דף כו עמוד א * במשנה נאמר: "וכולם (המקרים השנויים במשניות הקודמות) שהיו להם נשים ומתו מותרות לינשא להם", ובברייתא נאמר "אפילו נתגרשו" - והגמרא מביאה שני תירוצים ליישב את דברי המשנה עם הברייתא. * לשיטת רבי: "בתרי זימני הויא חזקה". * נשים מצויות אצל נשים, בניגוד לגברים שלא מצויים אצל גברים. * הבן בוש הוא מאביו ואימתו עליו. * המשנה הראשונה בפרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, עוסקת בדין "ארבעה אחים - שנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו הנשואים את האחיות". דף כו עמוד ב * שלש אחיות יבמות שנפלו (זו אחר זו) לפני שני אחין יבמין - לדעת רב: זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית צריכה חליצה משניהם. לדעת שמואל (אפשרות א'): זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית צריכה חליצה מאחד מהם. לדעת שמואל (אפשרות ב'): אחד חולץ לכולן.
דף כז עמוד א * לדעת שמואל: חלץ לאחיות - לא נפטרו צרות, לצרות - נפטרו אחיות; חלץ לבעלת הגט - לא נפטרה צרה, לצרה - נפטרה בעלת הגט; חלץ לבעלת המאמר - לא נפטרה צרה, לצרה - נפטרה בעלת מאמר. (ובגמרא מובאות שתי דעות בביאור הדין הראשון של שמואל). * אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו. * מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו. דף כז עמוד ב * אחיו שמת ולו שתי נשים ועשה זה מאמר לזו וגט לזו - אין עדיפות למי מבין שתי הנשים יחלוץ. * לדעת רב: שתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד - חלץ לראשונה הותרה, חלץ לשנייה הותרה, מתה ראשונה מותר בשנייה, ואין צריך לומר מתה שנייה שמותר בראשונה. * לדעת רבי יוחנן: שתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד - מתה ראשונה אסור בשנייה. (הגמרא מקשה על דעתו מהמשנה הראשונה בפרק, ותגובת רבי יוחנן היא: "אחיות איני יודע מי שנאן").
דף כח עמוד א * הגמרא מקשה (מהמשנה בתחילת הפרק) על דעתו של רבי יוחנן (הסובר שבהותרה ונאסרה וחזרה והותרה חוזרת להיתירה הראשון), ומתרצת. * "ארבעה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו" - יש שלוש דעות מה שיטת בית שמאי ובית הלל: רבי אליעזר - לדעת בית שמאי יקיימו, ולדעת בית הלל יוציאו. רבי שמעון - לדעת כולם יקיימו. אבא שאול - לדעת בית שמאי יוציאו, ולדעת בית הלל יקיימו. דף כח עמוד ב * לדעת רב ורבי חייא: בכל חמש עשרה עריות (המוזכרות במשנה הראשונה במסכת) אפשר להן להיות שתי אחיות נופלות לשני אחין והאחת אסורה על זה משום אחת מכל העריות הללו ומותרת לזה והשניה אסורה על זה משום אותו שם ערוה עצמו ומותרת לזה ומתוך כך נמצאו שתי האחיות מתייבמות ולא פגעו באחות זקוקה. (ונחלקו רב יהודה, אביי ורב ספרא, בפירוש דבריהם). * שלושה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ורבי שמעון פוטר בשתיהן מן החליצה ומן הייבום (ובברייתא מובא המקור לשיטתו).
דף כט עמוד א * שלושה אחים, שנים מהם נשואים לשתי אחיות ומת אחד מהם ועשה בה האח השלישי 'מאמר' ואח"כ מת גם האח השני - לדעת בית הלל: מוציא את הראשונה בגט ובחליצה ואת השניה בחליצה, "וזו היא שאמרו אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו". * לדעת רבי אלעזר: בית שמאי (החולקים על בית הלל במקרה הנ"ל ואמרו: "אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה") סוברים ש'מאמר' לא קונה קנין גמור אלא קונה רק לדחות את הצרה. דף כט עמוד ב * הגמרא מתלבטת אם 'מאמר' לדעת בית שמאי נישואין עושה או אירוסין עושה. * אשתו ארוסה - לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאת לו, מתה - אינו יורשה, מת הוא - גובה כתובתה. * נערה המאורסה - אביה ובעלה ביחד מפירים נדריה. * כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת.
דף ל עמוד א * רב נחמן מדייק מהמשנה הראשונה בעמוד זה ש"אין זיקה ואפילו באח אחד". * המשנה השנייה בעמוד זה מיותרת לכאורה (נובעת ממילא מהמשנה הראשונה) ובגמרא מבואר מדוע בכל זאת נשנתה. * לדעת רב: כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה "יבמה יבא עליה" - אסורה (גם אם בהמשך חוזרת ונראית ליבום), והגמרא מבארת מה החידוש בדין זה לעומת המשנה השלישית שבעמוד זה. * רב אשי מדייק מהמשנה הרביעית בעמוד זה ש"יש זיקה אפילו בנשי אחים". דף ל עמוד ב * חמש עשרה עריות (המוזכרות במשנה הראשונה במסכת) - אם היה בהן קדושין או גרושין בספק, הצרות צריכות חליצה (אך לא מתייבמות). * דוגמא לספק קדושין: זרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה, והגמרא דנה באריכות בדף הקרוב האם זו יכולה להיות דוגמא גם לספק גרושין.
דף לא עמוד א * הגמרא מקשה על דעתו של רבה (שאמר בעמוד הקודם: "אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק"). * נפל הבית עליו ועל אשתו שהיא בת אחיו ומתו ואין ידוע איזה מהם מת ראשון - צרתה חולצת ולא מתייבמת. * שוטה שמכר נכסים ונחלקו העדים אם מכר את הנכסים כשהוא שוטה או כשהוא בריא - מעמידים את הנכסים בחזקתם. דף לא עמוד ב * לאחר שהגמרא (בעמוד הקודם) דחתה את הסברו של רבה (לטעם שלא נכתב במשנה שבדף הקודם בספק גירושין האופן שנפל הגט לערוה ספק קרוב לו ספק קרוב לה שצרתה חולצת ולא מתייבמת), מביאה הגמרא את הסברו של אביי ודוחה אותו ומביאה את הסברו של רבא. * בגט ובשטר מכירת עבד תיקנו חכמים לכתוב את התאריך, אך בשטר קידושין לא. (והגמרא מבארת את הטעם לכך). * "מפיהם ולא מפי כתבם" - אסור לעדים להעיד בהתבסס על משהו כתוב אלא רק בהתבסס על מה שראו וזוכרים. * שתי יבמות הבאות מבית אחד - רק אחת מהן מתייבמת או חולצת.
דף לב עמוד א * "כיון שלא בנה שוב לא יבנה". (=אם חלץ, לא יוכל אחר כך ליבם אותה). * שני אחים נשואים שתי אחיות ומת אחד מהן ובא האח החי על אשת אחיו שנפטר - לדעת רבי יוסי: חייב עליה משום אשת אח ומשום אחות אשה, ולדעת רבי שמעון: חייב רק משום איסור אחד (האיסור הראשון שחל). * עבר עבירה שיש בה שתי מיתות - לדעת ת"ק: נידון בחמורה, לדעת רבי יוסי: נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו. דף לב עמוד ב * לדעת רבי אבהו: רבי יוסי מודה שב"איסור מוסיף" איסור חל על איסור. (ורבא חולק על כך לפי רש"י). * זר ששימש במקדש בשבת, בעל מום ששימש במקדש בטומאה, זר שאכל בשר חטאת העוף שנמלקה - בכל המקרים הללו, לדעת רבי חייא חייב שתים ולדעת בר קפרא חייב אחת.
דף לג עמוד א * מובאות שלוש אפשרויות לביאור המחלוקת של רבי חייא ובר קפרא שבעמוד הקודם. * כהן בעל מום רשאי לאכול מן הקדשים, בניגוד לכהן טמא. דף לג עמוד ב * הגמרא מקשה מברייתא על בר קפרא שאמר בדעת רבי שמעון שאף באיסור בת אחת אין איסור חל על איסור וחייב רק אחת. * "זר ששימש בשבת" - איזה חילול שבת עשה (שהרי שחיטה בזר מותרת, וקבלת והולכת הדם זה רק איסור טלטול מדרבנן)? (1) מדובר על שחיטת פרו של כהן גדול וכדעה הסוברת שזה פסול בזר. (2) הקטרה. * שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה הוחלפו הנשים בטעות - הרי אלו חייבין משום אשת איש, ואם היו אחים משום אשת אח, ואם היו אחיות משום 'אשה אל אחותה', ואם היו נדות משום נדה.
דף לד עמוד א * לדעת רבי מאיר: איסור חל על איסור גם באיסור כולל וגם באיסור מוסיף וגם באיסור בת אחת. * לדעת רבי יהושע: טעה בדבר מצוה פטור [ורבי אליעזר חולק], והגמרא (באפשרות השניה) מציעה שלדעת רבי יהושע פטור רק במקרים שזמנו בהול. * רבי שמעון מודה שאיסור חל על איסור כאשר הם חלים בבת אחת. * אשה לא מתעברת בביאה ראשונה (שבחייה). דף לד עמוד ב * תמר התעברה בביאה ראשונה (מיהודה), כיון שמיעכה לפני כן באצבעה. * ער ואונן שמשו שלא כדרכן עם תמר. * "ואשה אשר ישכב איש אתה..." - רבי יהודה לומד מהמילה "אתה" שכלה לא נטמאת בביאה ראשונה, וחכמים לומדים מהמילה "אתה" שאשה אינה נטמאת אלא בביאה כדרכה. * כל ששהתה אחר בעלה עשר שנים ונשאת - שוב אינה יולדת, אלא אם כן היה דעתה להינשא. * קטנה שנישאה בקידושין דרבנן ומיאנה בבעלה - יכולה להינשא מיד לאחר המיאון (ולא צריכה להמתין שלושה חודשים כמו אשה שנישאה בנישואין דאורייתא ונתן לה בעלה גט).
דף לה עמוד א * הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו - לדעת רבי יהודה: צריכות להמתין שלושה חודשים (לפני שיינשאו לישראל), לדעת רבי יוסי: מותר להן ליארס ולינשא מיד. * רבי יוסי סובר שאשה מזנה מתהפכת (מיד לאחר ששימשה) כדי שלא תתעבר. * כהנת הנשואה לישראל שנאנסה - אף על פי שמותרת לבעלה, פסולה לכהונה (אם ימות בעלה וזרע אין לה). דף לה עמוד ב * המשנה הראשונה בפרק רביעי, המתחיל בעמוד זה, מפרטת את דינו של החולץ/הכונס ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה. * יבם את אשת אחיו ונולד לה בן, ויש ספק אם הבן הוא מהאח שנפטר (ונולד לאחר תשעה חודשי עיבור ולא היתה זקוקה ליבום) או שהוא מהאח שייבם (ונולד לאחר שבעה חודשי עיבור ואכן היתה זקוקה ליבום) - יוציא והולד כשר וחייבים באשם תלוי. * החולץ למעוברת והפילה - לדעת רבי יוחנן: החליצה כשרה, לדעת ריש לקיש: החליצה פסולה. (והגמרא מבארת את טעמיהם). * מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש - לדעת אביי: המחלוקת היא רק בחליצה, אך ביאת מעוברת לדעת כולם לא פוטרת אותה ואת צרתה מן היבום, ולדעת רבא: המחלוקת היא גם בביאת מעוברת.
דף לו עמוד א * הולד אינו מתיר את היבמה לשוק עד שיצא לאויר העולם. * רבי אלעזר ניסה למצוא סיוע לדברי ריש לקיש (הסובר שהחולץ למעוברת - החליצה פסולה) ממשנה, ודבריו נדחו. * הגמרא הביאה ברייתא כדעת ריש לקיש. * רבא פסק הלכה כריש לקיש בשלוש מחלוקות שלו עם רבי יוחנן (ואחת מהן היא המחלוקת בסוגייתנו לגבי חליצת מעוברת). דף לו עמוד ב * לדעת ריש לקיש: 'קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי' (בניגוד לדעת רבי יוחנן), וכך פסק רבא. * הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה - אם אין הולד של קיימא קנאה בייבום, אך לדעת רבי אליעזר יוציא אותה בגט. * אשה שמת בעלה והיא מעוברת או מניקה, אסורה להינשא עד שיעברו עשרים וארבעה חודשים (שכן זמנו של תינוק לינוק ושמא תתעבר ולא יהיה לה חלב עבורו), ואם נשאת - לדעת רבי מאיר: יוציא ולא יחזיר עולמית, ולדעת חכמים: יוציא אותה בגט ויכנוס אותה לאחר עשרים וארבעה חודשים. * מת הולד בן היבמה בתוך שלושים יום ללידתו ועמדה היבמה ונתקדשה לאדם אחר - לדעת רבינא משמו של רבא: אם אשת ישראל היא חולצת, ואם אשת כהן היא אינה חולצת, לדעת רב משרשיא משמו של רבא: אחת זו ואחת זו חולצת.
דף לז עמוד א * קידש אלמנה או גרושה בתוך שלושה חודשים למיתת הבעל או לגירושין, ואחר כך ברח - נחלקו האמוראים אם מנדים אותו או לא. * רוב הנשים יולדות בחודש התשיעי ומיעוט הנשים יולדות בחודש השביעי, ורוב היולדות לחודש התשיעי עוברן ניכר בסיום השליש הראשון של ההריון. * אביי ורבא נחלקו אם רבי אליעזר בן יעקב מתיר ספק ממזר בממזרת ות"ק אוסר או להיפך. דף לז עמוד ב * לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו. * תבעוה לינשא ונתפייסה - צריכה לישב שבעה נקיים. * אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. * לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה משום שנאמר "אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך". * הגמרא דנה בכמה אופנים שונים לגבי ירושת בן שהוא ספק בנו של הראשון או של השני.
