סקר
מסכת בבא קמא:





 
מספר צפיות: 50

דף ה עמוד א
* נחלקו התנאים כל כמה זמן התגלח אבשלום (שהיה נזיר עולם): כל שנים עשר חודש, כל שלושים יום, כל ערב שבת (והגמרא מביאה את המקור לכל דעה).
* בשנה העשירית בה שפט שמואל את ישראל, עם ישראל ביקש ממנו למנות להם מלך.
* סתם נזירות ל' יום - והמקור לכך לדעת רב מתנא: מהגימטריה של המילה "(קדוש) יהיה", ולדעת בר פדא: מכך שהמילים 'נזיר' נזרו' אמורים 29 פעם בפרשת נזיר.

דף ה עמוד ב
* הגמרא מקשה ממשניות ודנה באריכות (במשך דף וחצי) במחלוקת רב מתנא ובר פדא.
* לדעת רב מתנא: 'מקצת היום ככולו'.
* רש"י מבאר שבר פדא ורב מתנא נחלקו במקרים הבאים: (1) אם נטמא ביום שלושים (לבר פדא אינו סותר את נזרו). (2) אם אמר הריני נזיר עשרים ותשעה ימים (לבר פדא מגלח לכתחילה ביום שלושים, ולרב מתנא הולך ומשלים כל שלושים).

מספר צפיות: 74

דף ו עמוד א
* הגמרא מקשה בעמוד זה שלוש קושיות ממשניות על בר פדא ומתרצת (הקושיה הראשונה מתחילה בעמוד הקודם, ואת הקושיה השלישית מתרצים בעמוד הבא).
* מתברר חידוש נוסף בדעת רב מתנא: הוא סובר שאומרים 'מקצת היום ככולו' גם לשתי נזירויות (שיום שלושים עולה לסיום הנזירות הקודמת ולתחילת הנזירות הבאה, במי שקיבל על עצמו שתי נזירויות).

דף ו עמוד ב
* לדעת רבי אליעזר: מי שאמר "הריני נזיר מאה יום" ונטמא ביום המאה אינו סותר אלא שלושים יום - בגמרא מבואר שרבי אליעזר סובר שלא אומרים 'מקצת היום ככולו' (וכך שיטת בר פדא) אך יש לימוד מפסוק שמי שנטמא ביום שנשלמה נזירותו צריך לחזור ולמנות רק שלושים ימי נזירות נוספים.
* מובאת מחלוקת תנאים למקור למשך ימי סתם נזירות - לדעת רבי יאשיה: מהפסוק "קדוש יהיה גדל פרע", לדעת רבי יונתן: מהפסוק "עד מלאת הימים".

מספר צפיות: 70

דף ז עמוד א
* "חודשים מחשבין לשנים ולא ימים לשנים" (לפי תוס' הכוונה היא שמשלימים את השנה בהוספת חודשים [אדר ב'] ולא בהוספת ימים).
* אמר "הריני נזיר מכאן ועד סוף העולם" - הרי הוא נזיר שלושים יום, כי כוונתו היתה שהנזירות קשה עליו כאילו נדר שתחול מכאן ועד סוף העולם.
* "הריני נזיר ויום אחד / הריני נזיר ושעה אחת / הריני נזיר אחת ומחצה" - במשנה מובא, שהאומר אחת מלשונות אלו, הרי הוא כמי שקיבל עליו שתי נזירויות, ובגמרא מבואר מדוע המשנה נקטה שלוש דוגמאות.

דף ז עמוד ב
* האומר "הריני נזיר שלושים יום ושעה אחת" - נזיר שלושים ואחד יום, שאין נזירות לשעות.
* האומר "הריני נזיר שלושים יום ויום אחד" - הרי הוא כמי שקיבל עליו שתי נזירויות, מכיון שהוסיף לומר תיבת "יום" מיותרת הרי שכוונתו היתה לקבל עוד נזירות. (כך דעת רב וכשיטת רבי עקיבא).

מספר צפיות: 61

דף ח עמוד א
* במשנה מובא שהאומר "הריני נזיר מלא הקופה" ואמר "סתם נזרתי", רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל ונזיר כל ימיו - ונחלקו חזקיה ורבי יוחנן אם משנה זו "במחלוקת שנויה" או שהיא לדעת כולם.
* רבי שמעון סובר שספק נזירות להחמיר, ורבי יהודה חולק עליו.

דף ח עמוד ב
* רבי סובר שהאומר 'הריני נזיר', אף אם הזכיר 'מנין' ("הריני נזיר כמנין ימות החמה") כוונתו לנזירות אחת ארוכה, אך רבי יהודה סובר שכשהזכיר 'מנין' מונה נזירויות נפרדות.
* מובאת ברייתא המחדשת שאפשר לקבל נזירות בכל לשון (ע"פ פירוש רש"י).
* בית נטמא בנגעים רק כשיש לו ארבע קירות.

מספר צפיות: 62

דף ט עמוד א
* במשנה הראשונה בפרק שני, המתחיל בעמוד זה, מובא כי האומר "הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה" - לדעת ב"ש: נזיר, לדעת ב"ה: אינו נזיר, לדעת ב"ש לפי רבי יהודה: כוונתו היתה לנדר ולאסור על עצמו גרוגרות ודבילה.
* בגמרא מבואר למסקנה, שהטעם לשיטת ב"ש זה שהם סוברים כרבי מאיר שאין אדם מוציא דבריו לבטלה, וסוברים שאין 'שאלה' בנזירות, והטעם לשיטת ב"ה זה מכיוון שלא הזיר כשאר הנוזרים שאין נוזרים אלא מן היין.

דף ט עמוד ב
* בגמרא מובאות שתי לישנות של ברייתות ובהם דעת רבי נתן המעמיד את מחלוקת ב"ש וב"ה באופנים אחרים מאשר המובא במשנה.
* במשנה במנחות נאמר "האומר הרי עלי מנחה להביא מן השעורים יביא מן החיטים" - לדעת חזקיה: משנה זו היא רק כדעת ב"ש שבמשנתנו, ולדעת רבי יוחנן: משנה זו היא אף כדעת ב"ה, ולדעת חזקיה לאחר שחזר בו: משנה זו היא כדעת ב"ש לפי רבי יהודה שבמשנתנו (לפי ביאור רש"י).
* האומר "הרי עלי מנחה להביא מן העדשים" - לדעת חזקיה לא יביא כלום, ורבי יוחנן מקשה על דעתו.

מספר צפיות: 54

דף י עמוד א
* נחלקו התנאים מה יהיה הדין במקרה המובא במשנה ("אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני אומר הדלת הזה הריני נזירה אם נפתח אני") - לדעת ב"ש: נזיר, לדעת ב"ה: אינו נזיר, לדעת ב"ש לפי רבי יהודה: כוונתו היתה לנדר (ולא לנזירות).
* לפי רמי בר חמא: יסוד המחלוקת במשנה זו זהה למחלוקת במשנה הקודמת, והגמרא מבארת מדוע יש צורך בכפילות.

דף י עמוד ב
* הדף כולו עוסק בבירור המקרה המובא במשנה - בעמוד הקודם מובא הסברו של רמי בר חמא (עליו מקשה רבא), והסברו הראשון של רבא (עליו מקשה הגמרא), והסברו השני של רבא (המתחיל בעמוד א ומסתיים בעמוד ב, ואף עליו מקשה הגמרא), ובעמוד זה מובא ההסבר האחרון שנשאר למסקנה.

מספר צפיות: 51

דף יא עמוד א
* מזגו לו לאדם את הכוס (של יין) ואמר "הריני נזיר ממנו" - הרי זה נזיר, ואם שיכור הוא ואמר "הריני נזיר ממנו" - אינו נזיר.
* האומר "הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין/מיטמא למתים" - לדעת ת"ק הרי זה נזיר ואסור בכולן, ונחלקו האמוראים אם רבי שמעון חולק על כך או לא (בגלל שזה כמתנה על מה שכתוב בתורה).

דף יא עמוד ב
* בגמרא (מסוף עמוד א) מובאות שלוש אפשרויות לביאור המחלוקת השלישית של ת"ק ורבי שמעון שבמשנה.
* "ארבעה נדרים התירו חכמים: נדרי זירוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין" - נחלקו האמוראים אם נדרים אלו צריכים 'שאלה' לחכם או לא.
* האומר "הריני נזיר ועלי לגלח נזיר" ושמע חבירו ואמר "ואני" - למסקנת הגמרא כוונתו היתה לקבל על עצמו רק חצי דיבורו של הראשון (החצי הראשון) ולא כל דבריו.

מספר צפיות: 48

דף יב עמוד א
* האומר לשלוחו "צא וקדש לי אשה (איזו שתרצה)" ומת השליח ולא ידוע את מי קידש עבורו - אסור בכל הנשים שבעולם, כי 'חזקה שליח עושה שליחותו' ולכן ודאי שקידש לו אשה, ובכל אשה יש לחשוש שהיא קרובת האשה שנתקדשה לו ואסורה עליו.
* המשלח הנ"ל לא נאסר באשה שאין לה קרובות משפחה, ולא נאסר אפילו במקרה שהיתה לה אחות נשואה בשעה ששלח את השליח ונתגרשה לאחר ששלח את השליח.

דף יב עמוד ב
* אין אדם יכול למנות שליח בדבר שהוא (המשלח) לא יכול לעשותו כעת.
* נחלקו התנאים אם אדם יכול להפר נדרי אשתו ע"י שליח.
* האומר 'חצי קרבנות נזיר עלי' - עליו להביא חצי מקרבנות הנזיר, האומר 'קרבנות חצי נזיר עלי' - עליו להביא את כל הקרבנות של הנזיר, האומר 'הרי עלי לגלח חצי נזיר' - נחלקו רבי מאיר וחכמים מה דינו (הכל או חצי).

מספר צפיות: 61

דף יג עמוד א
* האומר "הריני נזיר לכשיהיה לי בן" ונולד לו בת או טומטום או אנדרוגינוס - אינו נזיר (ואין אומרים שכוונתו היתה "לכשאבנה").
* ולד שנחשב בין האנשים הוא דוקא בן (ולא בת), אך האומר "הריני נזיר כשיהיה לי ולד" הרי הוא נזיר אף כאשר נולדה לו בת או טומטום או אנדרוגינוס.
* לדעת רבי יהודה ספק נזירות להקל ורבי שמעון חולק.
* הגמרא מביאה כמה ספיקות בענין ניסוחים שונים של קבלת נזירות.

דף יג עמוד ב
* המשנה מפרטת את הדין לגבי מי שמקבל על עצמו נזירות וכן מקבל על עצמו נזירות כשיוולד לו בן (ותלוי הדבר מה מקבל על עצמו ראשונה).
* רבא מסתפק (באופנים שונים, עד אמצע העמוד הבא) מה יהיה הדין של מי שמקבל על עצמו שתי נזירויות שזמן תחילתן ומשכן שונה ופוגעין זה בזה.

מספר צפיות: 51

דף יד עמוד א
* האומר "הריני נזיר לאחר עשרים יום, ומעכשיו הריני נזיר מאה יום" - מונה מיד עשרים יום לנזירות הראשונה של 'מאה יום', ואח"כ מונה שלושים יום לנזירות של 'לאחר עשרים יום', ואח"כ מונה שמונים יום כדי להשלים את הנזירות של 'מאה יום'.
* האומר "הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר" ונטמא בימי נזירות בנו - נחלקו האמוראים אם סותר גם את ימי הנזירות שלו שמנה כבר.

דף יד עמוד ב
* נזיר שנהיה מצורע באמצע נזירותו ונטמא בימי צרעתו - נחלקו האמוראים אם סותר את ימי הנזירות.
* "נטמא ביום גידול שער" - נחלקו האמוראים אם סותר את ימי הנזירות.
* נזיר שהביא קרבנותיו בסיום נזירותו ולאחר זריקת הדם נטמא - אין לו תקנה לגלח בטהרה אלא מגלח בטומאה (לדעת חכמים, לפי רב חסדא).
* נזיר שסיים את ימי נזירותו ועדיין לא הביא קרבנות - לדעת רבי יוסי ברבי חנינא לוקה אם נטמא במזיד, אך לא לוקה אם גילח או שתה יין במזיד [הגמרא בעמוד הבא מקשה עליו מברייתא האומרת שלוקה בכל המקרים].

מספר צפיות: 52

דף טו עמוד א
* נזיר שסיים את ימי נזירותו ועדיין לא הביא קרבנות - מובא בברייתא שאסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים הרי זה סופג את הארבעים (וקשה מכך על רבי יוסי ברבי חנינא שבעמוד הקודם).
* האומר "הריני נזיר לכשיהא לי בן ונזיר מאה יום" ונולד לו בן ביום השבעים - לדעת רב: יום זה עולה לו לכאן ולכאן (נחלקו הראשונים בביאור הענין), אך מהמשנה מוכח שלא כדעתו. (והגמרא מבררת עד סוף העמוד הבא כמו מי סובר רב).

דף טו עמוד ב
* לדעת אבא שאול: אם חל ערב הרגל ביום השביעי לאבילות - בטלה ממנו אבילות שלושים (ע"פ תוס').
* לדעת רבי אושעיא: רבי יוסי סובר שזב שרואה זיבה ביום השביעי לנקיים מטמא למפרע מדרבנן.

מספר צפיות: 60

דף טז עמוד א
* לשיטת רבי יוסי: אשה נהיית זבה גדולה - או כאשר שופעת דם שלושה ימים רצוף, או כאשר רואה דם שלושה ימים סמוך לשקיעת החמה.
* במשנה הראשונה של פרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, מובא כי: מי שנזר שתי נזירויות - מגלח את הראשונה ביום שלושים ואחד ואת השניה ביום שישים ואחד, ואם גילח את הראשונה ביום שלושים מגלח את השניה ביום שישים ואם גילח ביום חמישים ותשע יצא (שיום של שלושים עולה לו מן המנין).

דף טז עמוד ב
* לדעת רבי אליעזר: הדין שנזיר שנטמא סותר את הימים הקודמים ומביא קרבן טומאה מתקיים רק אם יהיו לו לפחות שני ימים לסתור (ות"ק חולק).
* מי שנזר והוא בבית הקברות - לדעת רבי יוחנן: נזירות חלה עליו, ולדעת ריש לקיש: אין נזירות חלה עליו (בעמוד הבא מחלוקתם תבואר באופן אחר).
* רבי יוחנן מקשה שלוש קושיות על ריש לקיש (ממשנה וברייתות), וריש לקיש תירץ את שתי הקושיות הראשונות. [הקושיה השלישית מובאת בעמוד הבא].

1 2 3 4 5 6
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר