סקר
כמה זמן אתה כבר גולש בפורטל הדף היומי






 
מספר צפיות: 55

דף כו עמוד א
* ואלו קרעין שאין מתאחין - הקורע על: אביו, אמו, רבו שלימדו תורה, נשיא, אב בית דין, שמועות הרעות, ברכת השם, ספר תורה שנשרף, ערי יהודה, המקדש, ירושלים. (והגמרא מבררת את המקורות לכך).
* הרואה ספר תורה שנקרע חייב לקרוע שתי קריעות: אחת על הגויל ואחת על הכתב.
* הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר: "ערי קדשך היו מדבר" וקורע, הרואה ירושלים בחורבנה אומר: "ציון מדבר היתה ירושלם שממה" וקורע, הרואה בית המקדש בחורבנו אומר: "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה" וקורע.
* אם ראה את ירושלים וקרע ואחר כך ראה את המקדש - קורע קריעה נוספת בפני עצמה.

דף כו עמוד ב
* הגמרא מכריעה להלכה ששיעור הקריעה הוא טפח, ואם אירע לו אבלות נוספת יכול להוסיף על הקריעה הראשונה כל שהו בלבד. (ונחלקו האמוראים אם דין זה הוא לאחר שחלפו שבעה או שלושים מהאבלות הראשונה).
* נחלקו הדעות עד איזה מקום בבגד יכול הוא להוסיף ולקרוע קרע נוסף - עד המקום בבגד שכנגד טיבורו או עד המקום שכנגד ליבו.
* היוצא בבגד קרוע לפני המת הרי זה גוזל את המתים ואת החיים (כי הם חושבים שהוא קרע על המת).
* חולה שמת לו מת - אין מודיעין אותו שמת, שמא תטרף דעתו עליו.
* אבל לא יניח תינוק בתוך חיקו, מפני שמביאו לידי שחוק ונמצא מתגנה על הבריות.

מספר צפיות: 44

דף כז עמוד א
* זמן כפיית המיטות בבית האבל - לדעת רבי אליעזר: משיצא מפתח ביתו, לדעת רבי יהושע: משיסתם הגולל.
* בגמרא מובאים דינים נוספים בנוגע לכפיית המטה.
* מכבדין ומרביצין בבית האבל, ומדיחין קערות וכוסות וצלוחיות וקיתוניות בבית האבל, ואין מביאין את המוגמר ואת הבשמים לבית האבל.
* מובאות ארבע תקנות (הקשורות לניחום אבלים ולקבורה) שתיקנו חכמים שינהגו כולם אותו הדבר כדי שלא יתביישו העניים.

דף כז עמוד ב
* מובאות ארבע תקנות נוספות (הקשורות למיתה ולקבורה) שתיקנו חכמים שינהגו כולם אותו הדבר כדי למנוע בושה מקבוצות מסויימות (חולי מעיים, נדות, זבין, קרובי המת).
* "אין מועד בפני תלמיד חכם וכל שכן חנוכה ופורים" - ולכן מותר להספידו בימים אלו (בפניו) בניגוד לאחרים.
* אבל כיון שניענע ראשו שוב אין מנחמין רשאין לישב אצלו.
* הכל חייבין לעמוד מפני נשיא חוץ מאבל וחולה.
* אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו.
* מת בעיר - כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה.
* כל המתקשה על מתו יותר מדאי - סופו שעל מת אחר הוא בוכה.
* שלושה ימים לבכי ושבעה להספד ושלושים לגיהוץ ולתספורת, מכאן ואילך אמר הקב"ה: אי אתם רחמנים בו יותר ממני.
* "בכו בכו להולך" - אמר רב יהודה: להולך בלא בנים.
* אבל - שלשה ימים הראשונים יראה את עצמו כאילו חרב מונחת לו בין שתי יריכותיו, משלשה עד שבעה כאילו מונחת לו כנגדו בקרן זוית, מכאן ואילך כאילו עוברת כנגדו בשוק.

מספר צפיות: 58

דף כח עמוד א
* למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? - לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת.
* למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה? - מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתתן של צדיקים מכפרת.
* מת מחמישים שנה ועד שישים שנה - זו היא מיתת כרת.
* "חיי בני ומזוני - לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא".
* אשרי מי שבא לכאן (לעולם הבא) ותלמודו בידו.
* הגמרא מספרת על מפגש של מלאך המוות עם כמה אמוראים.

דף כח עמוד ב
* רבא מביא שבעה הספדים שהיו מספידות נשים ממקום שנקרא שכנציב.
* כשמתו בניו של רבי ישמעאל - נכנסו לנחמו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא (והברייתא מתארת את האופן בו כל אחד מהם ניחם אותו).
* אין מנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח אבל.
* אבל / חתן / כהן - מיסב בראש.
* "וקדשתו" (את הכהן) - לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון.

מספר צפיות: 46

דף כט עמוד א
* הנפטר מן המת - לא יאמר לו: "לך לשלום", אלא: "לך בשלום".
* הנפטר מן החי - לא יאמר לו: "לך בשלום", אלא: "לך לשלום".
* כל היוצא מבית הכנסת לבית המדרש ומבית המדרש לבית הכנסת - זוכה ומקבל פני שכינה.
* תלמידי חכמים אין להם מנוחה אפילו לעולם הבא.

הדרן עלך מסכת מועד קטן

© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר