דף מ עמוד א * אם שחט לשם ההר - שחיטתו פסולה אך אינה נאסרת בהנאה כדין תקרובת עבודה זרה, אך אם שחט לשם המלאך הממונה על ההרים - שחיטתו אסורה בהנאה כדין תקרובת עבודה זרה. * לדעת רב הונא: אם היתה בהמת חברו רבוצה לפני עבודת כוכבים, כיון ששחט בה סימן אחד (רש"י: ואפילו חצי סימן) לשם עבודת כוכבים - אסרה. * המשתחוה לבהמת חברו - לא אסרה. דף מ עמוד ב * רב נחמן מקשה (מסוף העמוד הקודם) מברייתא על רב הונא, והגמרא מתרצת. * לדעת רב נחמן ורב עמרם ורב יצחק: אין אדם אוסר דבר שאינו שלו (וחולקים על רב הונא).
דף מא עמוד א * הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מקשה מברייתא ומהמשנה (שבדף מ ע"א) וממשנה במסכת גיטין על האמוראים הסוברים שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ומתרצת. * הגמרא מבררת אם מחלוקת האמוראים (אם אדם אוסר דבר שאינו שלו או לא) היא מחלוקת תנאים, ודוחה זאת (לדעת הסוברים שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו) ואומרת שהתנא שסובר שאדם אוסר דבר שאינו שלו זה רק אם הוא גוי (או ישראל מומר). * המשנה מביאה מקרים שאסור לשחוט משום מראית עין (מקרים בהם נראה כשוחט לעבודה זרה). דף מא עמוד ב * מה שהמשנה (בעמוד הקודם) התירה לשחוט לתוך עוגה של מים (ולא חוששים ששוחט לפרצופו המשתקף במים) זה דוקא במים עכורים (שאז אין פרצופו משתקף במים). * במשנה בעמוד הקודם נאמר "אין שוחטין לגומא כל עיקר" - לדעת אביי: הכוונה היא לגומא שבשוק, לדעת רבא: הכוונה היא אפילו לגומא שבבית. * אם רוצה שחצירו תהיה נקיה ושהשחיטה לא תלכלכך את החצר - עושה חריץ קטן בקרקע חוץ לגומא ושוחט שם ודם שותת ויורד לגומא דרך החריץ שעשה, אך לתוך הגומא אסור לשחוט ישירות כי נראה שנוהג כמנהג הצדוקים. * רבי ינאי ורבי יוחנן חולקים מה הדין כששוחט בעלי מומים חולין לשם קורבן. * השוחט חולין לשם חטאת - שחיטתו כשרה אם השוחט אינו מחויב חטאת (וכן אם השוחט מחויב חטאת אלא שלא אמר ששוחט לשם חטאתו). * השוחט חולין לשם תמורה ואין לו קורבן בתוך ביתו - שחיטתו כשרה (וכן אם יש לו קורבן בתוך ביתו אלא שלא אמר ששוחט לשם תמורת זבחו).
