דף צד עמוד א
* ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אך מדת הדין מנעה זאת בגלל שחזקיהו לא אמר שירה על כל הנסים שנעשו לו.
* גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו "ברוך" עד שבא יתרו ואמר "ברוך ה' אשר הציל אתכם".
* "ויחד יתרו" - רב אמר: שהעביר חרב חדה על בשרו (שמל עצמו), ושמואל אמר: שנעשה חדודים חדודים כל בשרו (שהיה מיצר מאוד על מפלת מצרים).
* סנחריב זכה לכינוי "אסנפר הגדול והנכבד" מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל.

דף צד עמוד ב
* פרעה שחירף בעצמו נפרע הקב"ה ממנו בעצמו, סנחריב שחירף ע"י שליח נפרע הקב"ה ממנו ע"י שליח.
* בדורו של חזקיהו עסקו כל העם בתורה (חזקיהו נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה), ולכן לא נמסרו בידי סנחריב.
* עשר מסעות נסע אותו רשע (סנחריב) באותו היום (שבא להילחם בירושלים).

דף צה עמוד א
* הגמרא מבארת את משמעות הפסוק "עוד היום בנוב לעמוד" (שהיה זה היום האחרון שנשתייר מזמן העונש על ישראל מעונה של נוב עיר הכהנים וסנחריב פספס יום זה).
* הגמרא מספרת שדוד בחר להימסר ביד אויב (ולא בחר שיכלה זרעו) כעונש על כך שבגללו נהרגה נוב עיר הכהנים ונטרד דואג האדומי ונהרגו שאול ושלושת בניו (ולבסוף ביקש להיפך).
* אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין.
* שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה.

דף צה עמוד ב
* אלמלא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב, לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט.
* הגמרא מספרת על סנחריב שבא עם צבא גדול מאוד להילחם בחזקיה המלך.
* נחלקו הדעות כיצד הרג מלאך ה' את צבא סנחריב, ונחלקו הדעות כמה נשתיירו בחיים מצבא סנחריב.

דף צו עמוד א
* "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם" - רבי יוחנן: אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו, ר' יצחק נפחא: שעשה עמו מעשה לילה (שנלחמו בשבילו כוכבי לילה).
* "וירדף עד דן" - כיון שבא אותו צדיק (אברהם) עד דן תשש כחו, ראה בני בניו שעתידין לעבוד ע"ז בדן.
* ר' יהודה בן בתירא מנציבין שלח: הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, והזהרו בוורידין כר' יהודה, והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה.
* אותו היום שמת בו אחז - 2 שעות היה (כדי שלא יהא פנאי לספדו ולקברו), והקב"ה החזיר 10 שעות הללו ביום בו התרפא חזקיהו (ובגלל מופת זה שלח לו מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה).

דף צו עמוד ב
* הגמרא מתארת כיצד כבש נבוזראדן את ירושלים והחריב את בית המקדש.
* נעמן גר תושב היה, נבוזראדן גר צדק היה, מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים, מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים (שמעיה ואבטליון), מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק.
* עמון ומואב שכנים רעים של ירושלים היו, וכששמעו שהנביאים מתנבאים על חורבן ירושלים שכנעו את נבוכדנצר לבוא ולהחריב את ירושלים.

דף צז עמוד א
* רבי יוחנן: דור שבן דוד בא בו - תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות.
* הגמרא מביאה דעות נוספות (של תנאים) המתארים מה יהיה בדור שבו יבוא בן דוד.
* ג' באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח מציאה ועקרב.
* 6000 שנה יהיה העולם קיים, ו-1000 שנה יחרב לדעת רב קטינא, ולדעת אביי 2000 שנה.
* תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא - שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח.

דף צז עמוד ב
* הגמרא מביאה דעות שונות כמה זמן העולם יתקיים ומתי יהיה קץ הגאולה.
* תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא, אלא חכה לו.
* יש בעולם לפחות 36 צדיקים שמקבלים את פני השכינה בכל דור.
* רשב"י: ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הם אני ובני מהם, אם מאה הם אני ובני מהם, אם שנים הם אני ובני הם.
* לדעת רבי אליעזר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין, ורבי יהושע חולק וסובר שבכל מקרה נגאלין.

דף צח עמוד א
* אין לך קץ מגולה מזה שנאמר "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל".
* מובאות דעות שונות לאורך העמוד מתי יבוא בן דוד (לדוגמא: אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל / עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל / אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב).
* זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה.
* משיח אמר לר' יהושע בן לוי שהוא יבוא "היום", ואליהו הנביא הסביר לו שהכוונה היא: "היום אם בקולו תשמעו".

דף צח עמוד ב
* עולא, רבה ורבי יוחנן אמרו על ביאת המשיח: "ייתי ולא איחמיניה" (יבוא ולא אראהו) (מחשש שיגרום החטא ויצטערו בחבלו של משיח), אך רב יוסף חלק עליהם ורצה לראותו גם אם יזכה רק לשבת בצל גללי חמורו.
* מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.
* לדעת רבי הילל "אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה", ורב יוסף חולק.
* נחלקו הדעות מה שמו של המשיח: שילה / ינון / חנינה / מנחם בן חזקיה / מצורע של בית רבי.

דף צט עמוד א
* נחלקו הדעות כמה זמן ימות המשיח: 40 שנה / 70 שנה / 3 דורות / 400 שנה / 365 שנה / 7000 שנה / כמיום שנברא העולם ועד עכשיו / כימי נח עד עכשיו.
* רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא "עין לא ראתה אלהים זולתך".
* רבי יוחנן: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים "עין לא ראתה אלהים זולתך", אך לדעת רבי אבהו: "מקום שבעלי תשובה עומדין שם, צדיקים אינן עומדין שם".
* רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן "עין לא ראתה אלהים זולתך".
* "דבר ה' בזה" - הלומד תורה ואינו מלמדה / כל מי שאינו משגיח על המשנה / כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק / זה העובד עבודת כוכבים.
* כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר / כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת.

דף צט עמוד ב
* יצר הרע - בתחלה דומה לחוט של כוביא, ולבסוף דומה לעבות העגלה.
* כל העוסק בתורה לשמה - משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה / אף מגין על כל העולם כולו / אף מקרב את הגאולה.
* כל המלמד את בן חבירו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו.
* כל המעשה את חבירו לדבר מצוה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
* נחלקו הדעות מי הוא אפיקורוס (שאין לו חלק לעולם הבא).

דף ק עמוד א
* מפני מה נענש גיחזי? מפני שקרא לרבו בשמו.
* עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים.
* עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות, שהן שלשים על שלשים אמות, וחוקק בהם עשר ברום עשרים, ומעמידן בשערי ירושלים.
* כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה מבהיק זיויו לעולם הבא.
* כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה משביעו לעולם הבא.
* עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו (מלא חופנו של הקב"ה טובה).

דף ק עמוד ב
* רב יוסף אמר שאסור לקרוא בספר בן סירא (והגמרא מבררת מה הסיבה לכך), אך דברים מעולים שבו (כגון: אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא אלהים תנתן) יש לדרוש ברבים.
* לדעת רב: "כל ימי עני רעים" - אלו בעלי תלמוד, "וטוב לב משתה תמיד" - אלו בעלי משנה, ולדעת רבא הפוך. [ואח"כ הגמרא מביאה 4 דעות נוספות של אמוראים כיצד לדרוש פסוק זה]

דף קא עמוד א
* הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר - מביא רעה לעולם.
* כל הקורא פסוק בזמנו (כגון בקידוש) - מביא טובה לעולם.
* אין שואלין בדבר שדים בשבת, רבי יוסי אומר: אף בחול אסור (משום סכנה).
* כשחלה ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ו-3 מהם שיבחו את רבי אליעזר, ואילו רבי עקיבא אמר: "חביבין יסורין" (שמכפרים עליו).

דף קא עמוד ב
* שלשה באו בעלילה (לא באו לבקש לפני הקב"ה בתפלה, אלא באו בעלילה שאמרו דברים של נצחון שאין להם תשובה): קין עשו ומנשה.
* שלשה ניבטו ולא ראו (הביטו בדבר שהוא סימן לדבר מסוים ולא הבינוהו לעיקרו): נבט ואחיתופל ואיצטגניני פרעה.
* מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש? מפני שהוכיחו ברבים.
* גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם.

דף קב עמוד א
* לאורך העמוד הגמרא דורשת פסוקים שונים שנאמרו בנוגע לירבעם.
* שכם מקום מזומן לפורענות - בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד.
* כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל.
* אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להן לישראל עד שיאמרו דיי גרם להם לעשות להם אלהי זהב.
* על כל פורענות שבאה לעולם הקב"ה מעניש עליה מעט יותר בגלל חטא העגל.

דף קב עמוד ב
* מנשה הוכיח ואמר לרב אשי שאם רב אשי היה בתקופתו אז גם הוא היה עובד עבודה זרה בגלל יצר עבודת כוכבים ששלט.
* קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם, ומפני מה תלה הכתוב בירבעם? מפני שהוא היה תחילה לקלקלה.
* מפני מה זכה עמרי למלכות? מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל.
* מפני מה זכה אחאב למלכות 22 שנה? מפני שכיבד את התורה.
* אחאב וותרן בממונו היה ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה מעוונותיו.

דף קג עמוד א
* כל האומר מנשה אין לו חלק לעוה"ב מרפה ידיהן של בעלי תשובה (כי מנשה עשה תשובה 33 שנים).
* בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים נסתכל בדורו ונתקררה דעתו, בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו.
* 4 כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לצים, כת שקרנים, כת חניפים, כת מספרי לשון הרע.

דף קג עמוד ב
* כיון שנעשה אדם רש מלמטה (שיש לו שונאין ואין רוח הבריות נוחה הימנו), נעשה רש מלמעלה (בידוע ששונאין אותו מלמעלה).
* לדעת ר"מ: אבשלום אין לו חלק לעוה"ב.
* לדעת ר"מ: אחז ואחזיה וכל מלכי ישראל שכתוב בהן ויעש הרע בעיני ה' לא יחיו לעולם הבא עם הצדיקים וגם אין נדונין בגיהנם.
* שקולה נשמה של צדיק אחד כנגד כל העולם כולו.
* הגמרא מפרטת את חטאי אחז, מנשה ואמון.
* מפני מה לא מנו את מיכה בכלל אלו שאין להם חלק לעולם הבא? מפני שפתו מצויה לעוברי דרכים.

דף קד עמוד א
* אלמלי הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם - לא נהרגה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדמי ולא נהרג שאול ושלשת בניו.
* הגמרא מבררת מדוע לא מנו במשנה את אחז אמון ויהויקים בין המלכים שאין להם חלק לעוה"ב (ולגבי יהויקים המסקנה שיש לו חלק לעוה"ב).
* בן צדיק יכול להציל את אביו הרשע, אבל אין אב צדיק יכול להציל את בנו הרשע.
* כל המזמן עובד כוכבים לתוך ביתו ומשמש עליו גורם גלות לבניו.
* מפני מה לקו ישראל באיכה? מפני שעברו על 36 כריתות שבתורה, ומפני מה לקו באל&qquot;ף בי"ת? מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת.
* כל מקום שישראל הולכין נעשין שרים לאדוניהן.

דף קד עמוד ב
* הגמרא דורשת בעמוד זה (החל מסוף העמוד הקודם) פסוקים מספר איכה.
* במרגלים נאמר "ויבכו העם הלילה ההוא", ודורשת הגמרא: אותו הלילה ליל ט' באב היה אמר להן הקב"ה לישראל אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות.
* כל המיצר לישראל נעשה ראש.
* כל המציק לישראל אינו עיף.
* בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן (בסדר הפסוקים שבאיכה)? בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם.
* כל האוכל מלחמן של ישראל טועם טעם לחם, ושאינו אוכל מלחמן של ישראל אינו טועם טעם לחם.
* אנשי כנסת הגדולה הם אלו שמנו את המלכים וההדיוטות המוזכרים במשנה שאין להם חלק לעולם הבא.

דף קה עמוד א
* 3 אמוראים נחלקו מה היתה ה'תשובה ניצחת' (המוזכרת בפסוק בירמיהו) שהשיבה כנסת ישראל לנביא.
* רבי אליעזר ורבי יהושע נחלקו אם לשאר הגוים (חוץ מבלעם) יש חלק לעולם הבא (כדעת משנתנו) או גם לא.
* כוח החוצפה גדול ככוחה של מלכות ואינה חסרה אלא כתר.
* בלעם חיגר ברגלו אחת היה (ושמשון בשתי רגליו), סומא באחת מעיניו היה, קוסם באמתו היה.

דף קה עמוד ב
* נאמר על בלעם שהיה "יודע דעת עליון", והכוונה היא שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה.
* אמר להן הקב"ה לישראל: דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותן הימים בימי בלעם הרשע, שאילמלא כעסתי כל אותן הימים לא נשתייר מישראל שריד ופליט.
* בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחין כתריהן על ראשיהן ומשתחוים לחמה מיד הקב"ה כועס.
* אהבה מבטלת שורה (=הנהגה) של גדולה (נלמד מאברהם), שנאה מבטלת שורה של גדולה (נלמד מבלעם).
* לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר 42 קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות.
* בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו.