סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 
מספר צפיות: 88

דף ב עמוד א
* מסכת מועד קטן עוסקת בדיני חול המועד ובדיני אבילות.
* דבר של הפסד התירו חכמים לטרוח בו בחולו של מועד (הכתוב מסר לחכמים לומר לך איזו מלאכה אסורה בחול המועד ואיזו מותרת) - רש"י.
* המשנה שלנו היא כדעת רבי יהודה הסובר ש: (1) הרווחה אסורה. (2) טרחה אפילו במקום הפסד - אסורה.

דף ב עמוד ב
* המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת - נחלקו רבה ורב יוסף אם חייב משום חורש (כי מרכך את הקרקע) או משום זורע (כי מצמיח את הפירות).
* זומר וצריך לעצים - חייב שתים: אחת משום נוטע, ואחת משום קוצר.
* בנוסף לזריעת כלאים - לדעת רבי עקיבא: גם המקיים כלאים (שרואה כלאים זרוע ואינו מבטלו) לוקה.
* רבי וחכמים נחלקו אם שביעית בזמן הזה היא מדרבנן או מדאורייתא.

מספר צפיות: 62

דף ג עמוד א
* לגבי שביעית: "אבות (זריעה וקצירה) אסר רחמנא, תולדות (חוץ מזמירה ובצירה) לא אסר רחמנא" - ולכן השקאה בשביעית לא אסורה מהתורה. (לדעת רבא)
* בשמיטה - "אברויי אילני - אסור (כי זו פעולה של הרווחה), סתומי פילי - שרי (כי זו פעולה למניעת הפסד)".
* האמוראים נחלקו אם החורש בשביעית לוקה או לא.
* לדעת רבי אילעא: כל מקום שנאמר 'כלל' בעשה ו'פרט' בלא תעשה - אין דנין אותו ב'כלל ופרט וכלל'.

דף ג עמוד ב
* רבי אלעזר ורבי יוחנן נחלקו בביאור השמועה שאמר רב דימי ולא ידע לפרשה.
* מדין תורה תוספת שביעית היא שלושים יום לפני ראש השנה; מתקנת ב"ש וב"ה התוספת מתחילה מפסח ומעצרת; ונחלקו רבי יצחק ורבי יוחנן כיצד ואיזו תוספת ביטלו רבן גמליאל ובית דינו.
* אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין.
* עשר נטיעות (לעניין תוספת שביעית) ערבה (למקדש) וניסוך המים (בקרבן תמיד בסוכות) - הלכה למשה מסיני.

מספר צפיות: 66

דף ד עמוד א
* נחלקו האמוראים מדוע לא משקים במועד ממי הקילון.
* לדעת שמואל: נהרות המושכין מים מן האגמים - מותר להשקות מהן בחולו של מועד.
* שתי ערוגות זו למעלה מזו - לא ידלה מן התחתונה וישקה את העליונה (כי יש בכך טרחה יתירה).
* "מדלין לירקות כדי לאוכלן ואם בשביל לייפותן אסור" - מובאות שתי דעות כיצד לפרש את דברי הברייתא "מדלין לירקות".

דף ד עמוד ב
* המידל בגפנים שלו - יש מחלוקת תנאים אם רשאי לדלל גם בחלק של העניים (של הפאה/עוללות).
* לא עושים בורות מסביב לגפנים וזיתים כדי שיתאספו בהם מים עבורם, אלא אם מדובר בחפירות שהיו כבר אלא שנסתמו.
* אין עושין את האמה - במועד בגלל שזו טרחה, ובשביעית בגלל שנראה כעודר או מפני שמכשיר אגפיה לזריעה.
* אמת המים שהיתה עמוקה ששה טפחים ונסתמה עד טפח - מותר לתקן אותה במועד.

מספר צפיות: 64
דף ה עמוד א
* בגמרא מובאים 9 מקורות לכך ש"מציינין את הקברות".
* "וטמא טמא יקרא" - צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשין עליו רחמים.
* כל השם אורחותיו (המחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה) זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא.

דף ה עמוד ב
* אין מציינין לא על כזית מן המת ולא על עצם כשעורה ולא על דבר שאינו מטמא באהל, אבל מציינין על השדרה ועל הגולגולת על רוב בנין ועל רוב מנין המת.
* 3 בית הפרס (שאין הולכין בו אוכלי תרומה) הן שדה שנאבד בה קבר ושדה שנחרש בה קבר ושדה בוכין (שדה שמפטירין בה מתים).
מספר צפיות: 62

דף ו עמוד א
* אין מרחיקין ציון (המסמן על הימצאות טומאה) ממקום טומאה, שלא להפסיד את ארץ ישראל.
* תלמיד חכם הנמצא בעיר - כל דברי העיר מוטלים עליו.
* שדה שיש בה ציון קברות מארבעת צדדיה - כל השדה כולה טמאה.
* האמוראים נחלקו על אלו כלאים יוצאים בט"ו באדר ועל אלו בחול המועד.
* במשנה נאמר שיוצאים על הכלאים בחולו של מועד - והטעם שלא יוצאים מעט לפני כן זה בגלל שבחול המועד ניתן למצוא פועלים בזול (והשכר הניתן להם הוא מתרומת הלשכה).

דף ו עמוד ב
* בראשונה היו עוקרין שלוחי בית דין את הכלאים ומשליכין לפני בהמתן והיו בעלי בתים שמחין שתי שמחות אחת שמנכשין להם שדותיהן ואחת שמשליכין לפני בהמתם, התקינו שיהו עוקרין ומשליכין על הדרכים ועדיין היו שמחין שמחה גדולה שמנכשין שדותיהן, התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה.
* לדעת רבי אליעזר בן יעקב אסור להשקות את כל השדה בחול המועד, אך אם היתה השדה לחה ויבשה מותר.
* מותר לזלף מים על גינה בחול המועד.
* הדרך להחריב חורי נמלים היא להביא עפר מחור זה ולתת לתוך חור זה ואז הם חונקים זה את זה (כי הם מריחים את העפר ולא מזהים אותו). (ומותר לעשות זאת במועד ובשביעית).

מספר צפיות: 63

דף ז עמוד א
* במשנה נאמר שלדעת חכמים (רבי יהודה) צדין את המזיקין משדה לבן שלא כדרכו - ובברייתא נאמר שדין זה הוא בשדה לבן הסמוכה לעיר אבל בשדה לבן הסמוכה לשדה האילן מותר אפילו כדרכו שמא יצאו משדה הלבן ויחריבו את האילנות.
* במשנה נאמר שמקרין (סותמים) את הפרצה במועד - ורב חסדא מחדש שדין זה נאמר בכותל גינה, אך בכותל חצר מותר אף לבנות כדרכו (כי בחצר יש הפסד מרובה אם ייכנסו גנבים).

דף ז עמוד ב
* רבא מבאר שמחלוקת רבי מאיר וחכמים במשנה (שבעמוד א) אם רואים במועד את הנגעים - זה דוקא במקרה של "הסגר שני".
* נחלקו התנאים אם 'מצורע מוסגר' אסור בתשמיש המטה רק 'בימי ספירו' או אף 'בימי חלוטו'.
* טומאת וטהרת המצורע תלויות באמירתו של הכהן, והגמרא מביאה מחלוקת תנאים לגבי המקור לדין זה, ומבררת את מחלוקתם.

מספר צפיות: 53

דף ח עמוד א
* אין רואים את הנגעים בלילה.
* כהן סומא באחת מעיניו - אינו רשאי לראות את הנגעים.
* המלקט עצמות אביו ואמו - הרי זה מתאבל עליהם כל היום, ולערב אין מתאבל עליהן.
* במשנה נאמר ש"לא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום" - ונחלקו רב ושמואל בטעם הדבר.

דף ח עמוד ב
* אין המת משתכח מן הלב שלושים יום.
* מותר לעשות כל צורכי המת במועד (גוזזין לו שערו ומכבסין לו כסותו ועושין לו ארון).
* אסור לשאת אשה במועד, ובטעם הדבר נחלקו הדעות: (1) לפי שאין מערבין שמחה בשמחה (2) מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו (3) מפני הטורח (שיטרח לנישואין, וטרחה אסורה במועד) (4) מפני ביטול פריה ורביה (שימתין מלשאת אשה דוקא במועד).

מספר צפיות: 50

דף ט עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לכך שאין מערבין שמחה בשמחה.
* באותה שנה שעשה שלמה המלך חנוכת הבית - לא עשו ישראל את יום הכיפורים (כי שבעת ימי חנוכת הבית היו בשבעה ימים שלפני סוכות), ולא נחשב הדבר לחטא.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שהקרבנות שהקריבו הנשיאים בחנוכת המשכן דחו את השבת, ושהשבעה ימים שחגגו את חנוכת הבית דחו את יום כיפור.
* תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר - צריך להיפטר ממנו פעם נוספת למחרת בבוקר.

דף ט עמוד ב
* לימוד תורה עדיף מאשר קיום מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, אך במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים הרי שיש לקיים את המצוה במקום ללמוד תורה.
* רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים בירכו את רבי אלעזר בנו של רבי שמעון, אך הוא חשב שהם ציערו אותו, ואביו הסביר לו את פשר ברכתם.
* במשנה נאמר שמותר לאשה לעשות תכשיטיה במועד, ורב חסדא חידש שדין זה הוא גם באשה מבוגרת וזקנה (כי בת שישים הרי היא כבת שש).
* רבי יהודה סובר שאשה לא תסוד במועד מפני שניוול הוא לה, אך הוא מודה שיכולה לסוד עצמה במועד בסיד שיסיים את פעולתו לפני שיעבור הרגל.

מספר צפיות: 45

דף י עמוד א
* במשנה (ח ע"ב) נאמר שלדעת ת"ק מותר 'לסרג' את המטות בחוה"מ ולדעת ר' יוסי מותר רק 'למתוח' - ובגמרא נחלקו רבי חייא בר אבא ורבי אסי מה זה 'מסרגין' ומה זה 'ממתחין'. [ורב דימי ורבין נחלקו מה היו דעותיהם].
* נחלקו האמוראים מה זה "מכבשין".
* סוס וחמור שרוכב עליו - מותר ליטול את ציפורניו בחול המועד (כדי שלא יהיה לו צער ולא יוכל ללכת).

דף י עמוד ב
* לאורך כל העמוד מובאות מימרות שונות של רבא בנוגע למלאכות המותרות והאסורות לעשות בחול המועד.
* בחול המועד: מקיזין דם לבהמה, ואין מונעין רפואה לבהמה.
* בחול המועד: מעשה הדיוט - מותר, מעשה אומן - אסור.
* סחורה אסורה בחול המועד (אפילו כל שהוא), אך ב'דבר האבד' - מותר.

מספר צפיות: 53

דף יא עמוד א
* המשנה מפרטת בנוגע לדין מלאכות הנעשות לתיקון הבית לצורך המועד.
* לדעת רבי יוסי: מותר לעשות מלאכה בדבר האבד בחול המועד אף ללא שינוי.
* הגמרא מביאה ארבע המלצות של אדא הצייד בנוגע לאכילת דגים (ואחד מהם: אחרי אכילת דגים/שחליים/חלב מומלץ לא לישון מיד, אלא ללכת הרבה לפני שהולך לישון).

דף יא עמוד ב
* פרק שני, המתחיל בתחילת העמוד, עוסק באופנים שונים שהתירו לעשות בהם מלאכה משום דבר האבד או צורך המועד.
* דברים המותרים לעשות במועד - נחלקו האמוראים אם אסורים או מותרים בימי אבלו.
* החמרין הגמלין והספנין - הרי אלו לא יעשו מלאכה כשהם אבלים, אך אם היו מוחכרין או מושכרין אצל אחרים - הרי אלו יעשו.
* לדעת רבן שמעון בן גמליאל: אם האבל היה אומן לרבים וספר ובלן לרבים והגיע עת הרגל ואין שם אומן אלא הוא - הרי זה יעשה (למרות שאבל אסור במלאכה).

מספר צפיות: 48

דף יב עמוד א
* הגמרא מפרטת את דיני עבודה בקבלנות של נוכרי עבור ישראל בשבתות ובמועדים.
* כל מלאכה שמותר לישראל לעשות בחול המועד - מותר לומר לנוכרי לעשות, אך מלאכה שאסור לישראל לעשות בחול המועד - אסור לומר לנוכרי לעשות.
* אין מרביעין בהמה בחול המועד.
* "הלכות מועד כהלכות כותים" - ולכן בהלכות מועד אין למדין זו מזו, לומר שכשם שמלאכה מסוימת מותרת אז גם מלאכה אחרת הדומה לה מותרת (כפי שגם קיים עיקרון זה בהלכות כותים).

דף יב עמוד ב
* "הלכות מועד כהלכות שבת - יש מהן פטור אבל אסור, ויש מהן מותר לכתחלה".
* לדעת רבי יוסי: אסור לעשות מלאכה במחובר לקרקע אף אם הוא דבר האבד.
* טוחנין (וכן מלאכות אחרות) במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד אסור, ואם טחן והותיר הרי זה מותר, ובלבד שלא יערים, ויש מי שחולק וסובר שמותר להערים.
* לדעת רב: קוצץ אדם דקל במועד אע"פ שאינו צריך אלא לנסורת שלו, ואביי חולק על כך.
* מותר להכניס את הפירות במועד מפני הגנבים, ובלבד שיכניסם בצנעא לתוך ביתו.

מספר צפיות: 62

דף יג עמוד א
* למסקנת הגמרא: כוון מלאכתו לעשותה במועד ומת - לא קנסו את בניו שלא יהנו מאותה המלאכה כמו שקנסו אותו.
* טימא טהרותיו של חברו ומת - לא קנסו את בנו שישלם על כך (כי היזק שאינו ניכר לא נחשב להיזק ולכן קנסו רק אותו אך לא את בנו).
* מותר לקנות בחול המועד בתים עבדים ובהמה רק במקרים הבאים: (1) כאשר קונה אותם לצורך המועד (2) כאשר זה לצורך המוכר (שזקוק לכסף כדי לקנות אוכל).
* מותר לתת לפועל מלאכה שאינה לצורך המועד כאשר זקוק לכסף לצורך אכילתו במועד.
* בארבעה עשר בניסן מותר לעשות מלאכה בדבר שהוא לצורך המועד (חייטין, ספרין, כובסין).
* אסור לפנות חפצים מבית לבית במועד, אך מותר לפנות מהבית לחצרו.

דף יג עמוד ב
* מוכרי פירות כסות וכלים - מוכרים בחול המועד בצנעה לצורך המועד, ולדעת רבי יוסי: יש שהחמירו על עצמם לא למכור כלל.
* נחלקו האמוראים בביאור המילה "חילקא".
* חנות הפתוחה לרשות הרבים - אין לפתוח בחוה"מ את החנות כדרכו, אלא פותח דלת אחת ונועל דלת אחת.
* המשנה הראשונה בפרק שלישי (פרק "ואלו מגלחין"), המתחיל בסוף העמוד, מלמדת שמי שאי אפשר היה לו לגלח בערב יום טוב מותר לו לגלח בחול המועד.

1 2 3
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר