דף קלח עמוד א * הגמרא מבררת את המקור לכך שהשיעור של 5 סלעים הוא כדי שיספיק לכהן לעשות בגד קטן. * תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת. * גזז את צאנו, ולאחר גזיזת כל רחל היה מוכרה ומשאיר את הגז לעצמו, וכך עשה 5 פעמים - לדעת רב חסדא: חייב, ולדעת ר' נתן בר הושעיא: פטור. * הגמרא מבררת מי הוא התנא הסובר את הדין המובא במשנה (שבתחילת הפרק), שכאשר המוכר שייר לעצמו חלק מן הגיזה הוא מפריש גם על חלקו של הלוקח, ואם לא שייר לעצמו כלום הלוקח מפריש מחלקו. (הגמרא מביאה את דעת רב חסדא ודוחה אותו ואח"כ מביאה את דעת רבא). דף קלח עמוד ב * פרק שנים עשר, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני שילוח הקן. * ישנה מחלוקת בפוסקים האם מצות שילוח הקן מוטלת על כל אדם הרואה קן, או שהמצוה היא רק על אדם הרוצה ליטול את הבנים. * בכל המקומות במסכת שנאמר שהדין נוהג בארץ ובחו"ל, נאמר הדבר שלא לצורך, חוץ מראשית הגז (ומתנות). * בכל המקומות במסכת שנאמר שהדין נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית, נאמר הדבר שלא לצורך, חוץ מאותו ואת בנו. * בכל המקומות במסכת שנאמר שהדין נוהג בחולין ובמוקדשים, נאמר הדבר שלא לצורך, חוץ מגיד הנשה. * עוף טהור שהרג את הנפש פטור משילוח.
דף קלט עמוד א * במשנה (בעמוד הקודם) נאמר ששילוח הקן לא נוהג במוקדשין - רב מעמיד את המשנה במקדיש פירות שובכו ומרדו, ושמואל מעמיד את המשנה אפילו בקודשי בדק הבית (במקדיש תרנגולתו לבדק הבית). (ורבי יוחנן סובר כדעת שמואל, וכך גם דעת ריש לקיש לאחר ששמע את טעמו של רבי יוחנן). * האומר "מנה זה לבדק הבית" ונגנבו או נאבדו - לדעת רבי יוחנן: עליו ליתן מנה אחר (כל עוד לא הגיע לידי הגזבר), וריש לקיש חולק. (והגמרא מעמידה את דברי רבי יוחנן כשאמר "עלי"). דף קלט עמוד ב * בערכין - גם אם לא אמר "עלי" הוא מתחייב באחריות המעות. * הברייתא מביאה את המקור לכך ששילוח הקן נוהג רק בשאינו מזומן. * מצא קן בים - חייב בשילוח, מצא קן בשמים - לא חייב בשילוח. * הגמרא מביאה את תשובות רב מתנה לשאלות בני פפונאי (מצא קן בראשו של אדם מהו, משה מן התורה מנין, המן מן התורה מנין, אסתר מן התורה מנין, מרדכי מן התורה מנין). * ר' חייא ור' שמעון חולקים אם יש לגרוס "יוני הדרסיאות" או "יוני הרדסיאות". * הגמרא מביאה את המקור לכך שעוף טמא פטור משילוח הקן.
דף קמ עמוד א * הגמרא ממשיכה להקשות כמה קושיות על רבי יצחק (שסובר שעוף טמא לא מכונה "צפור"), ומתרצת. * לשון "טהורות" האמורה בפסוק לגבי מצורע - הגמרא מביאה (לאחר שהוכיחה שלשון זו לא באה למעט טרפות) ארבע דעות של אמוראים מה באה לשון זו למעט. * הגמרא מבררת את המקורות לדין המשנה (שבתחילת הפרק) "עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח". * צפור טרפה הרובצת על האפרוחים - חייב המוצאה בשילוח הקן. * אפרוחים טרפות - פטור המוצאם משילוח הקן ("שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" - ולא לכלביך). דף קמ עמוד ב * הושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימנים - הגמרא מסתפקת אם חייב בשילוח הקן. * הגמרא מביאה ספקות שונים בעניין שילוח הקן (אחד הספקות: מטלית המונחת על גבי הביצים שבקן והאם רובצת על המטלית שעל הביצים - ספק האם המטלית חוצצת ואין מצות שילוח הקן). * מחלוקת רבי אליעזר וחכמים היא לגבי "קורא" זכר (והגמרא מבררת את טעמו של רבי אליעזר שמחייב בשילוח הקן), אך "קורא" נקבה - דברי הכל חייב, ועוף זכר - דברי הכל פטור. * הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה שחיוב שילוח הקן כאשר האם פורחת על גבי הקן הוא רק באופן שכנפיה נוגעות בקן. * היתה האם יושבת באויר בין שני ענפי האילן ונסמכת בהם - אם הענפים לא היו כאן והיא היתה נופלת עליהם חייב לשלח את האם.
דף קמא עמוד א * הגמרא עוסקת במקור לדין המשנה (שבעמוד הקודם): "אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח, היו שם אפרוחים מפריחים או ביצים מוזרות פטור מלשלח". * הגמרא עוסקת במקור לדין המשנה שאם שילח את האם וחזרה חייב לשלחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים. * הגמרא מביאה את המקור לכך שחייב לשלח אף אם נצרך לקחת את האם לדבר המצוה, ומבררת מדוע יש צורך במקור לשם כך. * במשנה מובא שלדעת רבי יהודה הנוטל אם על הבנים לוקה ואינו משלח - והגמרא מסתפקת האם לוקה בגלל שסובר שלאו הניתק לעשה לוקים עליו או כי סובר שמדובר פה על לאו רגיל (וכך מסקנת הגמרא בעמוד ב). דף קמא עמוד ב * כל ברייתא שלא נשנתה בבית מדרשם של רבי חייא ורבי אושעיא הרי היא בחזקת משובשת ואין להקשות ממנה. * המרחק הנדרש לשילוח הקן - כדי שתצא מתחת ידו. * לפי הפירוש הראשון ברש"י: רב הונא ורב יהודה חולקים באיזה אבר עליו לאחוז באם בשעה שמשלחה (ברגליה או בכנפיה). * יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח ואסורות משום גזל מפני דרכי שלום. * לדעת רבי יוסי בר רבי חנינא: חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו. * לדעת רב: אסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהן.
דף קמב עמוד א * ומה אם מצוה קלה (שילוח הקן) שהיא כאיסר אמרה תורה "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים", קל וחומר על מצוות חמורות שבתורה. * אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה, מאותן שמתן שכרה נאמר בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה (שלא יתכן שהשכר המובטח בה הוא בעולם הזה). * מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה (חוץ מעבודה זרה). * שלוחי מצוה אינם ניזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתם, אלא אם מצוי ההיזק במקום זה. הדרן עלך מסכת חולין
