דף ה עמוד א
* במשנה מובאת מחלוקת תנאים כמה קרבנות יש להביא כאשר הורו בית דין ועשו כל הקהל או רובם וכמה יש להביא כאשר הורו בית דין ועשו ז' שבטים או רובם.
* בברייתא מבואר שחייבים בפר העלם דבר של ציבור רק אם יודעים איזה חטא עשו בהוראת בית דין ולא מספיק שרק נודע להם בוודאות שחטאו אך לא יודעים באיזה חטא - והאמוראים נחלקו אם רבי אליעזר חולק על דעת הברייתא.
* שבעה שבטים שחטאו ועשו על פי הוראת בית דין - לדעת רבי יהודה: כל שבט ושבט מביא פר, כולל השבטים שלא חטאו. לדעת רבי שמעון: כל שבט ושבט שחטא מביא פר, ובית דין מביאים פר אחד. לדעת רבי מאיר: בית דין מביאים פר אחד. (והגמרא מבארת את המקור של כל דעה ודעה).

דף ה עמוד ב
* למסקנת הגמרא: לדעת רבי יהודה, אם שבט אחד עשה על פי הוראת בית דין הגדול - אפילו שאר השבטים חייבים להביא פר.
* למסקנת הגמרא: לדעת רבי שמעון, אם שבט אחד עשה על פי הוראת בית דין הגדול - השבט מביא פר ובית דין מביאים פר (רש"י: והוא הדין באופן שחטאו רוב קהל כאשר הם מיעוט שבטים או רוב שבטים כאשר הם מיעוט קהל - מביאים פר ופר לבית דין).

דף ו עמוד א
* לדעת רב פפא: חטאת יחיד שמתו בעליה - דינה במיתה, אך חטאת צבור שמתו בעליה - קרבה (כאשר מתו רק מקצת מהבעלים, ושאר הבעלים בחיים).
* על העבודה הזרה שהיתה בימי צדקיה הביאו קורבנות חטאת למרות שהיו מזידים ולא שוגגים כי כך היתה הוראת שעה.
* בברייתא מבואר שאם מת אדם אחד מן הצבור קודם שהקריבו את הפר - חייבים להקריבו, אך אם מת דיין אחד מבית דין - פטורים מלהקריבו (ברייתא זו היא כדעת רבי מאיר, ונחלקו האמוראים אם גם כדעת רבי שמעון).

דף ו עמוד ב
* שלמה עשה ז' ימי חנוכה, ומה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה? כדי לחלוק כבוד לנשיאים.
* למסקנת הגמרא: לדעת רבי שמעון דין החטאות המתות לא נאמר כלל בחטאת שותפים (ולכן חטאת שותפים כשמתו בעליה אין דינה במיתה).
* המשנה הראשונה של פרק שני, המתחיל בסוף עמוד זה, עוסקת בהוראת "כהן משיח".
* כהן משיח שהורה לעצמו (להתיר דבר האסור מן התורה) ושכח מאיזה טעם הורה ובשעה שעשה אמר 'הריני עושה על דעת הוראתי' - נחשב לשוגג.

דף ז עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא המבררת את המקור מהתורה לדין המשנה שהכהן המשיח חייב חטאת רק במקרה שקדם והתיר לעצמו את העבירה בשוגג ("הורה שוגג ועשה שוגג").
* הגמרא מביאה ברייתא המבררת את המקור מהתורה לדין המשנה, שאם הורה הכהן המשיח בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו, אך אם הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור.

דף ז עמוד ב
* הגמרא מבררת מה נחשב כהוראה בשני איסורים שונים (שבהם נאמר דין המשנה "הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו").
* הגמרא מבררת את המקור לדיני המשנה "אין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת וכן המשיח, ולא בעבודת כוכבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת".
* הגמרא מבררת את המקורות לדיני המשנה "אין בית דין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה וכן המשיח, ולא בעבודת כוכבים אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה".
* דינו של כהן משיח לגבי שגגת עבודה זרה - לדעת רבי (וכך משמע מהמשנה): חייב בשגגת מעשה לבדה, לדעת חכמים: חייב בהעלם דבר עם שגגת המעשה. (ומסקנת הגמרא היא שייתכן שהמשנה היא כדעת חכמים).

דף ח עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לכך שלדעת כולם כהן משיח לא מביא אשם תלוי.
* הגמרא מבררת את המקור לדין המשנה, שאין בית דין והכהן המשיח (ונשיא ויחיד) חייבים קורבן אלא אם הורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת (בשאר מצוות ובעבודת כוכבים).
* הגמרא מביאה שלוש דעות להוכיח שהפסוקים בבמדבר טו/כב-לא עוסקים בעבודת כוכבים.
* איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצוות? הוי אומר זו עבודת כוכבים.
* איזו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקב"ה וציוה אותה לנו על ידי משה? הוי אומר זו עבודת כוכבים.

דף ח עמוד ב
* הגמרא מבררת את המקור לדין המשנה, שאין בית דין מביאים פר העלם דבר של ציבור, והיחיד אינו מביא אשם תלוי, על דבר שאין בו חטאת קבועה.
* הגמרא מבררת את טעמו של רבי יוסי הגלילי, הסובר שנשיא אינו מביא כלל קורבן עולה ויורד (ולכן אם חטא בעבירה שיחיד חייב עליה קורבן עולה ויורד, הרי שהוא פטור מקורבן).

דף ט עמוד א
* נשיא וכהן משיח לעולם עשירים הם.
* גם אם הנשיא נצטרע ועבר עבירה שהדיוט חייב עליה קורבן עולה ויורד - הוא פטור מקורבן עולה ויורד (לדעת רבי יוסי הגלילי ורבי ירמיה).
* לדעת רבי עקיבא: כהן משיח פטור מכל שלושת הדברים שמתחייבים עליהם קורבן עולה ויורד (שבועת העדות, שבועת ביטוי, טומאת מקדש וקדשיו) [אך אם הורה בטעות בדברים אלו ועשה על פי הוראתו חייב עליהם פר כהן משיח].
* יחיד, נשיא, כהן משיח, בית דין - המשנה מפרטת את דיניהם לגבי: שגגה בכל מצוות שבתורה, שגגה באיסור עבודת כוכבים, אשם תלוי, אשם ודאי, קורבן עולה ויורד.

דף ט עמוד ב
* לדעת רבי שמעון: כהן משיח פטור מקורבן עולה ויורד רק כשהוא "בדלי דלות".
* הגמרא מבררת את טעמו של רבי שמעון, הסובר שכהן משיח פטור מהבאת קורבן על טומאת מקדש וקדשיו.
* לדעת רבי יוחנן: דברי רבי אליעזר במשנה, שהנשיא מביא שעיר על איסור שהיחיד מביא עליו קרבן עולה ויורד, אמורים רק בנוגע לטומאת מקדש וקדשיו.
* לדעת רבי יוחנן: רבי אליעזר סובר שאין הנשיא מביא אשם תלוי כשיש לו ספק אם חטא בטומאת מקדש וקדשיו.
* המשנה הראשונה בפרק שלישי, המתחיל בסוף עמוד זה, עוסקת בדיני כהן משיח ונשיא שחטאו ואח"כ עברו מגדולתם, או שעברו מגדולתם ואח"כ חטאו.

דף י עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לדין המשנה, שכהן גדול שחטא לאחר שעבר ממשיחותו מביא פר לשגגתו כדין כהן גדול שחטא, אך נשיא שחטא לאחר שעבר מנשיאותו מביא קורבן ככל אדם.
* הגמרא מבררת את המקור לדעת ת"ק שבמשנה, שאם חטאו הכהן המשיח והנשיא קודם שנתמנו, ולא הספיקו להביא קורבנם עד שנתמנו, מביאים קורבן ככל אדם.
* נגעים מטמאים באונס.
* נשיא שנצטרע ואח"כ חטא - מביא קורבן ככל אדם.
* השררה עבדות היא לאדם.

דף י עמוד ב
* "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא" - אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קורבן על שגגתו.
* אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה (=שמקבלים שכר בעולם הזה [וכמובן גם בעולם הבא]).
* לוט ושתי בנותיו - הן שנתכוונו לשם מצוה "צַדִּקִים יֵלְכוּ בָם", הוא שנתכוון לשם עבירה "וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם".
* "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה" - כל הפסוק הזה לשם עבירה נאמר.
* גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה.
* לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצתה ממנו רות.
* אין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה.

דף יא עמוד א
* לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה (בבנות לוט) זכתה וקדמתה ארבעה דורות למלכות.
* הברייתא מביאה את המקור לכך שכהן משיח לא מביא קרבן על שגגת מעשה ללא הוראה.
* רבא מסתפק מה הדין אם אכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה להיות נשיא ועבר מנשיאותו והשלימו לכזית.
* אכל ספק חלב כשהוא הדיוט ונתמנה להיות נשיא ונודע לו על ספקו - לדעת חכמים: מביא אשם תלוי, ולדעת רבי שמעון: הגמרא מסתפקת מה דינו.
* מי שאוכל חלב לתאבון, ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו (סבור ששומן הוא) - נחלקו התנאים אם מקבלים ממנו קורבן או לא.
* אכל חלב לתאבון - הרי זה מומר, להכעיס - נחלקו האמוראים אם נחשב למומר או לצדוקי.

דף יא עמוד ב
* אין דינו של "רבי" כדין "נשיא".
* אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצוות, ואין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה.
* שמן המשחה שעשה משה במדבר כמה ניסים נעשו בו: לא היה אלא שנים עשר לוגין ובו נמשח משכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים ואותו שמן קיים לעתיד לבוא.
* אפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה, ואין מושחים מלך בן מלך אא"כ היתה מחלוקת.
* מלכי בית דוד טעונים משיחה, מלכי ישראל לא טעונים משיחה.
* יהואחז מלך ואח"כ יהויקים ואח"כ יכניה ואח"כ צדקיהו (=שלום).

דף יב עמוד א
* יאשיהו מלך יהודה גנז את שמן המשחה (ואת יהואחז משחו באפרסמון טהור).
* נחלקו הברייתות אם יש להקדים משיחה או יציקה כשמושחים את הכהן הגדול.
* אין מושחים את המלכים אלא על המעיין, כדי שתמשך מלכותם.
* לעולם יהא רגיל אדם לראות בראש השנה קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי. (והגמרא מביאה המלצות נוספות בתחומים נוספים).
* דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן.
* המשנה (שבעמוד הקודם) היא לא כדעת רבי מאיר, הסובר שמרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצוות.

דף יב עמוד ב
* הגמרא מביאה שלושה תירוצים של אמוראים ליישוב הסתירה בין הרישא לסיפא שבמשנה.
* נחלקו התנאים אם משוח מלחמה מצווה על הבתולה.
* גם כהן משיח שנצטרע - אסור באלמנה.
* "כהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה" - רב ושמואל חולקים היכן זה "למטה" ו"למעלה".
* "כל התדיר מחבירו קודם את חבירו, וכל המקודש מחבירו קודם את חבירו" - הגמרא מביאה את המקורות לדברי המשנה הללו.

דף יג עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לכך שפר כהן משוח קודם לפר העלם דבר של צבור.
* הגמרא מביאה ברייתא המפרטת את סדר הקדימה בכמה קורבנות.
* כל חטאות קודמות לעולות הבאות עמהם.
* המשניות והברייתות בעמוד זה מפרטות סדר קדימויות שונות.
* היה הוא ואביו ורבו בשבי - הוא קודם לרבו, ורבו קודם לאביו, אמו קודמת לכולם.
* חכם קודם למלך ישראל - חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת כל ישראל ראויים למלכות.
* לענין טומאה: מוטב שיטמא משוח מלחמה ואל יטמא סגן, לענין להחיותו: משוח מלחמה קודם לסגן.
* ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ ("יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" - מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים).

דף יג עמוד ב
* הגמרא מביאה ברייתא המפרטת חמישה דברים המשכחים את הלימוד וחמישה דברים המשיבים את הלימוד.
* כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה, כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה.
* הגמרא מפרטת עשרה דברים קשים ללימוד (ובכללם: העובר בין שתי נשים, והאשה העוברת בין שני אנשים, והמסתכל בפני המת, ויש אומרים: אף הקורא כתב שעל גבי הקבר).
* הגמרא מביאה ברייתא העוסקת בכבוד שיש לנהוג בקימה בפני נשיא, אב בית דין, וחכם.
* בגמרא מסופר מדוע רבי מאיר כונה בשם "אחרים" ורבי נתן בשם "יש אומרים".

דף יד עמוד א
* הגמרא מספרת על רבן שמעון ששכנע את רבי (אביו) לחזור ולכנות את רבי מאיר בשמו ולא בכינוי "אחרים".
* רשב"ג וחכמים נחלקו אם "סיני" עדיף או "עוקר הרים" עדיף.
* למרות שבארץ ישראל הכריעו ש"סיני" עדיף, רב יוסף (שהיה "סיני") לא קיבל על עצמו למלוך (להיות ראש ישיבה) לפני רבה (שהיה "עוקר הרים").
* הגמרא מסתפקת מה עדיף: "חריף ומקשה" או "מתון ומסיק".

הדרן עלך מסכת הוריות וסדר נזיקין