דף צד עמוד א * במשנה (בסוף העמוד הקודם) נאמר ש"שולח אדם ירך לעובד כוכבים שגיד הנשה בתוכה", והגמרא מדייקת שהכוונה לירך שלמה ולא חתוכה, ודנה הגמרא ומבארת באיזה מקרה מדובר במשנה. * ייתכן ששמואל סובר שאסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים. * אסור לאדם להפציר בחברו שיבוא לסעוד אצלו כשיודע שלא יבוא (ואין כוונתו באמת שיבוא לסעוד אצלו וכל כוונתו היא רק כדי שיחזיק לו חברו טובה). * הגמרא מביאה אופנים שונים של דברים האסורים משום גניבת דעת. * אין האורחים רשאים ליתן ממה שנתן לפניהם בעל הבית לבנו ולבתו של בעל הבית (אלא אם נטלו רשות מבעל הבית). * השולח ירך לחברו: שלימה - אינו צריך שייטול הימנה גיד הנשה, חתוכה - צריך ליטול הימנה גיד הנשה. דף צד עמוד ב * אביי רבא ורב אשי חולקים כיצד לבאר את הברייתא שבסוף העמוד הקודם (שלכאורה יש בה סתירה בין הרישא והסיפא למציעתא). * אופן ההכרזה על הטריפה שנמצאה בבית המטבחיים: בא לידינו בשר הראוי לעובדי כוכבים. * במקום שהאדם מטעה את עצמו אין איסור גניבת דעת.
דף צה עמוד א * לדעת רבי: אטליז של עובדי כוכבים וטבחי ישראל מספקים להם את הבשר - בשר הנמצא שם ביד עובד כוכבים, מותר. * לדעת רב: בשר, כיון שנתעלם מן העין, אסור (שמא נתחלף בנבלה). * הגמרא מקשה ארבע קושיות על רב (מברייתות וממשניות), ומתרצת. דף צה עמוד ב * הגמרא מבררת כיצד רב (שאסר בשר שנתעלם מן העין) אכל בשר, ומציעה שלוש אפשרויות. * כל נחש שאינו סומך עליו ממש (כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול, שניחשו וסמכו באופן מוחלט על הנחש שעשו) - אינו נחש האסור מהתורה. * רב לא היה נהנה מסעודת הרשות. * רב היה בודק ב"מברא", ושמואל היה בודק ב"ספרא", ורבי יוחנן היה בודק ב"ינוקא" (היה מבקש מתינוק שיפסוק לו פסוק, ועל פי הפסוק היה מחליט כיצד לנהוג). * רבי יוחנן היה כותב לרב "לקדם רבינו שבבבל", ולאחר מיתתו היה כותב לשמואל "לקדם חבירינו שבבבל". * בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה - אף על פי שאין נחש יש סימן (אם התחזק שלוש פעמים). * הגמרא מספרת על כמה אמוראים שפסקו להיתר בהתבסס על "טביעות עין".
