דף צא עמוד א * למסקנת הגמרא: רבי יהודה סובר שמדין תורה גיד הנשה אינו נוהג אלא בירך ימין (והגמרא מביאה ארבע דעות שונות המבארות מה המקור לדעתו). * המהלך לימין רבו - הרי זה בור. * "בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ" - לדעת רבי יהושע בן לוי: מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד. * למה נקרא שמו גיד הנשה? - שנשה ממקומו. * "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" - שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל. * "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" - מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה. דף צא עמוד ב * הגמרא מביאה ארבעה מקורות נוספים לכך שתלמיד חכם לא יצא יחידי בלילה. * "וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ" - שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו. * בתחילה כתוב "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם" ולבסוף כתוב "וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן" - מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו, וכולן נעשו אבן אחת. * "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה" - כמה רחבו של סולם? שמונת אלפים פרסאות. * "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ" וגו' - מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתהא נוחה ליכבש לבניו. * שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. * חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת.
דף צב עמוד א * "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים" - רמז רמז לו שעתידים שני שרים לצאת ממנו: ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל. * הגמרא מביאה דרשות שונות הנדרשות על הפסוק "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם" וגו'. * שלוש כוסות האמורות במצרים (בסיפור החלום בפסוק: "וְכוֹס פַּרְעֹה" וגו') למה? - אחת ששתה בימי משה, ואחת ששתה בימי פרעה נכה, ואחת שעתידה לשתות עם כל העובדי כוכבים. * יש 45 צדיקים שהעולם מתקיים בהם (30 בארץ ישראל ו-15 בבבל). * "וַיִּשְׁקְלוּ אֶת שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף" - לדעת רב יהודה: אלו 30 צדיקי אומות העולם שאומות העולם מתקיימים עליהם, לדעת עולא: אלו 30 מצוות שקיבלו עליהם בני נח (ואין מקיימים אלא 3). דף צב עמוד ב * השלוש מצוות שבני נח מקיימים: אין כותבים כתובה לזכרים, אין שוקלים בשר המת במקולין, מכבדין את התורה. * לדעת רבי מאיר: גיד הנשה נוהג בשליל וחלבו אסור, ורבי יהודה חולק. (המחלוקת היא בבן תשעה חי). * חלבו של גיד הנשה מותר (ולדעת שמואל לחלב זה התכוונה המשנה שאמרה ש"חלבו מותר", ודין זה הוא לדעת כולם), אך רבי מאיר סובר שהוא אסור מדרבנן. * לדעת רב: לא אסרה תורה אלא קנוקנות שבגיד הנשה, ולדעת עולא: הגיד עצמו אסור (למרות שהוא קשה כעץ). * חוטין שבחלב ושבכוליא - אסורים ואין חייבים עליהם, לובן כוליא - רבי ורבי חייא חולקים אם אסור או מותר.
דף צג עמוד א * חלב שהבשר מכסה אותו - מותר. * שמואל מבאר מהו "חלב שעל הקרב" ו"חלב שעל הכסלים" שאסורים והאוכלם חייב כרת. * הגמרא עוסקת בעניינים שונים הקשורים לחלב. * הגמרא מבררת איזה חלק מן הקרום שעל הטחול אסור באכילה וצריך לקלף. * "ביעי חשילתא" - האמוראים חולקים אם אסורים או מותרים באכילה. דף צג עמוד ב * הגמרא עוסקת ב"ביעי חשילתא" וב"ביעי דגדיא". * בכל המחלוקות שנחלקו רבינא ורב אחא - רבינא פסק לקולא ורב אחא פסק לחומרא, חוץ משלושה מקרים (המובאים הגמרא) שרבינא הוא זה שהחמיר. (ובכל המחלוקות הלכה כדברי המיקל). * אומצי, ביעי ומזרקי, שהניח אותם על גבי גחלים - רב אחא ורבינא חולקים אם מותרים באכילה או לא. * גיד הנשה - הגיד הפנימי (הסמוך לעצם) אסור מהתורה, והגיד החיצוני (הסמוך לבשר) אסור מדרבנן. * טבח שלא ניקר היטב את הבשר ונותר חלב - הגמרא מכריעה להלכה, שאם הותיר כזית חייב מלקות, ואם הותיר רק כשעורה מעבירים אותו מתפקידו. * הגמרא עוסקת בדין נאמנות הטבחים על גיד הנשה.
דף צד עמוד א * במשנה (בסוף העמוד הקודם) נאמר ש"שולח אדם ירך לעובד כוכבים שגיד הנשה בתוכה", והגמרא מדייקת שהכוונה לירך שלמה ולא חתוכה, ודנה הגמרא ומבארת באיזה מקרה מדובר במשנה. * ייתכן ששמואל סובר שאסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים. * אסור לאדם להפציר בחברו שיבוא לסעוד אצלו כשיודע שלא יבוא (ואין כוונתו באמת שיבוא לסעוד אצלו וכל כוונתו היא רק כדי שיחזיק לו חברו טובה). * הגמרא מביאה אופנים שונים של דברים האסורים משום גניבת דעת. * אין האורחים רשאים ליתן ממה שנתן לפניהם בעל הבית לבנו ולבתו של בעל הבית (אלא אם נטלו רשות מבעל הבית). * השולח ירך לחברו: שלימה - אינו צריך שייטול הימנה גיד הנשה, חתוכה - צריך ליטול הימנה גיד הנשה. דף צד עמוד ב * אביי רבא ורב אשי חולקים כיצד לבאר את הברייתא שבסוף העמוד הקודם (שלכאורה יש בה סתירה בין הרישא והסיפא למציעתא). * אופן ההכרזה על הטריפה שנמצאה בבית המטבחיים: בא לידינו בשר הראוי לעובדי כוכבים. * במקום שהאדם מטעה את עצמו אין איסור גניבת דעת.
דף צה עמוד א * לדעת רבי: אטליז של עובדי כוכבים וטבחי ישראל מספקים להם את הבשר - בשר הנמצא שם ביד עובד כוכבים, מותר. * לדעת רב: בשר, כיון שנתעלם מן העין, אסור (שמא נתחלף בנבלה). * הגמרא מקשה ארבע קושיות על רב (מברייתות וממשניות), ומתרצת. דף צה עמוד ב * הגמרא מבררת כיצד רב (שאסר בשר שנתעלם מן העין) אכל בשר, ומציעה שלוש אפשרויות. * כל נחש שאינו סומך עליו ממש (כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול, שניחשו וסמכו באופן מוחלט על הנחש שעשו) - אינו נחש האסור מהתורה. * רב לא היה נהנה מסעודת הרשות. * רב היה בודק ב"מברא", ושמואל היה בודק ב"ספרא", ורבי יוחנן היה בודק ב"ינוקא" (היה מבקש מתינוק שיפסוק לו פסוק, ועל פי הפסוק היה מחליט כיצד לנהוג). * רבי יוחנן היה כותב לרב "לקדם רבינו שבבבל", ולאחר מיתתו היה כותב לשמואל "לקדם חבירינו שבבבל". * בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה - אף על פי שאין נחש יש סימן (אם התחזק שלוש פעמים). * הגמרא מספרת על כמה אמוראים שפסקו להיתר בהתבסס על "טביעות עין".
