דף ד עמוד א
* לדעת ר' יוחנן: רבי ורבי יהודה בן רועץ ובית שמאי ור"ש ור' עקיבא - סוברים ש"יש אם למקרא", והוא מוכיח זאת לאורך כל העמוד.
* בקרבן חטאת - לדעת ב"ש: בדיעבד אם נתן מהדם 2 מתנות על קרנות המזבח, כיפר, ולדעת ב"ה: אפילו מתנה אחת.
* השיעור המינימלי לדפנות סוכה: לדעת חכמים: שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, לדעת ר"ש: שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח.
* לדעת ר"ע: רביעית דם שיצאה משני מתים, מטמאה באהל, וחכמים חולקים ומטמאים רק אם יצא ממת אחד.

דף ד עמוד ב
* לאור קושיה של רב אחא בר יעקב (מדין בשר בחלב), הגמרא מציעה בתחילת העמוד שכולם סוברים ש"יש אם למקרא" (ולא רק התנאים שציין רבי יוחנן אלא גם התנאים החולקים עליהם).
* לאור קושיה על הצעה זו (מדין תפילין), הגמרא חוזרת וטוענת שכן יש מחלוקת אם יש אם למקרא או למסורת, ואת קושיית רב אחא בר יעקב (מדין בשר בחלב) מתרצת בשני אופנים (התירוץ הראשון נדחה והשני התקבל).

דף ה עמוד א
* דיני ממונות - בשלשה, ואם היה מומחה לרבים - דן אפילו יחידי, ואפילו אם לא קיבל רשות לדון, דינו דין ואינו מתבטל.
* הרוצה לדון דין ואם יטעה בדין רוצה להיפטר מלשלם - עליו ליטול רשות לדון מראש הגולה.
* רשותו של נשיא ארץ ישראל לא מועילה לפטור את מי שדן בבבל וטעה, אלא מועילה רק לעיירות העומדים על הגבולין של ארץ ישראל.

דף ה עמוד ב
* אמר רב: 18 חודשים גדלתי אצל רועה בהמה לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר.
* תלמיד אל יורה אלא אם כן נוטל רשות מרבו.
* תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אלא אם כן היה רחוק ממנו שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל [אך לאפרושי מאיסורא - מותר (רש"י)].
* נתינת רשות על תנאי (כגון: לזמן מסויים) לדון - מועילה.

דף ו עמוד א
* לדעת רבי אבהו: שנים שדנו דיני ממונות - לדברי הכל אין דיניהן דין, אם בעלי הדין לא קיבלו אותם עליהם לדיינים.
* הגמרא מציעה, שמחלוקת רבי אבהו ושמואל שחלק עליו, היא מחלוקת תנאים שבברייתא, ודוחה ואומרת שרבי אבהו יכול להסתדר עם כל התנאים.
* הגמרא מכריעה להלכה (שלא כדעת רב אשי) שפשרה צריכה קנין (רש"י: אפילו כאשר היא נעשית בשלשה דיינים).

דף ו עמוד ב
* לדעת ת"ק: הדיין רשאי לעשות פשרה כל זמן שלא נגמר הדין, לדעת ר"א בנו של ריה"ג: אסור לדיין לעשות פשרה, לדעת רבי יהושע בן קרחה: מצוה על הדיין להציע לנידונים לעשות פשרה, לדעת רבי שמעון בן מנסיא: משיודע הדיין להיכן הדין נוטה אסור לו לעשות פשרה, אך לפני כן רשאי.
* ר' יהושע בן קרחה אומר: מניין לתלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר מניין שלא ישתוק? שנאמר: לא תגורו מפני איש.
* ויהו עדים יודעים את מי הן מעידין ולפני מי הן מעידין ומי עתיד ליפרע מהן, ויהו הדיינין יודעין את מי הן דנין ולפני מי הן דנין ומי עתיד ליפרע מהן.
* אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.

דף ז עמוד א
* אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה.
* הגמרא מביאה 7 אמירות שהיו רגילים בפי אנשים, ושמואל מצא להם מקור בפסוקים.
* כל דיין שדן דין אמת לאמיתו - משרה שכינה בישראל.
* כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין - הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו נפשו.
* לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו.

דף ז עמוד ב
* אמור לחכמה אחותי את - אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו, ואם לאו אל תאמרהו.
* אם דיין דומה למלך שאינו צריך לכלום - יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות - יהרסנה.
* המעמיד דיין (על הציבור) שאינו הגון - כאילו נוטע אשירה בישראל, ובמקום שיש תלמידי חכמים - כאילו נטעו אצל מזבח.
* שמוע בין אחיכם ושפטתם - אמר רבי חנינא: אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו, ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו.

דף ח עמוד א
* כקטן כגדול תשמעון - אמר ריש לקיש: שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה.
* מגלגלין חובה ע''י חייב וזכות על ידי זכאי.
* ואצוה אתכם בעת ההיא - אמר רבי אלעזר אמר רבי שמלאי: אזהרה לציבור שתהא אימת דיין עליהן ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור.
* ב"ד ששולחין שלוחם לבעל דין שצועקים עליו לבא ולדון לפניהם - צריך השליח להזמינו בשם שלשתן.
* לדיני קנסות צריך 3 דיינים מומחים, ולא מספיק מומחה אחד.
* במשנה (ב ע"א) נחלקו רבי מאיר וחכמים אם צריך 3 או 23 דיינים למוציא שם רע - במהלך הדף וחצי הקרוב (עד אמצע ט ע"ב) הגמרא מביאה 8 אפשרויות לביאור המחלוקת.

דף ח עמוד ב
* הגמרא מקשה מברייתא על ביאורו של עולא למחלוקת רבי מאיר וחכמים ומתרצת.
* חכמים ורבי יהודה נחלקו אם המתרים באדם שהוא חייב מיתה צריכים גם להודיע לו באיזו מיתה הוא חייב, ובכך לדעת אביי נחלקו רבי מאיר וחכמים.
* ר' יוסי בר יהודה וחכמים נחלקו אם חבר צריך התראה, ובכך לדעת רב פפא נחלקו רבי מאיר וחכמים.

דף ט עמוד א
* בעמוד זה הגמרא מביאה ביאור חמישי ושישי למחלוקת רבי מאיר וחכמים שבמשנה (שנחלקו אם צריך 3 או 23 דיינים למוציא שם רע).
* ענש הכתוב את הניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה, על אחת כמה וכמה שישלם שכר את הניטפל לעושה מצוה כעושה מצוה.
* שלשה עדים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול - לדעת רבי יוסי: עדותן בטלה לדיני נפשות, ולדעת רבי: אף לדיני ממונות.

דף ט עמוד ב
* בעמוד זה הגמרא מביאה ביאור שביעי ושמיני למחלוקת רבי מאיר וחכמים שבמשנה (שנחלקו אם צריך 3 או 23 דיינים למוציא שם רע).
* ר' יוסי וחכמים נחלקו במקרה שהתרו אחרים ולא התרו העדים, אם התראה זו מספיקה, ובכך הגמרא מציעה שנחלקו רבי מאיר וחכמים.
* בן זכאי וחכמים נחלקו במקרה שהעדים הכחישו זה את זה בבדיקות ולא בחקירות, אם עדותם כשרה, ובכך הגמרא מציעה שנחלקו רבי מאיר וחכמים.
* אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע.

דף י עמוד א
* לדעת רבא: אומרים "אדם קרוב אצל עצמו", ואומרים "אדם קרוב אצל אשתו", אך לא אומרים "אדם קרוב אצל ממונו".
* "מכות בשלשה" - המקור לכך: "ושפטום" - שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן שלשה.
* עולא לומד רמז לכך שעדים זוממין לוקים כאשר לא ניתן לקיים בהם "כאשר זמם", מהפסוק "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע".
* אביי ורבא נחלקו מה המקור לדעת רבי ישמעאל הסובר שדיני מכות בעשרים ושלשה.

דף י עמוד ב
* "עיבור החדש בשלשה" - 4 אמוראים נחלקו בביאור קטע משנה זה (והדבר תלוי במחלוקת התנאים אם מקדשים דוקא חודש חסר או דוקא חודש מלא או אף אחד מהם).
* בגמרא מובאת ברייתא המבארת את דברי רשב"ג שבמשנה: "עיבור השנה... בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה", ואח"כ מובאות 2 דעות כנגד מי הם ה"שלשה חמשה ושבעה" (כנגד ברכת כהנים או כנגד שומרי הסף, מרואי פני המלך, רואי פני המלך).

דף יא עמוד א
* אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה (שהזמינן הנשיא מבערב).
* רבי חייא, רבי מאיר, שמואל הקטן, שכניה בן יחיאל - כולם תלו את האשם בהם (במקרה מסויים בו התעורר חשד), כדי שלא יתביישו אחרים [וכך גם היה בדברי הקב"ה ליהושע ומשה].
* משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול.
* אין מעברין את השנה אלא אם כן ירצה נשיא.
* הגמרא מביאה ברייתות המבארות בעקבות אלו גורמים ניתן לעבר את השנה.

דף יא עמוד ב
* על 3 דברים מעברין את השנה: על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה. על שנים מהן מעברין, ועל אחד מהן אין מעברין.
* על 3 ארצות מעברין את השנה: יהודה ועבר הירדן והגליל. על שתים מהן מעברין, ועל אחת מהן אין מעברין.
* אין מעברין את השנים אלא ביהודה, ואם עיברוה בגליל - מעוברת, וחנניה איש אונו העיד שאינה מעוברת.
* אין מעברין את השנה אלא ביום, ואם עיברוה בלילה אינה מעוברת.
* אין מקדשין את החדש אלא ביום, ואם קידשוהו בלילה אינו מקודש.

דף יב עמוד א
* אין מעברין את השנה בשני רעבון.
* אין מעברין את השנה לפני ראש השנה (אך רשאים לחשב לפני ראש השנה אך לא לגלות), ואם עיברוה אינה מעוברת, אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ראש השנה מיד ואעפ''כ אין מעברין אלא אדר.
* אין מעברין את השנה לא משנה לחברתה ולא שלש שנים זו אחר זו.
* אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, של בית רבן גמליאל היו מעברין במוצאי שביעית.

דף יב עמוד ב
* יש 3 דעות בתנאים מדוע חזקיהו ביקש רחמים על עצמו.
* לדעת ת"ק: אין מעברין את השנה מפני הטומאה לכתחילה ואם עיברוה מעוברת, לדעת רבי יהודה: אינה מעוברת (כי טומאה הותרה בציבור), לדעת רבי שמעון: מעברים לכתחילה מפני הטומאה.
* לדעת שמואל: אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן, ואם עיברוה - לדעת עולא: אין מקדשין את החדש, ואם קידשו - לדעת רבא: בטל העיבור, ולדעת רב נחמן לא בטל העיבור.

דף יג עמוד א
* לפי דברי שמואל: רבי יהודה ורבי יוסי נחלקו אם צריך שכל חול המועד סוכות יחול בתוך "תקופת תשרי", או שמספיק רק מקצת מימי חול המועד.
* הגמרא הקשתה על שמואל מברייתות, שמהן מוכח שדעת רבי יהודה אחרת, ונשארה בקושיה.
* בברייתא מובאות 5 דעות תנאים בענין עיבור החודש על התקופה.

דף יג עמוד ב
*נחלקו האמוראים אם דעת אחרים שבברייתא נסובה על תקופת ניסן או על תקופת תשרי.
* הגמרא מבררת את המקור לדעת רבי יהודה ורבי שמעון שנחלקו אם סמיכת זקנים (על ראש פר העלם דבר של צבור) היא ב-5 או ב-3.
* בברייתא מבואר שסמיכת החכמים, שיקראו מעתה בשם 'רבי' ויהיה להם רשות לדון דיני קנסות - נעשית ב-3, והגמרא מתקשה במציאת המקור לכך.

דף יד עמוד א
* בהתחלה רבי עקיבא סמך את רבי מאיר אך לא נתקבל הדבר, ואח"כ סמך אותו רבי יהודה בן בבא ונתקבלה סמיכתו.
* אין סומכים בחוץ לארץ.
* אי אפשר לסמוך אם אין הנסמך על יד הסומך.
* אין צאצאי עלי הכהן זוכים להיסמך.
* "לעולם הוי קבל וקיים" (רש"י: כלומר הרחק מן הרבנות שמקברת את בעליה).
* אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עוונותיו.
* הגמרא מבררת את המקור למחלוקת רבי שמעון ורבי יהודה אם עגלה ערופה ב-3 או ב-5.

דף יד עמוד ב
* לדעת רבי אליעזר בן יעקב צריכים להשתתף במדידה לצורך עריפת העגלה גם המלך והכהן הגדול.
* רב יוסף סובר שלדעת רבי אליעזר בן יעקב צריך למדידת עגלה את כל 71 הזקנים.
* מעשר שני שאין דמיו ידועים - פודים אותו רק לאחר שיתברר מחירו על ידי 3 סוחרים הבקיאים בשומא.
* לדעת רבי אליעזר הקדש נפדה בעשרה בני אדם (ולשיטת המשנה די ב-3).

דף טו עמוד א
* בגמרא מובאים 3 פירושים של אמוראים לביאור דברי המשנה ש"הערכין המטלטלים בשלשה".
* נחלקו התנאים לגבי שומת שיער העומד להיגזז - אם נידון כלא גזוז ולפיכך צריך 10 בני אדם לשומו כדין שומת הקרקעות, או שנידון כגזוז ודי ב-3 בני אדם כבמטלטלין.
* הגמרא מבררת את המקור לכך ששור הרובע איש נידון בבית דין של 23.

דף טו עמוד ב
* אין אדם חייב מיתה אלא אם כן הרג הוא עצמו את הנפש, אך על הריגת שורו אין הוא חייב מיתה אלא ממון.
* שור שעלה להר סיני בזמן מתן תורה ונתחייב מיתה - דנו אותו ב-23.
* ארי, זאב, דוב, נמר, ברדלס - נחלקו האמוראים בדעת רבי אליעזר בן יעקב אם אדם רשאי להרוג אותם רק אם כבר המיתו או אף אם עדיין לא המיתו.
* כמה עובדי עבודה זרה יהיו בעיר שעל ידיהם נעשית לעיר הנדחת? רבי יאשיה: מ-10 ועד 100, רבי יונתן: מ-100 ועד רובו של שבט.