דף עח עמוד א * שכר פועלים למלאכה בדבר האבד וחזרו בהם - אם עשו מקצת המלאכה ולא שילם להם שכר מלאכתם, יכול להוסיף לפועלים האחרים בשכרם את אותו סכום שהוא חייב להם. * ברישא של המשנה נאמר ש"השוכר את החמור להוליכו בהר והוליכו בבקעה... ומתה חייב" - ארבעה אמוראים מבארים מדוע המשנה לא חילקה אם מתה מחמת שהוחלקה או הוחמה כמו בדין שבהמשך המשנה. דף עח עמוד ב * הגמרא מבררת מהיכן לומדים שדעת רבי מאיר היא שכל המעביר על דעתו של בעל הבית נקרא גזלן. * האמוראים נחלקו מה פירוש המילה "הבריקה" שבמשנה שבעמוד הקודם. * במשנה (בעמוד הקודם) נאמר שהשוכר את החמור ונעשית אנגריא (=נלקחה לצורך עבודת המלך) אומר לו המשכיר "הרי שלך לפניך" - לדעת רב: מדובר באנגריא חוזרת (=שתחזור בתוך ימי השכירות), ולדעת שמואל: מדובר שעבדי המלך שלקחו את החמור הולכים בכיוון הדרך שהשוכר הולך.
דף עט עמוד א * השוכר את החמור ומת החמור באמצע הדרך - לדעת רב לא רשאי למכור את הנבלה ולשכור בכסף חמור אחר, ולדעת שמואל כן רשאי. * המוכר שדהו לשישים שנה - איננה חוזרת ביובל אלא רק בתום שישים שנה. * השוכר את הספינה (כדי להוליך בה יין) וטבעה לה בחצי הדרך - אם נתן את דמי השכירות לא יטול בחזרה, ואם לא נתן לא יתן (והגמרא מבררת באיזה מקרה חל דין זה). דף עט עמוד ב * השוכר את הספינה ובאמצע הדרך הוסיף לתת בה חבילות שהיו לו שם - ישלם על כך (ומדובר שכך התנה מראש שיוכל להוסיף), ואין לבעל הספינה על השוכר אלא תרעומת (כי לא צפה זאת מראש וזה מעכב אותו או דורש ממנו לקנות חבלים ארוכים ביוקר). * השוכר את החמור לרכב עליו - השוכר מניח עליו את מזונותיו של כל אותה הדרך, אך החמר רשאי להניח רק מזונות של אותו היום בלבד. (והגמרא מבררת באיזה מקרה מדובר). * השוכר את החמור לרכב עליו איש - לא תרכב עליה אשה (מפני שאשה כבדה מאיש).