דף מ עמוד א * האוכל אכילה גסה ביום כיפור - פטור (כי לא עבר על "אשר לא תעונה" שהרי אף זה עינוי הוא שמזיק את עצמו). * מצה הנאפית אחר חליטה (שחלט את העיסה במים רותחים) יוצא בה ידי חובתו בפסח. * החולץ ליבמתו - לא הפסיד את חלקו בירושת נכסי אחיו המת. * הכונס את יבמתו - לדעת ת"ק: זכה בנכסים של אחיו, לדעת רבי יהודה: אם יש שם אב נכסים של אב (ובגמרא מובאות דעות שונות אם הלכה כרבי יהודה או לא). דף מ עמוד ב * אמימר מכשיר לכל אדם לישא את אשת אחי אבי אביו (ולא גזר עליה משום 'שניות'). * למסקנת הגמרא: גזרו 'שניות' בחלוצה. * לדעת שמואל: הבא על צרת חלוצה - הולד ממזר.
דף מא עמוד א * אחות גרושה אסורה מדברי תורה, אחות חלוצה אסורה מדברי סופרים. * יבמה שנפלה ליבום, וקידש אחד האחים את אחות היבמה, ואחר כך מתה אחות היבמה שקידש - נחלקו האמוראים אם מותר ביבמתו. * היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיעברו שלושה חודשים ממיתת בעלה. (והגמרא מבארת בעמוד הבא את הטעם לכך). דף מא עמוד ב * כל העולה ליבום עולה לחליצה, וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה. * יבמה - שלושה חודשים הראשונים ניזונת משל בעל (שמת), מכאן ואילך אינה ניזונת לא משל בעל ולא משל יבם, עמד (מי שאמור ליבם אותה) בדין וברח - ניזונת משל יבם. * נפלה לפני יבם קטן וצריכה להמתין לו עד שיגדל ויחלוץ או ייבם - נחלקו האמוראים אם ניזונת בינתיים מנכסי הבעל (שמת). * יבמה שחלצו לה אחים בתוך שלושה חודשים - צריכה להמתין שלושה חודשים משעת מיתת הבעל ורק אז מותר לה להינשא.
דף מב עמוד א * הגמרא מביאה שתי דעות לטעם דין ההמתנה האמור במשנה (שבדף הקודם): "שאר כל הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן שלושה חודשים". * אין השכינה שורה אלא על הצאצאים הוודאים (שזרעו מיוחס אחריו) (רש"י). * הגמרא מבררת מדוע תיקנו להמתין שלושה חודשים ולא פחות מכך. * לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו (ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית) - בגמרא מובאים שלושה טעמים לאיסור זה (שני הטעמים הראשונים נדחו). דף מב עמוד ב * אשה מתביישת לבוא לבית דין ולתבוע את היורשים שיתנו לה מזון לבנה. * בגמרא מובא שרבי יוחנן פסק כרבי יוסי (שבמשנה שבדף הקודם) שהנשואות מותרות ליארס והארוסות לינשא, ואח"כ מובא שחזר בו ופסק שלא כרבי יוסי. * מחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם; סתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם; סתם במשנה ומחלוקת בברייתא - הלכה כסתם; מחלוקת במשנה וסתם בברייתא - אין הלכה כסתם.
דף מג עמוד א * "רבי לא שנאה, רבי חייא מנין לו?" - אם רבי שסידר את המשנה לא שנה דין מסויים להלכה (כסתם משנה), אז רבי חייא תלמידו, אם סתם בברייתא דין זה להלכה, מנין לו שהלכה כך? * הגמרא מכריעה להלכה שמינקת צריכה להמתין (לפני שתתארס ותינשא מחדש) עשרים וארבעה חודשים חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו, ואשה שאינה מניקה צריכה להמתין שלושה חדשים מיום שמת בעלה חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו. דף מג עמוד ב * הגמרא (מסוף העמוד הקודם) דנה באריכות ומציעה הצעות שונות להבנת שיטת רבי יוסי שבמשנה (לאור קושיית רב חסדא). * לדעת רב אשי: יש להבדיל בין אבלות חדשה ואבלות יחיד (=אבלות אשה על בעלה שנפטר) לעומת אבלות ישנה ואבלות של רבים (=תשעה באב) שדינה קל יותר.
דף מד עמוד א * זקני עירו של היבם משיאין לו עצה הוגנת לו, שאם היה הוא ילד והיא זקנה או הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו: מה לך אצל ילדה? מה לך אצל זקנה? כלך אצל שכמותך ואל תשים קטטה בביתך (ולכן: אל תייבם אותה). * מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת - הגמרא מבארת מדוע הדין הוא שייבם או יחלוץ לאחת מהן בלבד (והשנייה נפטרת בכך), ואין אפשרות לנהוג באופן אחר. * לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם (אע"ג שהוא לא צריך להם). * לדעת רבי עקיבא (למסקנת הגמרא): הנושא קרובת חלוצתו - הולד ממזר . דף מד עמוד ב * לדעת רב יוסף בשם רבי שמעון ברבי (למסקנת הגמרא): הכל מודים (היינו: רבי יהושע הסובר שאין ממזר מחייבי כריתות אלא רק מחייבי מיתות בית דין) בבא על חייבי כריתות שהוולד פגום (ופסול להינשא לכהונה). * לדעת רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן: הכל מודים בעבד ועובד כוכבים הבא על בת ישראל שהוולד ממזר (ובעמוד הבא מובא שיש סוברים שהוולד כשר).
דף מה עמוד א * מובאות דעות שונות של חכמים שנחלקו האם עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר או הולד כשר. * לדעת רבי יהושע בן לוי: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד פגום לכהונה. * מסופר על איש אחד, שהיה בן של עובד כוכבים (או עבד) שבא על בת ישראל, שרצה להתחתן עם הבת של רב, ורב סירב, ולאחר שאותו האיש התעקש, "נתן בו רב עיניו" והוא נפטר. דף מה עמוד ב * מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על אשת איש ישראלית הנשואה לישראל - הולד ממזר. * הגמרא מכריעה להלכה שעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, בין אם בת ישראל היא פנויה ובין אם היא אשת איש. * "שום תשים עליך מלך" - כל משימות (בעלי תפקידים) שאתה משים אל יהו אלא מקרב אחיך (ואם רק האמא מישראל זה גם בסדר). * הלוקח עבד מן העובד כוכבים וקדם וטבל לשם בן חורין - קנה עצמו בן חורין.
דף מו עמוד א * הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד. * ישראל שקנה עבד מגוי צריך להטבילו לשם עבדות, וצריך שיתקפנו האדון לעבד ויתן עליו עול מלאכה בשעה שהוא טובל. * כל הנאכל כמות שהוא חי - אין בו משום בשולי עובדי כוכבים / כל שאין עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת - אין בו משום בשולי עובדי כוכבים. דף מו עמוד ב * גר שמל ולא טבל - לדעת רבי אליעזר: אינו גר, לדעת רבי יהושע: הרי זה גר (ואם טבל ולא מל - לדעת כולם הרי זה גר), ולדעת חכמים: אינו גר עד שימול ויטבול. * לדעת רבי יהודה: מספיק או טבילה או מילה כדי להתגייר, ולדעת רבי יוסי (וכך פסק רבי יוחנן): צריך גם מילה וגם טבילה. * לדעת רב ספרא: צריך שיהיו שלושה דיינים בשעת טבילת הגר. * אין מטבילין גר בלילה.
דף מז עמוד א * דף זה עוסק בדינים שונים בנושא גירות. * הגמרא מכריעה להלכה שבין בארץ ובין בחוץ לארץ צריך הגר להביא ראיה שנתגייר. * גר שנתגייר בבית דין - הרי זה גר, בינו לבין עצמו - אינו גר. * לדעת רבי יהודה: נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר בני זה בן גרושה הוא או בן חלוצה הוא, וחכמים חולקים. * לדעת רב נחמן בר יצחק: אין האב נאמן לפסול את בנו ולומר נתגיירתי ביני לבין עצמי, לדעת רבינא: נאמן האב לפסול את בנו (אם לבנו אין בנים). * גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם? - אם אומר: יודע אני ואיני כדאי (ומי יתן ואזכה לכך), מקבלין אותו מיד ומודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ומודיעים אותו עונשן של מצוות ומתן שכרן של מצוות. דף מז עמוד ב * מלים אותו ומטבילים אותו ושלושה תלמידי חכמים עומדים על גביו ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו. * קשים גרים לישראל כספחת. * בן נח נהרג על גזל ואפילו על פחות משוה פרוטה, ואין לו אפשרות לתקן את עוון הגזלה על ידי השבת הגזלה. * עבד משוחרר - לדעת חכמים: צריך לקבל עול מצוות בשעת שחרור, לדעת רבי שמעון בן אלעזר: לא צריך לקבל עול מצוות בשעת שחרור.
דף מח עמוד א * המפקיר עבדו - יצא לחירות ואין צריך גט שחרור. * למסקנת הגמרא: חכמים מודים לרבי שמעון בן אלעזר שעבד הנלקח מישראל אינו צריך לקבל על עצמו עול מצוות. * "ועשתה את צפרניה" (האמור באשת יפת תואר) - לדעת רבי אליעזר: הכוונה היא שתקוץ את צפרניה, לדעת רבי עקיבא: הכוונה היא שתגדיל את צפרניה. דף מח עמוד ב * "ובכתה את אביה ואת אמה" - לדעת רבי אליעזר: הכוונה היא לאביה ואמה, לדעת רבי עקיבא: הכוונה היא לעבודת כוכבים. * רבי ישמעאל ורבי עקיבא נחלקו אם מותר לבן ישראל להחזיק עבדים שלא מלו. * איזהו עבד ערל שמותר לקיימו? זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו. * הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול - לדעת ת"ק: מגלגל עמו עד שנים עשר חדש, לא מל חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים, לדעת רבי שמעון בן אלעזר: אין משהין אותו בארץ ישראל מפני הפסד טהרות. * בברייתא מובאים ארבעה הסברים מדוע גרים בזמן הזה מעונין ויסורין באין עליהן.
דף מט עמוד א * מאיזה איסור עריות נחשב הולד ממזר? לדעת רבי עקיבא: מי שנולד מביאת איסור של קירבת בשר שהיא באיסור לאו (וכן כרת ומיתת בית דין), לדעת שמעון התימני: מי שנולד מאיסור שחייבים עליו כרת (וכן מיתת בית דין), לדעת רבי יהושע: מי שנולד מאיסור שחייבין עליו מיתת בית דין בלבד, לדעת רבי סימאי בדעת רבי עקיבא: מי שנולד מאיסור לאו (אפילו שלא מחמת קירבה), לדעת רבי ישבב בדעת רבי עקיבא: אפילו מי שנולד מאיסור עשה. (והגמרא מבררת את המקור לדעות השונות). דף מט עמוד ב * הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה (ולדעת הברייתא: ועל שומרת יבם) שאין הולד ממזר. * משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי. (כך כתוב במגלת יוחסין שמצא שמעון בן עזאי בירושלים). * מנשה המלך הרג את ישעיהו הנביא (כך כתוב במגלת יוחסין הנ"ל), ובסוגיה מסופר הרקע לכך ופרטים נוספים. * כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה. * "דרשו ה' בהמצאו" - נאמר על היחיד (ובעשרת ימי תשובה), "מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו" - נאמר על הצבור.
דף נ עמוד א * "את מספר ימיך אמלא" - לדעת רבי עקיבא: הכוונה היא שאם זכה אדם אז ישלימו לו את הימים שפסקו לו, לדעת חכמים: הכוונה היא שאם זכה אדם אז יוסיפו לו על הימים שפסקו לו. * פרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, דן ביבם שעשה יותר מאחד מארבע המעשים המועילים ביבמה (יבום, חליצה, מאמר, גט). * לדעת רבן גמליאל: "אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר", וחכמים חולקים. * לדעת כולם: אין אחר בעילה ואחר חליצה (שנעשו תחילה כהלכה) כלום. דף נ עמוד ב * הגמרא מבארת את הטעם לכך שתיקנו חכמים שגט הניתן ליבמה דוחה את האפשרות ליבם אותה אחר כך, ואת הטעם לכך שמאמר הנעשה ביבמה מונע את האפשרות ליבם את צרתה אחר כך. * הגמרא מבארת את הטעם לכך ש"ביאה פסולה יש אחריה כלום", ואת הטעם לכך ש"חליצה פסולה אין אחריה כלום".
דף נא עמוד א * רבא ואביי נחלקו בביאור טעמו של רבן גמליאל הסובר ש"אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר". * בברייתא מבואר באיזה אופן אמר רבן גמליאל ש"אין גט אחר גט" ובאיזה אופן אמר ש"אין מאמר אחר מאמר". * לדעת שמואל: אם נפלו לפניו שתי יבמות ונתן גט לאחת מהן ואחר כך חלץ לה - לא נפטרה צרתה. (והגמרא מבארת שלא קשה עליו מהמובא בברייתא). דף נא עמוד ב * לדעת רבה בר רב הונא בשם רב: חליצה פסולה (היינו: חליצה שנעשתה לאחר גט או מאמר) - צריכה לחזור על כל האחין (כל האחים צריכים לחלוץ). (והגמרא מבארת שלא קשה עליו מהמובא בברייתא). * רבן גמליאל, בית שמאי, רבי שמעון, בן עזאי, רבי נחמיה - כולם סוברים ש'מאמר' קונה קנין חשוב ומשמעותי.
