דף ט עמוד א
* בעמוד זה הגמרא מביאה ביאור חמישי ושישי למחלוקת רבי מאיר וחכמים שבמשנה (שנחלקו אם צריך 3 או 23 דיינים למוציא שם רע).
* ענש הכתוב את הניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה, על אחת כמה וכמה שישלם שכר את הניטפל לעושה מצוה כעושה מצוה.
* שלשה עדים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול - לדעת רבי יוסי: עדותן בטלה לדיני נפשות, ולדעת רבי: אף לדיני ממונות.

דף ט עמוד ב
* בעמוד זה הגמרא מביאה ביאור שביעי ושמיני למחלוקת רבי מאיר וחכמים שבמשנה (שנחלקו אם צריך 3 או 23 דיינים למוציא שם רע).
* ר' יוסי וחכמים נחלקו במקרה שהתרו אחרים ולא התרו העדים, אם התראה זו מספיקה, ובכך הגמרא מציעה שנחלקו רבי מאיר וחכמים.
* בן זכאי וחכמים נחלקו במקרה שהעדים הכחישו זה את זה בבדיקות ולא בחקירות, אם עדותם כשרה, ובכך הגמרא מציעה שנחלקו רבי מאיר וחכמים.
* אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע.

דף י עמוד א
* לדעת רבא: אומרים "אדם קרוב אצל עצמו", ואומרים "אדם קרוב אצל אשתו", אך לא אומרים "אדם קרוב אצל ממונו".
* "מכות בשלשה" - המקור לכך: "ושפטום" - שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן שלשה.
* עולא לומד רמז לכך שעדים זוממין לוקים כאשר לא ניתן לקיים בהם "כאשר זמם", מהפסוק "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע".
* אביי ורבא נחלקו מה המקור לדעת רבי ישמעאל הסובר שדיני מכות בעשרים ושלשה.

דף י עמוד ב
* "עיבור החדש בשלשה" - 4 אמוראים נחלקו בביאור קטע משנה זה (והדבר תלוי במחלוקת התנאים אם מקדשים דוקא חודש חסר או דוקא חודש מלא או אף אחד מהם).
* בגמרא מובאת ברייתא המבארת את דברי רשב"ג שבמשנה: "עיבור השנה... בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה", ואח"כ מובאות 2 דעות כנגד מי הם ה"שלשה חמשה ושבעה" (כנגד ברכת כהנים או כנגד שומרי הסף, מרואי פני המלך, רואי פני המלך).

דף יא עמוד א
* אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה (שהזמינן הנשיא מבערב).
* רבי חייא, רבי מאיר, שמואל הקטן, שכניה בן יחיאל - כולם תלו את האשם בהם (במקרה מסויים בו התעורר חשד), כדי שלא יתביישו אחרים [וכך גם היה בדברי הקב"ה ליהושע ומשה].
* משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול.
* אין מעברין את השנה אלא אם כן ירצה נשיא.
* הגמרא מביאה ברייתות המבארות בעקבות אלו גורמים ניתן לעבר את השנה.

דף יא עמוד ב
* על 3 דברים מעברין את השנה: על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה. על שנים מהן מעברין, ועל אחד מהן אין מעברין.
* על 3 ארצות מעברין את השנה: יהודה ועבר הירדן והגליל. על שתים מהן מעברין, ועל אחת מהן אין מעברין.
* אין מעברין את השנים אלא ביהודה, ואם עיברוה בגליל - מעוברת, וחנניה איש אונו העיד שאינה מעוברת.
* אין מעברין את השנה אלא ביום, ואם עיברוה בלילה אינה מעוברת.
* אין מקדשין את החדש אלא ביום, ואם קידשוהו בלילה אינו מקודש.

דף יב עמוד א
* אין מעברין את השנה בשני רעבון.
* אין מעברין את השנה לפני ראש השנה (אך רשאים לחשב לפני ראש השנה אך לא לגלות), ואם עיברוה אינה מעוברת, אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ראש השנה מיד ואעפ''כ אין מעברין אלא אדר.
* אין מעברין את השנה לא משנה לחברתה ולא שלש שנים זו אחר זו.
* אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, של בית רבן גמליאל היו מעברין במוצאי שביעית.

דף יב עמוד ב
* יש 3 דעות בתנאים מדוע חזקיהו ביקש רחמים על עצמו.
* לדעת ת"ק: אין מעברין את השנה מפני הטומאה לכתחילה ואם עיברוה מעוברת, לדעת רבי יהודה: אינה מעוברת (כי טומאה הותרה בציבור), לדעת רבי שמעון: מעברים לכתחילה מפני הטומאה.
* לדעת שמואל: אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן, ואם עיברוה - לדעת עולא: אין מקדשין את החדש, ואם קידשו - לדעת רבא: בטל העיבור, ולדעת רב נחמן לא בטל העיבור.

דף יג עמוד א
* לפי דברי שמואל: רבי יהודה ורבי יוסי נחלקו אם צריך שכל חול המועד סוכות יחול בתוך "תקופת תשרי", או שמספיק רק מקצת מימי חול המועד.
* הגמרא הקשתה על שמואל מברייתות, שמהן מוכח שדעת רבי יהודה אחרת, ונשארה בקושיה.
* בברייתא מובאות 5 דעות תנאים בענין עיבור החודש על התקופה.

דף יג עמוד ב
*נחלקו האמוראים אם דעת אחרים שבברייתא נסובה על תקופת ניסן או על תקופת תשרי.
* הגמרא מבררת את המקור לדעת רבי יהודה ורבי שמעון שנחלקו אם סמיכת זקנים (על ראש פר העלם דבר של צבור) היא ב-5 או ב-3.
* בברייתא מבואר שסמיכת החכמים, שיקראו מעתה בשם 'רבי' ויהיה להם רשות לדון דיני קנסות - נעשית ב-3, והגמרא מתקשה במציאת המקור לכך.

דף יד עמוד א
* בהתחלה רבי עקיבא סמך את רבי מאיר אך לא נתקבל הדבר, ואח"כ סמך אותו רבי יהודה בן בבא ונתקבלה סמיכתו.
* אין סומכים בחוץ לארץ.
* אי אפשר לסמוך אם אין הנסמך על יד הסומך.
* אין צאצאי עלי הכהן זוכים להיסמך.
* "לעולם הוי קבל וקיים" (רש"י: כלומר הרחק מן הרבנות שמקברת את בעליה).
* אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עוונותיו.
* הגמרא מבררת את המקור למחלוקת רבי שמעון ורבי יהודה אם עגלה ערופה ב-3 או ב-5.

דף יד עמוד ב
* לדעת רבי אליעזר בן יעקב צריכים להשתתף במדידה לצורך עריפת העגלה גם המלך והכהן הגדול.
* רב יוסף סובר שלדעת רבי אליעזר בן יעקב צריך למדידת עגלה את כל 71 הזקנים.
* מעשר שני שאין דמיו ידועים - פודים אותו רק לאחר שיתברר מחירו על ידי 3 סוחרים הבקיאים בשומא.
* לדעת רבי אליעזר הקדש נפדה בעשרה בני אדם (ולשיטת המשנה די ב-3).

דף טו עמוד א
* בגמרא מובאים 3 פירושים של אמוראים לביאור דברי המשנה ש"הערכין המטלטלים בשלשה".
* נחלקו התנאים לגבי שומת שיער העומד להיגזז - אם נידון כלא גזוז ולפיכך צריך 10 בני אדם לשומו כדין שומת הקרקעות, או שנידון כגזוז ודי ב-3 בני אדם כבמטלטלין.
* הגמרא מבררת את המקור לכך ששור הרובע איש נידון בבית דין של 23.

דף טו עמוד ב
* אין אדם חייב מיתה אלא אם כן הרג הוא עצמו את הנפש, אך על הריגת שורו אין הוא חייב מיתה אלא ממון.
* שור שעלה להר סיני בזמן מתן תורה ונתחייב מיתה - דנו אותו ב-23.
* ארי, זאב, דוב, נמר, ברדלס - נחלקו האמוראים בדעת רבי אליעזר בן יעקב אם אדם רשאי להרוג אותם רק אם כבר המיתו או אף אם עדיין לא המיתו.
* כמה עובדי עבודה זרה יהיו בעיר שעל ידיהם נעשית לעיר הנדחת? רבי יאשיה: מ-10 ועד 100, רבי יונתן: מ-100 ועד רובו של שבט.

דף טז עמוד א
* במשנה (ב ע"א) נאמר שאין דנים את השבט אלא ע"פ בית דין של 71 - בסוגייתנו מובאות 3 דעות של אמוראים באיזה מקרה מדובר.
* הגמרא מבררת את המקורות לכך שאין דנין לא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
* כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו, מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.

דף טז עמוד ב
* הגמרא מבררת את המקורות לכך שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות ואין עושין סנהדריות לשבטים ואין עושין עיר הנדחת אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
* לדעת ריש לקיש: אין עושים 3 ערים נדחות אלא במקום אחד, אבל בשנים ושלשה מקומות עושים, ורבי יוחנן חולק ואוסר משום קרחה.

דף יז עמוד א
* "וישארו שני אנשים במחנה" - יש אומרים: בקלפי נשתיירו, רבי שמעון אומר: במחנה נשתיירו.
* מה נבואה נתנבאו אלדד ומידד? אמרו משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ, אבא חנין אומר משום רבי אליעזר: על עסקי שליו הן מתנבאים, רב נחמן אמר: על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין.
* סנהדרי שראו כולן לחובה - פוטרין אותו.
* אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה ובעלי חכמה ובעלי מראה ובעלי זקנה ובעלי כשפים ויודעים ב-70 לשון.
* אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מהתורה.

דף יז עמוד ב
* כל עיר שאין בה שנים לדבר ב-70 לשון ואחד לשמוע - אין מושיבין בה סנהדרי.
* הגמרא מפרשת כוונת כינויים שונים בש"ס לתנאים ואמוראים, לדוגמא: "רבותינו שבבבל" - רב ושמואל, "אמרי במערבא" - רבי ירמיה.
* כל עיר שאין בה 10 דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה: בית דין מכין ועונשין, וקופה של צדקה נגבית בשנים, ומתחלקת בשלשה, ובית הכנסת, ובית המרחץ, וביהכ"ס, רופא, ואומן, ולבלר, ומלמד תינוקות.

דף יח עמוד א
* פרק שני, המתחיל בעמוד זה, מפרט דינים הנוהגים בכהן גדול משום כבודו ומשום קדושתו, ומפרט בהרחבה דינים שונים בנוגע למלך.
* קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים.
* במשנה נאמר ש"כהן גדול דן ודנין אותו" - והגמרא מבררת מדוע נאמרו דינים אלו במשנה והרי פשוט שכך הוא הדבר.

דף יח עמוד ב
* כהן גדול - אם עבר עבירה שחייבים עליה מיתת בית דין, דנים אותו בבית דין של 71, אך אם עבר על לא תעשה שיש בו מלקות, דנים אותו בבית דין של 3.
* במשנה נאמר ש"כהן גדול מעיד" - למסקנת הגמרא (ע"פ רש"י) מדובר במקרה בו הוא מעיד לבן מלך, ועדות זו נעשית בפני המלך, שמשום כבודו של הכהן הגדול בא המלך ויושב בסנהדרין בזמן שמקבלים את עדותו של הכהן הגדול.
* אין מושיבין מלך בסנהדרין, ולא מלך וכהן גדול בעיבור שנה.

דף יט עמוד א
* בראשונה היו אבלים עומדים וכל העם עוברים ומנחמים אותם, והיו 2 משפחות בירושלים מתגרות זו בזו זאת אומרת אני עוברת תחלה וזאת אומרת אני עוברת תחלה, התקינו שיהא העם עומדים ואבלים עוברים.
* אין שורה פחותה מעשרה בני אדם ואין אבלים מן המנין.
* במשנה (יח ע"א) נאמר ש"מלך לא דן ולא דנין אותו" - ורב יוסף מחדש שדין זה אמור רק לגבי מלכי ישראל (משום מעשה שהיה), אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן.

דף יט עמוד ב
* לדעת רבי יהודה מלך יכול לחלוץ או ליבם - (אף שאינו יכול למחול על כבודו בעניינים אחרים) בגלל שיש בכך מצוה.
* שאלו תלמידיו את ר' יוסי: היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן? אמר להן: מיכל אחר מיתת מירב נשאה, ר' יהושע בן קרחה אומר: קידושי טעות היו לו במירב.
* כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
* כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
* תוקפו של יוסף - ענוותנותו של בועז, תוקפו של בועז - ענוותנותו של פלטי בן ליש.

דף כ עמוד א
* דורו של ר' יהודה ברבי אילעאי - היו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה.
* מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה - יוצאות, לפני המיטה - יוצאות, ר' יהודה אומר: לעולם נשים לפני המיטה יוצאות.
* מפני מה נענש אבנר? לדעת רב: מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה, לדעת נחמן בר יצחק: ששהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה.
* הפירוש של "דרגש" - לדעת עולא: ערסא דגדא, לדעת רב תחליפא: ערסא דצלא.

דף כ עמוד ב
* התנאים והאמוראים נחלקו אם כל האמור בפרשת המלך (שבספר שמואל) המלך מותר בו או לא.
* 3 מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה.
* בתחילה (קודם שנשא שלמה נשים נכריות) מלך שלמה על העליונים, ולבסוף מלך על התחתונים, ולבסוף לא מלך אלא על ישראל, ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים, ולבסוף לא מלך אלא על מטתו, ולבסוף לא מלך אלא על מקלו (ונחלקו האמוראים אם לאחר מכן חזר שלמה למלכותו או לא).