דף נח עמוד א * לדעת רבי אסי: ארבעה קבין מוח (ולדעת עולא: תשעה) נמצאו (בחורבן בית ראשון) על אבן אחת. * ארבע מאות בתי כנסיות היו בכרך ביתר ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות וכל אחד ואחד היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן, וכשגבר אויב ולכדום כרכום בספריהם והציתום באש. * מסופר על צפנת בת פניאל בתו של כהן גדול שנתעלל בה שבאי. * במשנה (נה ע"ב) נאמר "לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל" - ולדעת רב: אם כתב לו שטר קנה, ולדעת שמואל: גם אם כתב לו שטר לא קנה אלא אם כתב לו אחריות. דף נח עמוד ב * מי שקונה קרקע מגוי שאנס את ישראל משום חוב או שגזל את ישראל - מחזיר לבעלים את הקרקע בחינם אפילו אם שהתה בידי הגוי יותר משנים עשר חודש. * מה שתיקנו חכמים שהלוקח מסיקריקון מקחו קיים אלא שנותן לבעלים "רביע" - נחלקו רב ושמואל אם הכוונה לרבע מהעלות ששילם לסיקריקון או שליש (שזה למעשה רבע מהסך הכולל).
דף נט עמוד א * רב היה במניין של רבי (במניין שתיקנו שכל הקודם ליקח זכה) והתחילו את ההצבעה ממנו. * מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד (משעמד בגדולה), וכן מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. * חכמים תיקנו ש"הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין" כדי שאנשים ימכרו לו אוכל וכדו'. * רב יימר ומר בר רב אשי נחלקו אם מתנה של פעוטות חלה או לא. * המשנה בסוף העמוד (וכך עד סוף הפרק) מונה דברים שתיקנו חכמים מפני דרכי שלום. דף נט עמוד ב * הגמרא מביאה דעות שונות למקור לדין האמור במשנה ש"כהן קורא ראשון ואחריו לוי". * "וקדשתו" (לכהנים) - לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. * כהן עולה לתורה ראשון ואח"כ לוי ואח"כ ישראל, אך ביום חול רשאי כהן/לוי לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו. * אם אין שם כהן - "נתפרדה החבילה" (ולא עולה הלוי). * אם אין לוי - אותו כהן עולה שוב לתורה במקום הלוי.
דף ס עמוד א * ספר תורה שחסר יריעה אחת - אין קוראים בו. * לדעת רבה ורב יוסף: אין קוראים בחומשים (ספר תורה של חומש אחד בלבד) בבית הכנסת משום כבוד צבור. * רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש עיינו בספר אגדה - הגמרא מבארת שלמרות שאסור לכתוב תורה שבעל פה, הרי שמשום עת לעשות לה' הפרו תורתך, מותר (ולכן היה לפניהם ספר אגדה). * נחלקו האמוראים אם התורה ניתנה מגילה מגילה או ניתנה חתומה. * שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן (פרשת כהנים, פרשת לוים, פרשת טמאים, פרשת שילוח טמאים, פרשת אחרי מות, פרשת שתויי יין, פרשת נרות, פרשת פרה אדומה). דף ס עמוד ב * נחלקו רבי אלעזר ורבי יוחנן אם התורה רובה בכתב ומיעוטה בעל פה או להיפך. * דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב. * לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה. * בני חצר שרגילים לתת עירוב החצר בבית אחד - אין משנים את מקומו לתיתו בבית אחר, מפני החשד (שיחשדו את בני החצר שמטלטלים בלא עירוב). * שדות שעל שפת הנהר - נחלקו רב ושמאול אם העליונים רשאים לסכור את הנהר ולמושכו לשדותם (ורב הונא בר תחליפא מכריע ש"כל דאלים גבר").
דף סא עמוד א * לדעת רבי יוסי: מי שלקח מחרש שוטה וקטן את המציאה שמצאו - ניתן להוציא זאת ממנו באמצעות דיינים. * עני החובט בראש אילן זית ומפיל ממנו זיתים של פאה/שכחה וליקט ונתן על גבי קרקע ביד, ובא מישהו ולקח זאת - הרי זה גזל גמור. * מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרים חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברים מתי נכרים עם מתי ישראל - מפני דרכי שלום. * מותר להשאיל לאשה החשודה על השביעית נפה וכברה וריחים ותנור, אבל אסור לסייע לה במלאכתה. (והגמרא דנה ומבררת את הדין הבא שבמשנה). דף סא עמוד ב * מותר להפקיד תרומה אצל ישראל עם הארץ, אך לא אצל כהן עם הארץ כיון שהוא רגיל בתרומה ועלול לגעת בה ולטמאה. * הנותן מעיסתו לחמותו או לבעלת האכסניה שלו כדי שיאפו לו אותה וכדומה - הרי הן חשודות להחליף את העיסה בעיסה טובה יותר (ולכן צריך לעשר מה שנותן לה ומה שנוטל ממנה). (אך במקרה רגיל לא חוששים שמא יחליפו).
דף סב עמוד א * עם הארץ שאמר לגבל חבר הפרש חלה מעיסתי ועשה אותה בטהרה לא ישמע לו שהרי כבר נטמאה כל העיסה ביד עם הארץ והכהן יסמוך על הגבל שהוא חבר ויהא סבור שהחלה טהורה. * אין עודרין עם העכו"ם בשביעית, ואין כופלין שלום לעובד כוכבים (כי מפני דרכי שלום מספיק פעם אחת). * לא יכנס אדם לביתו של עובד כוכבים ביום חגו ויתן לו שלום, מצאו בשוק נותן לו בשפה רפה ובכובד ראש. * כופלים שלום למלך. * אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו. דף סב עמוד ב * פרק שישי (המתחיל בעמוד זה) חוזר לעסוק בענייני שליחות בגט. * הגמרא מסיקה שלא ניתן ללמוד מהמשנה שבתחילת הפרק אם האומר לחבירו 'הולך' אם הריהו כאומר 'זכה'. * למסקנת הגמרא: גם איש וגם אשה יכולים להיות שליח להולכה או שליח לקבלה.
דף סג עמוד א * הגמרא מקשה שלוש קושיות על שיטת רב נחמן מסוף העמוד הקודם [אשה שאמרה לשלוחה להיות שליח להולכה (אם הבעל יסכים) והלך השליח ואמר לבעלה שמונה להיות שליח לקבלה והבעל אמר 'הילך כמה שאמרה' - אינה מגורשת], ומתרצת. * אשה שאמרה לשלוחה 'התקבל לי גיטי' וכך אמר השליח לבעל, והבעל אמר 'הולך ותן לה' - נחלקו התנאים אם יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע הגט לידה. (ובעמוד ב מובא שרב מסתפק כמו מי לפסוק). דף סג עמוד ב * אשה שאמרה לשלוחה 'התקבל לי גיטי' וכך אמר השליח לבעל, ואמר לו הבעל 'הילך הגט' - לדעת רבי נתן נחשב הדבר כאילו אמר לו הילך כמו שאמרה וזכה לה בגט. * נחלקו האמוראים אם אשה יכולה לעשות שליח שיקבל את גיטה מיד שליח בעלה. * הגמרא מביאה כמה מקרים ודנה אם ניתן לומר במקרים אלו ש"עשו עדים שליחותן".
דף סד עמוד א * גט שנמצא בידי שליח קבלה של האשה, והבעל טוען שנתן לו זאת רק לפיקדון והשליח טוען שהבעל נתן לו כדי שהאשה תתגרש בקבלת השליח את הגט - נחלקו רב הונא ורב חסדא מי מהם נאמן. * בעל שאומר שנתן לשליח את הגט למוסרו לאשה לגירושין והשליח מודה על כך והאשה אומרת שקיבלה את הגט והגט אבד - אינם נאמנים וצריך שני עדים. * בעל שאמר "גירשתי את אשתי" - נאמן. דף סד עמוד ב * האשה שאמרה לבעלה "גירשתני" - נאמנת (אם אין מי שמסייע לה). * נערה המאורסה - נחלקו חכמים ורבי יהודה אם יכולה לקבל את גיטה מיד בעלה או שרק אביה יכול. * קטנה היודעת לשמור את גיטה (היינו: כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר) - מתגרשת, ושאינה יודעת לשמור את גיטה - אינה מתגרשת. * לדעת שמואל: אין הקטן יכול לזכות בחפץ עבור אחרים.
דף סה עמוד א * אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. * רבא מונה "ג' מדות בקטן". * הבן לא רשאי (מתקנת חכמים) למכור קרקעות שירש מאביו עד שיהא בן עשרים. * קטנה לא יכולה למנות שליח שיקבל גט מבעלה. * האומר לשלוחו 'תן גט זה לאשתי במקום פלוני' ונתנו לה במקום אחר - פסול, אך במקרה שהאשה אמרה לשליחה 'התקבל לי גיטי במקום פלוני' וקיבלו לה במקום אחר - לדעת ת"ק פסול ולדעת רבי אלעזר כשר. דף סה עמוד ב * האומר לשלוחו "ערב לי (עירוב תחומין) בתמרים" ועירב לו בגרוגרות - לדעת ברייתא אחת עירובו עירוב ולדעת ברייתא שניה אין עירובו עירוב, ונחלקו רבה ורב יוסף כיצד ליישב את הברייתות. * במשנה ובברייתא מובאים לשונות שמתפרשים כציווי הבעל לכתוב גט ולשונות שלא מתפרשים כציווי הבעל לכתוב גט, ובגמרא מובאים ספקות בנוגע ללשונות נוספים.
דף סו עמוד א * מתנת שכיב מרע במקצת - צריכה קנין. * מי שהיה מושלך בבור ואמר שכל מי ששומע אותו יכתוב עבורו גט לאשתו - אם שמעו זאת שני בני אדם הרי אלו יכתבו ויתנו את הגט לאשתו (כיון שהיה טרוד סביר שהתכוון שאף יתנו לה את הגט). * לשדים יש בבואה (=צל) אך לא בבואה של בבואה, בניגוד לאדם. * אדם בריא שאמר לשנים 'כתבו גט לאשתי' - לא נותנים לה את הגט, כי לא אמר 'תנו'. * נחלקו האמוראים אם רגילים בני אדם למנות שליח את הבן בפני אביו או לא. דף סו עמוד ב * האומר לשלושה אנשים "תנו גט לאשתי" - נחלקו התנאים האם הם רשאים לומר לאחרים לכתוב ולחתום ולתת את הגט. * אמר הבעל לשנים "כתבו ותנו גט לאשתי" ואמרו השנים הללו לסופר שיכתוב את הגט וכתב הסופר וחתמו הם - סובר שמואל שאם נשאת לאחר על בסיס גט זה תצא ממנו מספק שמא אין זה גט כשר. (והגמרא דנה ומבארת את דבריו).
דף סז עמוד א * רבי פסק שהלכה כרבי יוסי (הסובר ש"מילי לא מימסרן לשליח"). * מובאת ברייתא ובה איסי בן יהודה מונה שבחן של חכמים, לדוגמא: רבי עקיבא אוצר בלום, משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, רבי יוסי נמוקו עמו. * אמר לשנים "אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו" - כשר אך אין לנהוג כך לכתחילה, אמר לשנים "אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו" - כשר ונחלקו האמוראים אם מותר לנהוג כך לכתחילה. דף סז עמוד ב * אמר לעשרה "כתבו גט ותנו לאשתי" - אחד כותב בשביל כולם, אך אם אמר להם "כולכם כתובו" - אחד כותב במעמד כולם. (והגמרא מפרטת מה הדין כאשר לא אמר "כולכם" אלא מנה אותם). * פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, פותח בדינו של מי שאחזו 'קורדייקוס' (מחלה שבעקבותיה אין דעתו מיושבת) בנוגע לציוויו לנתינת גט לאשתו. * בגמרא מפורטת מספר מחלות והתרופות המיועדות להן. * גדולה מלאכה שמחממת את בעליה - ולכן רב יוסף ורב ששת כאשר לקו בצינה עסקו במלאכה.
דף סח עמוד א * את בית המקדש שבנה שלמה לא סתתו באמצעות ברזל אלא באמצעות "שמיר" (בריה מששת ימי בראשית ,ואין דבר קשה יכול לעמוד מפניה). * הגמרא מספרת באריכות איך שלמה השיג את ה"שמיר" באמצעות השדים שהיו לו (כמוזכר בפסוק: "עשיתי לי שרים ושרות... שדה ושדות"). דף סח עמוד ב * אשמדאי מלך השדים הצליח לסלק את שלמה מכסאו למרחק ארבע מאות פרסה ונתיישב על כסא המלכות בדמותו של שלמה, ושלמה נאלץ לחזר על הפתחים עד שהצליח לשכנע את הסנהדרין שהוא שלמה. * האמוראים נחלקו אם שלמה חזר למלכותו לאחר הסיפור עם אשמדאי מלך השדים ("מלך והדיוט" או "מלך והדיוט ומלך"). * הגמרא בסוף עמוד זה (ולאורך כל הדף הבא) מפרטת רפואות למחלות שונות.
דף סט * כל הדף עוסק בענייני רפואות עבור מחלות שונות. * המהרש"א כתב: "ומתוך זה תראה שאין התלמוד חסר מכל החכמות כי לכל חולי תמצא בו רפואה שלימה ואמתית... ואל יאמר המלעיג על חכמי התלמוד שהיו חסרים מחכמת הרפואה". * המהרש"ל כתב: "יש חרם הקדמונים שאין לסמוך על רפואות התלמוד, כדי שלא להוציא לעז על חכמים הקדמונים, ולא ידעו שיש שינוי במקומות כ"ש בזמנים...". * ר' אברהם בן הרמב"ם כתב: "לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם... להאמין אותן כאשר נאמין אותן בפירוש התורה". * דוגמאות למחלות המוזכרות בדף: חולי שבעין, סנוורים הבאים על האדם, דם הזב מנחירי אפו, דם הזב מן הפה, חולי שיניים הפנימיים, חולי אבעבועות הגדלות בגרון, מחלות לב, מחלות מעיים, טחורים, קדחת.
