעית.
* "מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא".
* מה ראו לומר רפואה בשמינית? - מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית.

מספר צפיות: 61

דף יח עמוד א
* הברכה של הקב"ה היא השלום.
* מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו את הסדר של תפילת שמונה עשרה (ולאחר ששכחו זאת, שמעון הפקולי סידר זאת שוב).
* למי נאה למלל גבורות ה'? - למי שיכול להשמיע כל תהלתו.
* המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם.
* הסם הטוב ביותר מכל הסממנים הוא השתיקה.
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה שאם קרא את המגילה בעל פה לא יצא ידי חובה.
* לדעת המשנה: קוראים את המגילה ללועזות בלעז איש כלשונו.
* הגמרא מביאה כמה מילים שלא היה ידוע לחכמים מהו פירושם, עד שבא לידיהם מעשה וממנו למדו את הפירוש.

דף יח עמוד ב
* האמוראים נחלקו אם הלכה כרבי מונא שאמר משום רבי יהודה שבקריאת המגילה לסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש.
* השמיט בה סופר אותיות או פסוקים (במקצת המגילה) וקראן הקורא בעל פה - יצא.
* נכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקראו חציה (של המגילה) - לא יאמר אקרא חציה עם הצבור ואח"כ אקרא חציה, אלא קורא אותה מתחילתה ועד סופה.
* לדעת רבי יוחנן: אסור (לסופר סת"ם) לכתוב אות אחת (מזיכרונו בעל פה) שלא מן הכתב (למעט מי שבקי גדול ובשעת הדחק).
* הגמרא מכריעה להלכה: תפלין לא צריכות שרטוט, מזוזות כן צריכות שרטוט. ואת שניהם ניתן לכתוב שלא מן הכתב.

מספר צפיות: 47

דף יט עמוד א
* "פרוז בן יומו נקרא פרוז, מוקף בן יומו קרוי מוקף" - ולכן מה שקובע לענין יום חיוב קריאת מגילה (י"ד או ט"ו באדר) זה היכן כל אחד נמצא בפורים ולא היכן מקום מגוריו הקבוע.
* בן כפר שהקדים וקרא ליום הכניסה ואח"כ הלך לעיר והיה שם בלילי י"ד - אפילו עתיד לחזור ולצאת משם קודם היום קורא עמהם בלילה.
* מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא ידי חובה? - נחלקו הדעות: (1) כולה [וכך הלכה] (2) מאיש יהודי (3) מאחר הדברים האלה (4) מבלילה ההוא. (אך לדעת כולם צריכה שתהא המגילה כתובה כולה).
* הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים - לא יצא.

דף יט עמוד ב
* אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה.
* הקב"ה הראה למשה בסיני דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש.
* דין חרש (לקריאת מגילה) והקורא שלא השמיע לאזנו - שלוש דעות מה דינו: יוצא לכתחילה, יוצא בדיעבד, לא יוצא אף בדיעבד. (והגמרא מבררת מה המשנה סוברת ומי הוא התנא של המשנה).

1 2 3
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר