דף צד עמוד א * מי שנבהל בלא סיבה, אף על פי שהוא לא רואה ואינו מרגיש את הסיבה לכך, מזלו רואה אותה, ולכן צריך לעשות דבר מה (כמפורט בגמרא) כדי להימלט מן הסכנה הזו. * ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אך מדת הדין מנעה זאת בגלל שחזקיהו לא אמר שירה על כל הניסים שנעשו לו. * גנאי הוא לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה. * גנאי הוא למשה ושישים ריבוא ישראל שלא אמרו "ברוך" עד שבא יתרו ואמר "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם". * "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ" - לדעת רב: שהעביר חרב חדה על בשרו (שמל עצמו), ולדעת שמואל: שנעשה חדודים חדודים כל בשרו (שהיה מיצר מאוד על מפלת מצרים). * לחזקיהו היו שמונה שמות וגם לסנחריב. * סנחריב זכה לכינוי "אסנפר הגדול והנכבד" מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל. * רב ושמואל נחלקו אם סנחריב מלך פקח היה או מלך טיפש היה. דף צד עמוד ב * לאורך כל העמוד הגמרא דורשת בעניינו של סנחריב. * פרעה שחירף בעצמו - נפרע הקב"ה ממנו בעצמו, סנחריב שחירף על ידי שליח - נפרע הקב"ה ממנו על ידי שליח. * בדורו של חזקיהו עסקו כל העם בתורה (חזקיהו נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה יידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה), ולכן לא נמסרו בידי סנחריב. * עשרה מסעות נסע אותו רשע (סנחריב) באותו היום (שבא להילחם בירושלים).
דף צה עמוד א * שישה שמות יש לארי: ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ. * הגמרא מבארת את משמעות הפסוק "עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד" (שהיה זה היום האחרון שנשתייר מזמן העונש על ישראל מעוונה של נוב עיר הכוהנים וסנחריב פספס יום זה). * דוד בחר להימסר ביד אויב (ולא בחר שיכלה זרעו) כעונש על כך שבגללו נהרגה נוב עיר הכוהנים ונטרד דואג האדומי ונהרגו שאול ושלושת בניו (ולבסוף ביקש להיפך). * אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים. * שלושה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה. דף צה עמוד ב * אלמלא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט. * הגמרא מספרת על סנחריב שבא עם צבא גדול מאוד להילחם בחזקיה המלך. * נחלקו הדעות כיצד הרג מלאך ה' את צבא סנחריב, ונחלקו הדעות כמה נשתיירו בחיים מצבא סנחריב.
דף צו עמוד א * "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם" - לדעת רבי יוחנן: אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו, לדעת רבי יצחק נפחא: שעשה עמו מעשה לילה (שנלחמו בשבילו כוכבי לילה). * "וַיִּרְדֹּף עַד דָּן" - כיון שבא אותו צדיק (אברהם) עד דן תשש כחו, ראה בני בניו שעתידים לעבוד עבודה זרה בדן. * שלח רבי יהודה בן בתירא מנציבין: הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, והזהרו בוורידין כדעת רבי יהודה, והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה. * אותו היום שמת בו אחז - שתי שעות היה (כדי שלא יהא פנאי להספידו ולקוברו), והקב"ה החזיר עשר שעות הללו ביום בו התרפא חזקיהו (ובגלל מופת זה שלח לו מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה). * הגמרא מסבירה מדוע "(מְרֹדַךְ) בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן" קרוי כך. דף צו עמוד ב * הגמרא מתארת כיצד כבש נבוזראדן את ירושלים והחריב את בית המקדש. * נעמן גר תושב היה, נבוזראדן גר צדק היה, מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים, מבני בניו של סנחריב (שמעיה ואבטליון) לימדו תורה ברבים, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. (ואף מבני בניו של נבוכדנצר ביקש הקב"ה להכניסם תחת כנפי השכינה, אך מלאכי השרת התנגדו לכך). * עמון ומואב שכנים רעים של ירושלים היו, וכששמעו שהנביאים מתנבאים על חורבן ירושלים שכנעו את נבוכדנצר לבוא ולהחריב את ירושלים.
דף צז עמוד א * רבי יוחנן: דור שבן דוד בא בו - תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות. * הגמרא מביאה דעות נוספות (של תנאים) המתארים מה יהיה בדור שבו יבוא בן דוד. * שלושה באים בהיסח הדעת: משיח מציאה ועקרב. * ששת אלפים שנה יהיה העולם קיים, ולאחר מכן - לדעת רב קטינא: אלף שנה יחרב, ולדעת אביי: אלפיים שנה יחרב. * תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא - שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו. דף צז עמוד ב * הגמרא מביאה דעות שונות כמה זמן העולם יתקיים ומתי יהיה קץ הגאולה. * תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא, אלא חכה לו. * יש בעולם לפחות שלושים וששה צדיקים שמקבלים את פני השכינה בכל דור. * בשם רבי שמעון בר יוחאי: ראיתי בני עלייה והם מועטים, אם אלף הם אני ובני מהם, אם מאה הם אני ובני מהם, אם שנים הם אני ובני הם. * לדעת רבי אליעזר: אם ישראל עושים תשובה נגאלים ואם לא אין נגאלים, ורבי יהושע חולק.
דף צח עמוד א * אין לך קץ מגולה מזה שנאמר "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל". * מובאות דעות שונות לאורך העמוד מתי יבוא בן דוד (לדוגמא: אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל / עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל / אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב). * זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה. * משיח אמר לרבי יהושע בן לוי שהוא יבוא "היום", ואליהו הנביא הסביר לו שהכוונה היא: "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ". דף צח עמוד ב * עולא, רבה ורבי יוחנן אמרו על ביאת המשיח: "ייתי ולא איחמיניה" (יבוא ולא אראהו), אך רב יוסף חלק עליהם ורצה לראותו גם אם יזכה רק לשבת בצל גללי חמורו. * מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? - יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. * למרות שה' אמר ליעקב "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ", יעקב חשש שמא יגרום החטא (ולכן נאמר: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ"). * לדעת רבי הילל: "אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה", ורב חולק. * נחלקו הדעות מה שמו של המשיח: שילה / ינון / חנינה / מנחם בן חזקיה / מצורע של בית רבי.
דף צט עמוד א * נחלקו הדעות כמה זמן הם ימות המשיח: ארבעים שנה / שבעים שנה / שלושה דורות / ארבע מאות שנה / שלוש מאות שישים וחמש שנה / שבעת אלפים שנה / כמיום שנברא העולם ועד עכשיו / כימי נח עד עכשיו. * לדעת רבי הלל: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. * לדעת רבי יוחנן: כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱ-לֹהִים זוּלָתְךָ". * לדעת רבי יוחנן: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱ-לֹהִים זוּלָתְךָ", אך לדעת רבי אבהו: "מקום שבעלי תשובה עומדים שם, צדיקים אינם עומדים שם". * לדעת רבי יוחנן: כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמם "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱ-לֹהִים זוּלָתְךָ". * "דְבַר ה' בָּזָה" - האומר אין תורה מן השמים / אפיקורוס / המגלה פנים בתורה / הלומד תורה ואינו מלמדה / כל מי שאינו משגיח על המשנה / כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק / העובד עבודת כוכבים. * המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה והמלבין פני חברו ברבים - אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. * כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר. * כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת. דף צט עמוד ב * אדם לעמל תורה נברא. * מנשה בן חזקיה היה יושב ודורש בהגדות של דופי. * יצר הרע - בתחילה דומה לחוט של כוביא, ולבסוף דומה לעבות העגלה. * כל העוסק בתורה לשמה - משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה / כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה / אף מגין על כל העולם כולו / אף מקרב את הגאולה. * כל המלמד את בן חברו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו. * כל המעשה את חברו לדבר מצוה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. * נחלקו הדעות מי הוא אפיקורוס (שאין לו חלק לעולם הבא).
דף ק עמוד א * הגמרא מביאה דעות נוספות לבאר מהו אפיקורוס. * מפני מה נענש גיחזי? - מפני שקרא לרבו בשמו. * עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים. * עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות, שהן שלושים על שלושים אמות, וחוקק בהם עשר ברום עשרים, ומעמידם בשערי ירושלים. * גובהם של בני אדם לעתיד לבוא - לדעת רבי מאיר: מאתיים אמה, לדעת רבי יהודה: מאה אמה. * כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה - הקב"ה מבהיק זיוו לעולם הבא. * כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה - הקב"ה משביעו לעולם הבא. * עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו (מלא חופנו של הקב"ה טובה). דף ק עמוד ב * כשם שנותן הקב"ה כוח ברשעים לקבל פורענותם, כך נותן הקב"ה כוח בצדיקים לקבל טובתם. * לדעת רב יוסף: אסור לקרוא בספר בן סירא (והגמרא מבררת מה הסיבה לכך), אך דברים מעולים שבו (כגון: "אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא א-להים תנתן") יש לדרוש ברבים. * "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" - רבי אמי ורבי אסי נחלקו בביאור הפסוק: ישיחנה מדעתו / ישיחנה לאחרים. * לדעת רב: "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים" - אלו בעלי תלמוד, "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד" - אלו בעלי משנה, ולדעת רבא הפוך. (ואח"כ הגמרא מביאה ארבע דעות נוספות של אמוראים כיצד לדרוש פסוק זה).
דף קא עמוד א * שינוי וסת - תחילת חולי מעיים. * הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר - מביא רעה לעולם. * כל הקורא פסוק בזמנו (כגון בקידוש) - מביא טובה לעולם. * לדעת ת"ק: אין שואלים בדבר שדים בשבת, ולדעת רבי יוסי: אף בחול אסור (משום סכנה). * כשחלה רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ושלושה מהם שיבחו את רבי אליעזר, ואילו רבי עקיבא אמר: "חביבין יסורין" (שמכפרים עליו). דף קא עמוד ב * שלשה באו בעלילה (לא באו לבקש לפני הקב"ה בתפילה, אלא באו בעלילה שאמרו דברים של ניצחון שאין להם תשובה): קין עשו ומנשה. * ירבעם - שריבע עם / שעשה מריבה בעם / שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים. * שלשה ניבטו ולא ראו (הביטו בדבר שהוא סימן לדבר מסוים ולא הבינוהו לעיקרו): נבט ואחיתופל ואיצטגניני פרעה. * מפני מה זכה ירבעם למלכות? - מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש? - מפני שהוכיחו ברבים. * גסות הרוח שהיתה בו בירבעם טרדתו מן העולם. * אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד.
דף קב עמוד א * לאורך העמוד הגמרא דורשת פסוקים שונים שנאמרו בנוגע לירבעם. * שכם מקום מזומן לפורענות - בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד. * תורתו של ירבעם לא היתה בה שום דופי. * כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - כאילו גוזל את הקב"ה ואת כנסת ישראל. * אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להן לישראל עד שיאמרו דיי גרם להם לעשות להם אלהי זהב. דף קב עמוד ב * מנשה הוכיח ואמר לרב אשי (בחלום) שאם רב אשי היה בתקופתו אז גם הוא היה עובד עבודה זרה בגלל יצר עבודת כוכבים ששלט. * הגמרא מביאה דרשות שונות בעניין אחאב. * קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם, ומפני מה תלה הכתוב בירבעם? - מפני שהוא היה תחילה לקלקלה. * מפני מה זכה עמרי למלכות? - מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל. * מפני מה זכה אחאב למלכות עשרים ושתים שנה? - מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות. * אחאב ותרן בממונו היה, ומתוך שנתן לתלמידי חכמים להנות מנכסיו כיפרו לו מחצה מעוונותיו. * ת"ק ורבי יהודה נחלקו במשנה בתחילת הפרק אם למנשה יש חלק בעולם הבא - והגמרא מבארת את המקור לדעתם.
דף קג עמוד א * כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא - מרפה ידיהם של בעלי תשובה (כי מנשה עשה תשובה שלושים ושלוש שנים, ועשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מדת הדין). * ביקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים - נסתכל בדורו ונתקררה דעתו, ביקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה - נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו. * רב פפא מביא שני פתגמים שהיו אומרים אנשים. * הגמרא מביאה שלוש מימרות של רב חסדא בשם רבי ירמיה בר אבא. * ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לצים, כת שקרנים, כת חנפים, כת מספרי לשון הרע. דף קג עמוד ב * כיון שנעשה אדם רש מלמטה (שיש לו שונאים ואין רוח הבריות נוחה הימנו), נעשה רש מלמעלה (בידוע ששונאים אותו מלמעלה). * לדעת רבי מאיר: אבשלום אין לו חלק לעולם הבא. * לדעת רבי מאיר: אחז ואחזיה וכל מלכי ישראל שכתוב בהם "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'" לא יחיו לעולם הבא עם הצדיקים וגם אין נידונים בגיהנום. * "וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד..." - שהרג את ישעיהו הנביא / שעשה צלם משאוי אלף בני אדם ובכל יום ויום הורג את כולם (מחמת כובד המשא). * שקולה נשמה של צדיק אחד כנגד כל העולם כולו. * הגמרא מפרטת את חטאי אחז, מנשה ואמון. * רבא מקשה מדוע לא מנו את יהויקים בכלל אלו שאין להם חלק לעולם הבא. * מפני מה לא מנו את מיכה בכלל אלו שאין להם חלק לעולם הבא? - מפני שפיתו מצויה לעוברי דרכים.
דף קד עמוד א * אלמלי הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם - לא נהרגה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרגו שאול ושלשת בניו. * הגמרא מבררת מדוע לא מנו במשנה את אחז ואמון בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא. * ליהויקים יש חלק לעולם הבא, כי נתכפר לו בכך שלא ניתן לקבורה. * בן צדיק יכול להציל את אביו הרשע, אבל אין אב צדיק יכול להציל את בנו הרשע. * כל המזמן עובד כוכבים לתוך ביתו ומשמש עליו - גורם גלות לבניו. * מפני מה לקו ישראל באיכה? - מפני שעברו על שלושים ושישה כריתות שבתורה, ומפני מה לקו באל"ף בי"ת? - מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת. * כל מקום שישראל הולכים - נעשים שרים לאדוניהם. דף קד עמוד ב * הגמרא דורשת בעמוד זה (החל מסוף העמוד הקודם) פסוקים מספר איכה. * במרגלים נאמר "וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא", ודורשת הגמרא: אותו הלילה ליל ט' באב היה, אמר להם הקב"ה לישראל אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות. (והגמרא מביאה שלוש דרשות נוספות למילה "הלילה"). * כל המיצר לישראל נעשה ראש. * כל המציק לישראל אינו עייף. * בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן (בסדר הפסוקים שבאיכה)? - בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. * כל האוכל מהלחם של ישראל טועם טעם לחם, ושאינו אוכל מהלחם של ישראל אינו טועם טעם לחם. * אנשי כנסת הגדולה הם אלו שמנו את המלכים וההדיוטות המוזכרים במשנה שאין להם חלק לעולם הבא. * דורשי רשומות היו אומרים שלכולם (אפילו למנשה ירבעם ואחאב) יש חלק לעולם הבא.
דף קה עמוד א * שלושה אמוראים נחלקו מה היתה ה'תשובה ניצחת' (המוזכרת בפסוק בירמיהו) שהשיבה כנסת ישראל לנביא (אחרי שהנביא אמר להם: "חזרו בתשובה"). * רבי אליעזר ורבי יהושע נחלקו אם לשאר הגויים (חוץ מבלעם) יש חלק לעולם הבא (כדעת המשנה בתחילת הפרק) או גם לא. * הגמרא דורשת פסוקים שונים בפרשיית בלעם. * בלעם חיגר ברגלו אחת היה (ושמשון בשתי רגליו), סומא באחת מעיניו היה, קוסם באמתו היה / בא על אתונו. דף קה עמוד ב * נאמר על בלעם שהיה "יֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן", והכוונה היא שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה. * אמר להן הקב"ה לישראל: דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותם הימים בימי בלעם הרשע, שאילמלא כעסתי כל אותם הימים לא נשתייר מישראל שריד ופליט. * בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחים כתריהם על ראשיהם ומשתחווים לחמה מיד הקב"ה כועס. * אהבה מבטלת שורה (=הנהגה) של גדולה (נלמד מאברהם), שנאה מבטלת שורה של גדולה (נלמד מבלעם). * לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושתים קורבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות. (רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה). * בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו. * מברכתו של אותו רשע (בלעם) אתה למד מה היה בליבו. * טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכם בלעם הרשע.
