דף קי עמוד א
* "הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק" - אלו גליות של בבל שדעתן מיושבת עליהן כבנים, "וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ" - אלו גליות של שאר ארצות שאין דעתן מיושבת עליהן כבנות.
* תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום - מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.
* הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה.
* תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה - מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה (שבמקדש).
* לדעת רבי יוחנן: תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה - מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם.
* לדעת ריש לקיש: כל העוסק בתורה - כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם.
* לדעת רבא: כל העוסק בתורה - אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם.
* אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. (והאמוראים חולקים מה הפסוק שמרמז על כך).
* בכל הקורבנות נאמר "ריח ניחוח לה'", ולא נאמר "אל" או "אלהים" כדי שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר שיש רשויות הרבה.
* מתעסק בדבר אחר ושחט בהמת קדשים - הקורבן פסול.

הדרן עלך מסכת מנחות