דף ב עמוד א
* המסכת עוסקת בענייני איסורי עבודה זרה והתרחקות מעובדיה, וכן באיסורי מאכלות של נכרים.
* "לפני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם..." - רב ושמואל חולקים אם הגרסה היא "אידיהן" או "עידיהן", והגמרא מבארת ששתי הגרסאות אפשריות.
* כל מצוות שישראל עושים בעולם הזה - באות ומעידות להם לעוה"ב.
* מסוף עמוד זה מובאת דרשה ארוכה (והערות של הגמרא עליה) למשך דף וחצי, הפותחת במילים: "לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ס"ת ומניחו בחיקו ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו".

דף ב עמוד ב
* המלכות הראשונה שנכנסה לפני הקב"ה כדי ליטול שכרה היתה רומי ואחריה פרס ואחריהן שאר האומות, אך הקב"ה דחה אותן ואמר להן שמעשיהן היו לטובתן האישית ולא לטובת עם ישראל.
* מלך וצבור - מלך נכנס תחלה לדין.
* הקב"ה החזיר את התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה.
* "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" - מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם.

דף ג עמוד א
* לדעת רבי מאיר: עובד כוכבים ועוסק בתורה - הרי הוא ככהן גדול.
* גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה.
* "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" - מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר: אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב, ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו.
* מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת? (וזו תשובת הקב"ה לעתיד לבוא לאומות העולם כאשר יבקשו לקיים את המצוות).
* "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" - היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם ולא היום ליטול שכר.
* אין הקב"ה בא בטרוניא (בעלילה) עם בריותיו.
* מצות סוכה נקראת מצוה קלה כי אין בה חסרון כיס.

דף ג עמוד ב
* מצטער פטור מן הסוכה.
* יש שתי דעות בגמרא על מה נאמרו דברי רבי יצחק ש"אין שחוק לפני הקב"ה אלא אותו היום בלבד".
* בגמרא מבואר מה מעשיו של הקב"ה בכל שעות היום והלילה.
* מיום שחרב בית המקדש אין שחוק להקב"ה.
* כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה - מאכילין לו גחלי רתמים.
* כל העוסק בתורה בלילה - הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום.
* כל העוסק בתורה בעולם הזה הדומה ללילה - הקב"ה מושך עליו חוט של חסד בעולם הבא הדומה ליום.
* "וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ" - בגמרא מובאות כמה דעות מדוע נמשלו בני אדם כדגי הים (הדעה הראשונה: מה דגים שבים כיון שעולין ליבשה מיד מתים, אף בני אדם כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצוות מיד מתים).
* הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים.

דף ד עמוד א
* אלמלא מוראה של מלכות, כל הגדול מחבירו בולע את חבירו.
* בשעת הדין - הקב"ה מרחם על הבריות ואינו מתנהג בכוח, בשעת מלחמה - הקב"ה נלחם בכל הכוח עם האויבים.
* "אִם בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ" - (1) כשהקב"ה דן את ישראל הוא נפרע מהם מעט מעט, כדי לפדותם מעוונותיהם ולזכותם לעולם הבא. (2) אפילו אין ישראל עושין מצוה לפני כי אם מעט אני מצרפן לחשבון גדול. (3) בשכר שמשוועין לפני אני מושיע אותם.
* הקב"ה לא ממית צדיק גמור עם רשע, אלא ממית רק צדיק שאינו גמור עם רשע (וצדיקים שהיה בידם למחות על העוונות שנעשו ולא מיחו נחשבים כצדיקים שאינם גמורים).
* יחיד לא יכול לעמוד מפני זעמו של הקב"ה אך ציבור כן יכולים.

דף ד עמוד ב
* "וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן" - בלעם היה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה.
* משך זמן זעמו של הקב"ה הוא רגע.
* בשעה שהמלכים מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחווים לחמה מיד כועס הקב"ה.
* אל יתפלל אדם תפילת מוסף ביחידות ביום ראשון של ראש השנה בשלוש שעות ראשונות של היום.
* כל מצוות שישראל עושים בעולם הזה באות ומעידות אותם לעולם הבא.
* כל מצוות שישראל עושים בעולם הזה באות וטורפות אותם לעובדי כוכבים לעולם הבא על פניהם.
* לא דוד ראוי לאותו מעשה (של בת שבע), ולא ישראל ראויים לאותו מעשה (של חטא העגל), אלא למה עשו? כדי ללמד את היחיד ואת הציבור שתשובה מועילה.

דף ה עמוד א
* כל העושה מצוה אחת בעולם הזה - מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, וכל העובר עבירה אחת - מלפפתו ומוליכתו ליום הדין.
* אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף (רש"י: אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להולד ונתנם לשם).
* בואו ונחזיק טובה לאבותינו (עושי העגל), שאלמלא הן לא חטאו אנו כמי שלא באנו לעולם (רש"י: לפי שהן חיים לעולם וכל זמן שהן קיימין אין אנו חשובין כלום). (אך יש דעה חולקת הסוברת שגם אם לא היו חוטאים היו מתים).
* התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר: אם מקבלין ישראל את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו.
* לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן / אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן.
* ארבעה חשובים כמתים: עני סומא ומצורע ומי שאין לו בנים.
* "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" - אין אם אלא לשון תחנונים.

דף ה עמוד ב
* אין אדם עומד על סוף דעת רבו עד ארבעים שנה.
* אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים, יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם.
* לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי.
* אין אדם קונה שלושה ימים קודם אכילתו את צרכי סעודתו, אלא רק יום אחד מראש, אך אם הקניה היא של גוי עבור הקרבה לעבודה זרה צריך לחשוש ולא למכור לו שלושה ימים קודם יום אידם.
* מחוסר אבר אסור בהקרבה לבני נח.

דף ו עמוד א
* למסקנת הגמרא: "שלשה ימים" (האמורים במשנה בתחילת המסכת: " לפני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם...") לא כוללים את יום האיד עצמו הן לדעת רבי ישמעאל והן לדעת חכמים.
* הגמרא מסתפקת האם טעם האיסור לשאת ולתת עם עובדי כוכבים סמוך ליום אידם הוא משום הרווחה או משום "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (והנפקא מינה היא כאשר יש כבר לעובד כוכבים בהמה משל עצמו).

דף ו עמוד ב
* אם עבר ונשא ונתן עם העובד כוכבים קודם יום אידם - לדעת רבי יוחנן: המקח אסור בהנאה, ולדעת ריש לקיש (והגמרא מביאה ברייתא כמותו): המקח מותר בהנאה.
* כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהם לפני אידהן - לא אסרו אלא בדבר המתקיים עד יום אידיהן, אבל בדבר שאינו מתקיים לא.
* הטעם לכך שאסור לשאול / ללוות / לפרוע מעובדי כוכבים סמוך ליום אידם - לדעת אביי: גזירה שמא ישאיל / ילווה / יפרע להם, לדעת רבא: שלא ילך העובד כוכבים להודות לעבודה זרה ביום אידו לפי ששמח שהישראל צריך אותו.
* הגמרא מבררת את טעמו של רבי יהודה הסובר שמותר לפרוע מהן לפני אידיהן.
* לדעת ר' יהושע בן קרחה (והלכה כמותו): מלוה בשטר - אין נפרעין מהן סמוך ליום אידם, מלוה על פה - נפרעין מהן, מפני שהוא כמציל מידם.

דף ז עמוד א
* הלכה כרבי יהודה שכל המשנה ידו על התחתונה.
* 'מחלוקת' ואחר כך 'סתם' - הלכה כ'סתם'.
* לדעת רב הונא: לא אומרים "אין סדר למשנה" במסכת אחת.
* רב יוסף סובר ש"כולה נזיקין חדא מסכתא היא".
* מסוף העמוד הקודם ועד תחילת העמוד הבא - הגמרא מביאה ארבע מחלוקות בהן נפסקה ההלכה כדעת רבי יהושע בן קרחה.
* הנשאל לחכם וטימא - לא ישאל לחכם ויטהר, לחכם ואסר - לא ישאל לחכם ויתיר.

דף ז עמוד ב
* הגמרא מעלה ארבע אפשרויות לבאר מה ההבדל בין חכמים שבמשנה שבעמוד זה לבין תנא קמא שבמשנה בתחילת המסכת.
* הגמרא מביאה שלוש מחלוקות בהם חכמים אמרו על דעת נחום המדי: "נשתקע הדבר ולא נאמר".
* לדעת רבי אליעזר: שואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל, לדעת רבי יהושע: יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו, ולדעת חכמים (ונחום המדי): שואל אדם צרכיו בשומע תפלה.

דף ח עמוד א
* אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר.
* אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר יוה"כ אומר.
* יום שנברא בו אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר: אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, היה יושב בתענית ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו כיון שעלה עמוד השחר אמר: מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו.
* שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו.
* רומי החוגגת את "קלנדא" - נחלקו רבי יהושע בן לוי ורבי יוחנן אם העיירות המשועבדות לה אסורות גם הן על ישראל במשא ומתן או לא.
* ישראל שבחוצה לארץ - עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן (רש"י: כלומר בלא כוונה ואין שמים על לב).

דף ח עמוד ב
* 32 קרבות עשו הרומאים נגד היוונים ולא הצליחו לנצחם עד ששיתפו את ישראל איתם.
* 180 שנה קודם שנחרב הבית פשטה מלכות הרשעה על ישראל, 80 שנה עד לא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית, 40 שנה עד לא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות (כדי לא לדון דיני נפשות).

דף ט עמוד א
* מלכות פרס בפני הבית 34 שנה, מלכות יון בפני הבית 180 שנה, מלכות חשמונאי בפני הבית 103, מלכות בית הורדוס 103.
* רב פפא מבאר (בחלק הראשון של דבריו) את שיטת החישוב למי שיודע רק את חשבון מאות השנים לחורבן אבל לא יודע כמה שנים עומד בתוך אותה מאה ומעוניין לדעת זאת.
* 6000 שנה העולם יתקיים: שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה (התחלת מנין זה היא ממתי שאברהם היה בן 52 ונאמר "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן"), שני אלפים ימות המשיח, בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו מהן.
* רב פפא (במימרה השניה) מבאר (בחלק הראשון של דבריו) את שיטת החישוב למי שיודע רק את חשבון מאות השנים לתחילת השנים הראויות למשיח אבל לא יודע כמה שנים עומד בתוך אותה מאה ומעוניין לדעת זאת.

דף ט עמוד ב
* רב הונא בריה דרב יהושע מבאר את שיטת החישוב למי שאינו יודע באיזו שנה בתוך השמיטה הוא עומד ומעוניין לדעת מתי תהיה שנת השמיטה.
* רבי חנינא והברייתא נחלקו בענין המועד של סיום הגלות (קץ הגאולה), אם הוא כעבור 400 שנה מהחורבן או 403 שנה מהחורבן.

דף י עמוד א
* שש שנים מלכו היוונים בעילם בלבד, ואחר כך פשטה מלכותן בכל העולם כולו.
* בגולה אין מונין אלא למלכי יונים בלבד (ודבר זה הוא המכונה "מניין שטרות"), וכך מובא בברייתא, וכך מדייק רבינא מהמשנה במסכת ראש השנה.
* על בני רומי נאמר: "הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם" - שאין מושיבין מלך בן מלך, "בָּזוּי אַתָּה מְאֹד" - שאין להן לא כתב ולא לשון.
* "יום גינוסיא של מלכיהם" - הכוונה היא ליום שמעמידין בו עובדי כוכבים את מלכם.

דף י עמוד ב
* הגמרא מספרת באריכות על הקשר המיוחד של אנטונינוס ורבי (אנטונינוס למד תורה בסתר אצל רבי, וכן שימש האכיל והשקה את רבי).
* אין משיבין על הקלקלה.
* רבי אמר לאנטונינוס שיש לו חלק לעולם הבא.
* כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל.
* לאחר שהגמרא מתארת את מעשיו של קטיעא בר שלום מובא כך - "יצתה בת קול ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב, בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים".
* אדרכן (שר שבעובדי כוכבים היה) שימש את רב.

דף יא עמוד א
* אונקלוס התגייר, והקיסר שלח שלוש פעמים גדודי אנשים כדי להחזירו, אך אונקלוס גרם להם להתגייר.
* מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרם מבחוץ (ולכן המזוזה נמצא בדלת).
* אנטונינוס ורבי - לא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.
* לדעת חכמים: מיתה שאין בה שריפה, סימן הוא שמיתה זו לא חשובה להם ואינם עושים אותו יום איד ולא עובדים בה לעבודה זרה, ורבי מאיר חולק.
* שורפים על המלכים ועל הנשיאים את מיטתם וכלי תשמישם ואין בכך משום דרכי האמורי.

דף יא עמוד ב
* שמואל מציין עוד איד נוסף שיש להם לרומיים שאינו שנוי במשנה שבדף ח ע"א. (אך המשנה לא מציינת איד זה כי הוא לא מתקיים בכל שנה אלא רק פעם בשבעים שנה).
* במשנה בדף ח ע"א מפורטים ימי אידיהן של הרומיים, והגמרא בעמוד זה מפרטת את ימי אידיהן של הפרסיים ושל הבבליים.
* האמוראים מפרטים רשימה של "בתי עבודת כוכבים קבועין".
* אמר שמואל: בגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד (רש"י: אין אנו יכולים להעמיד עצמנו מלישא וליתן עמהם, שביניהם אנו יושבין ופרנסתנו מהן ועוד משום יראה).
* מותר לשאת ולתת עם עטלוזא של עזה (ישוב שהיה סמוך לעזה, ועזה היא עיר של פלישתים והיה בה עבודה זרה).

דף יב עמוד א
* הגמרא מביאה שלוש דעות של אמוראים בביאור התקלה העלולה לבוא בשפיתת הקדירות עליה אמר רבי חנינא שלא חשו לה חכמים, ועל הנלמד מכך לענין 'עטלוזא של עזה'.
* הגמרא מביאה כמה דינים שהטעם לאיסור הוא מפני החשד (לדוגמא: ישב לו קוץ ברגלו כשעבר בפני עבודת כוכבים - לא ישחה ויטלנה מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה כמשתחוה, כי פונה לכיוון אחר, מותר).
* כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין - אפילו בחדרי חדרים אסור.

דף יב עמוד ב
* לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים לא בפיו ולא בידו אחת, ואם שתה דמו בראשו מפני סכנת עלוקה.
* הבולע עלוקה החיה במים - מותר להחם לו בשבת מים חמים לשתות, כי זו סכנת נפשות.
* הבולע צירעה - לא יחיה.
* לא ישתה אדם מים בלילה, ואם שתה דמו בראשו מפני סכנת 'שברירי' (רש"י: שד הממונה על מכת סנוירים).

דף יג עמוד א
* רשב"ל סובר שמותר להנות את העבודה זרה (וכך לדעתו סוברים חכמים החולקים על רבי נתן), ורבי יוחנן חולק (וכך לדעתו סוברים חכמים ורבי נתן).
* לדעת רבי יוסי (החולק על רבי יהודה) מותר לכהן ליטמא ולצאת לחו"ל כדי ללמוד תורה אפילו בזמן שמוצא בארץ ממי ללמוד, לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל מלמדיו.

דף יג עמוד ב
* אם הקדיש בהמה בזמן הזה לא מנשר את פרסותיה מן הארכובה ולמטה - לדעת אביי: משום בזיון קדשים, לדעת רבא: מפני שנראה כמטיל מום בקדשים.
* העובדי כוכבים והרועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין (ולכן אם קנה עבד גוי בשוק של עבודת כוכבים אסור לעוקרו שהרי בכך גורם למותו).
* בברייתא בעמוד הקודם נאמר "הולכין ליריד של עובדי כוכבים ולוקחין מהם בהמה עבדים ושפחות", ומסקנת הגמרא היא שמדובר גם בעבד גוי.
* למסקנת הגמרא, לדעת רבי יוחנן מותר לקנות אצל בעל הבית שלא גר כאן בקביעות, כי אין המוכסים גובים ממנו מכס (בניגוד לתגר ובניגוד לבעל הבית קבוע).