דף כט עמוד א * נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא. * דברים שהאב חייב לעשות לבנו: למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אישה וללמדו אומנות, ויש אומרים אף להשיטו במים. * כל שאינו מלמד את בנו אומנות - כאילו מלמדו ליסטות. * אם האבא לא מל את בנו - בית דין מחויבים למולו, ואם בית דין לא מלו אותו - הוא עצמו חייב לדאוג לכך. דף כט עמוד ב * הוא לפדות ובנו לפדות - הוא קודם לבנו במקרה שיש רק חמישה סלעים. * פדיון בנו ועלייה לרגל - נחלקו התנאים איזו מצוה קודמת. * היו לו חמישה בנים מחמש נשים - חייב לפדות את כולם. * אם האבא לא מלמד את בנו תורה - הבן חייב לדאוג בעצמו ללמוד תורה. * הוא ללמוד ובנו ללמוד - הוא קודם לבנו, ולדעת רבי יהודה: אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו בנו קודמו. * ללמוד תורה ולישא אישה - ילמד תורה ואחר כך ישא אישה, ואם לא יכול בלא אישה ישא אישה ואחר כך ילמד תורה. * "ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה?" (היינו לבני ארץ ישראל הלומדים תורה במקומם ואם נושא אישה יהיו צרכי הבית מוטלים עליו ויבטלוהו). * בן עשרים שנה ולא נשא אישה - כל ימיו בהרהור עבירה. * עד גיל עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אישה, כיון שהגיע לגיל עשרים שנה ולא נשא אומר הקב"ה תיפח עצמותיו.
דף ל עמוד א * נחלקו התנאים אם הסבא מחויב ללמד תורה את הנכד שלו. * כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות. * כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני. * לעולם ישלש אדם את לימודו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. * הגמרא מפרטת היכן אמצע התורה באותיות, מילים ופסוקים. * הגמרא מפרטת כמה פסוקים יש בתורה, בתהילים ובדברי הימים. * "ושננתם" - שיהו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר אמור לו מיד. דף ל עמוד ב * נמשלה תורה כסם חיים. * בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. * קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע. * יצרו של אדם מתחדש/מתגבר עליו בכל יום. * אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע) - משכהו לבית המדרש. * כל מצוות האב המוטלות על הבן לעשות לאביו - אחד אנשים ואחד נשים חייבים. * השווה הכתוב כבוד ומורא אב ואם לכבוד ומורא המקום. * שלושה שותפים הם באדם: הקב"ה ואביו ואמו. * בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אומר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני.
דף לא עמוד א * הדף כולו עוסק במצות כיבוד הורים. * הברייתא מבארת מדוע הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם, ומדוע הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב. * בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו אומר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאלמלי דרתי ביניהם ציערוני. * כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה. * אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה. * גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. דף לא עמוד ב * כאשר רב יוסף שמע את קול רגלי אימו, הוא אמר: אעמוד מלפני השכינה שבאה. * אבא של רבי יוחנן נפטר לפני שהוא נולד, ואמא שלו נפטרה מיד לאחר שהוא נולד. * כיבוד הורים נוהג גם לאחר מותם. * דוגמאות למורא הורים: לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו. * דוגמאות לכיבוד הורים: מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.
דף לב עמוד א * האמוראים נחלקו אם החיוב על הבן לכבד את האב (להאכילו וכו') הוא מכספו של הבן או מכספו של האב. * אם היה אביו עובר על דברי תורה לא יעיר לו על כך במפורש אלא רק ברמיזה. * האב שמחל על כבודו - כבודו מחול, הרב שמחל על כבודו - נחלקו האמוראים אם כבודו מחול. דף לב עמוד ב * גם מי שסובר שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול, יש לקום לכבודו מעט. * יש מחלוקת אם נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול או לא. * מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול. * בברייתא מובאות דעות שונות בביאור הפסוק "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן".
דף לג עמוד א * אין בעלי אומנויות רשאים לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקים במלאכתם. * "כמה חביבה מצוה בשעתה". * בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ובית הכסא. * כשרואה את רבו חייב לעמוד כשהוא בתוך מרחק של ארבע אמות ממנו, אך בקימה לרבו המובהק יש לעמוד מהרגע שרואהו. * רבי יוחנן היה עומד מלפני זקנים גויים. דף לג עמוד ב * אין תלמיד חכם (תוס': הדר בבית הרב) רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים (שהרי פני יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית). * כל תלמיד חכם שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח. * בנו והוא רבו - הגמרא מסתפקת אם הבן צריך לעמוד מפני אביו. * בנו והוא רבו - הגמרא מסתפקת אם האבא צריך לעמוד מפני בנו. * רבו רכוב - נחשב כמהלך, וצריך לעמוד מפניו. * חובה לעמוד מפני ספר תורה ("מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן?"). * לדעת רבי אלעזר: אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה, אך אביי חולק על כך בחריפות. * חכם עובר - עומד מלפניו ד' אמות וכיון שעבר ד' אמות יושב, אב בית דין עובר - עומד מלפניו מלא עיניו וכיון שעבר ד' אמות יושב, נשיא עובר - עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו.
דף לד עמוד א * נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא חוץ ממצה שמחה והקהל. * נשים חייבות במצות עשה שלא הזמן גרמא חוץ מתלמוד תורה פריה ורביה ופדיון הבן. * אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו "חוץ". * הגמרא מבררת באריכות את המקור לכך שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא. * נשים חייבות במזוזה בגלל שנאמר במזוזה "למען ירבו ימיכם" וגם נשים זקוקות לחיים. (ולכן לא לומדים ב'היקש' מתלמוד תורה שהן פטורות). דף לד עמוד ב * למרות שמצות "ראיה" היא מצות עשה שהזמן גרמא - יש צורך בלימוד מיוחד שנשים פטורות ממצוה זו, כדי שלא נלמד בגזירה שוה מהקהל שהן חייבות. * הגמרא מבררת באריכות את המקור לכך שנשים חייבות במצות עשה שלא הזמן גרמא. * ישנה מחלוקת אם "שני כתובים הבאים כאחד" מלמדים או אין מלמדים.
דף לה עמוד א * לדעת רבי יוחנן בן ברוקא גם נשים מצוות בפרו ורבו. * לדעה הסוברת ש"שני כתובים הבאים כאחד מלמדין" ו"תפילין מצות עשה שהזמן גרמא" - המקור לכך שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא וחייבות במצות עשה שאין הזמן גרמא הוא מהיקש מדין תפילין. * הגמרא מבררת את המקור לכך שנשים חייבות במצוות לא תעשה, ומביאה שלושה מקורות לכך ומסבירה את הצורך בשלושת המקורות. דף לה עמוד ב * הגמרא מבררת ומביאה את המקורות לכך שנשים פטורות מבל תקיף (פאת הראש) ובל תשחית (את הזקן) ובל תטמא למתים (אם היא כוהנת). * לדעת איסי: נשים פטורות גם מבל יקרחו.
דף לו עמוד א * הגמרא מביאה בעמוד זה שתי דעות נוספות (בנוסף לדעה שבעמוד הקודם) למקור לדעתו של איסי שנשים פטורות מבל יקרחו. * "בנים אתם לה' א-להיכם" – לדעת רבי יהודה: בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרואים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים, לדעת רבי מאיר: בין כך ובין כך אתם קרואים בנים. * המשנה מונה שמונה מצוות שבמקדש שנשים פטורות מהן (סמיכה, תנופה, הגשה, קמיצה, הקטרה, מליקה, קבלה והזאה). (והגמרא מבררת את המקורות לכך). דף לו עמוד ב * מנחת סוטה ונזירה - הבעלים עצמם (הסוטה והנזירה) מניפים את המנחה ביחד עם הכהן. (והגמרא מביאה את המקורות לכך). * כל מצוה שהיא תלויה בארץ - אינה נוהגת אלא בארץ, ושאינה תלויה בארץ - נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ חוץ מן הערלה וכלאים (ולדעת רבי אליעזר: אף החדש).
דף לז עמוד א * המקור לכך שכל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ הוא באמצעות "דבר הלמד מעניינו" מדין איבוד עבודת כוכבים שבו נאמר שנוהג אף בחוץ לארץ. * למסקנת הגמרא רבי אליעזר במשנה מחמיר וסובר שגם איסור חדש (בנוסף לאיסור ערלה וכלאים) נוהג גם בחוץ לארץ. דף לז עמוד ב * רבי ישמעאל ורבי עקיבא נחלקו האם בני ישראל נתחייבו להקריב נסכים במדבר על קורבנות היחיד. * הגמרא מבררת ומבארת מדוע נאמר "בכל מושבותיכם" בדיני שבת, חלב, דם ומצה (שהרי הם מצוות הגוף וברור שנוהגות גם בחוץ לארץ). * על מצות תפילין נאמר "עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ".
דף לח עמוד א * בשבעה באדר מת משה ופסק מן מלירד והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד ששה עשר בניסן. * עוגות שהוציאו בני ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן. * בשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד. * הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש. * שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ונוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ: חדש, כלאים, ערלה. דף לח עמוד ב * לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון: כל מצוה שנצטוו ישראל קודם כניסתן לארץ - נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ, לאחר כניסתן לארץ - אינה נוהגת אלא בארץ (חוץ מהשמטת כספים ושילוח עבדים). * במשנה במסכת ערלה נאמר "החדש אסור מן התורה בכל מקום ערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים" - ונחלקו האמוראים לגבי ערלה אם הכוונה להלכות מדינה (מנהג) או להלכה למשה מסיני.
דף לט עמוד א * ישנה מחלוקת אמוראים אם דין ערלה נוהג בחוץ לארץ או לא. * לדעת רבי יוחנן: דין ערלה נוהג בחוץ לארץ מהלכה למשה מסיני, אך ההלכה קבעה שבמקרה של ספק אין דין ערלה נוהג בחוץ לארץ. * לדעת רבי יוחנן: לוקים על הרכבת אילן בחוץ לארץ. דף לט עמוד ב * כל העושה מצוה אחת (יתירה על זכויותיו) מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ. * לדעת רבי יעקב: אין שכר על המצוות בעולם הזה. * מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה (למעט מחשבה של עבודה זרה). * שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן, אלא אם כן מצוי היזק. * אם בא דבר עבירה לידו וניצול הימנה - נותנים לו שכר כעושה מצוה.
דף מ עמוד א * כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו - עושין לו נס. * אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. * חמורה עבודת כוכבים, שכל הכופר בה כמודה (=ככופר) בכל התורה כולה. * נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. * כל שלא חס על כבוד קונו (המסתכל בקשת / העובר עבירה בסתר על אף שיכול לכוף את יצרו) - ראוי לו שלא בא לעולם. * האמוראים נחלקו מהי כוונת המשנה במסכת אבות "אין מקיפין בחילול השם". דף מ עמוד ב * יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי - עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות. * אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה והתחרט על כל הטובות שעשה - איבד את הראשונות, ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה - אין מזכירים לו שוב רשעו. * הקב"ה מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה כדי שיירשו העולם הבא. * נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא אם מעשה גדול או תלמוד גדול, ולבסוף נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה. * אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה. * האוכל בשוק - הרי זה דומה לכלב, ויש אומרים: פסול לעדות.