סקר
האם אתה לומד דף יומי עם תוספות?






 
מספר צפיות: 3
דף מט עמוד א
* הגמרא מביאה שתי אפשרויות לבאר מדוע המשנה (בדף הקודם) חזרה וכתבה שוב את טעמם של חכמים "אי אפשר לעליון לבא עד שלא בא התחתון".
* בעקבות המשנה הקודמת, מובאות מספר משניות החל מדף זה בעלות מבנה דומה (שני דברים דומים, שהאחד מהם אפשר שיהיה בלא האחר, אבל אי אפשר שיהיה האחר בלא הראשון).
* שיעור נקב של "מוציא משקה", שמבטלו מתורת כלי לגבי טומאה, נאמר רק לעניין גיסטרא (=שבר כלי חרס).

דף מט עמוד ב
* הברייתא (מסוף העמוד הקודם) מביאה דעות שונות כיצד בודקים כלי חרס שניקב לידע אם ניקב בשיעור "כונס משקה" (ואז נטהר הכלי מלטמא).
* אצבע יתרה, שאינה נספרת על גב היד - אם יש בה עצם אך אין בה צפורן, ופירשה מגוף האדם במיתתו, מטמא במגע ובמשא אך לא באוהל.
* כלים העשויים למדוד בהם מדת סאה או תרקב - מקבלים טומאת מת אך לא טומאת מדרס (כי לא עשויים לשכיבה או ישיבה).
* ממזר וגר - כשרים לדון דיני ממונות, אך פסולים לדון דיני נפשות.
מספר צפיות: 3
דף נ עמוד א
* המשנה (בסוף העמוד הקודם) היא כדעת רבי מאיר הסובר שסומא באחת מעיניו פסול לדון.
* רבי יוחנן פסק, כמו סתם משנה במסכת סנהדרין, שסומא כשר לדון.
* בשר ודגים וביצים - מטמאין טומאת אוכלים אך לא חייבים במעשרות.
* תאנה וירק - פטורים מפאה אך חייבים במעשרות.

דף נ עמוד ב
* לדעת רבי יוחנן: עולשין (עשב מר) שזרען מתחילה לבהמה ונמלך עליהן לאדם - צריכות מחשבה לכשיתלשו, שיחשוב עליהן לאכילת אדם, ורק אז יטמאו טומאת אוכלים.
* "תרנגולא דאגמתא" - חכמים הכריעו שאסורה באכילה, לאחר שראו שהיא דורסת ואוכלת.
* בברייתא מובאת מחלוקת תנאים אם נבלת עוף טהור טמאה אם לא חשב עליה לאכילה.
מספר צפיות: 3
דף נא עמוד א
* הגמרא מבארת את תשובת חכמים לרבי יוחנן בן נורי (בברייתא שבסוף העמוד הקודם) הדוחים את דעתו שנבלת עוף טהור טמאה אף אם לא חשב עליה לאדם.
* לדעת רבא: רבי יוחנן מודה שלגבי מעשר אם חשב על העולשין בעודם מחוברים לקרקע לייחדם לאדם - מועלת מחשבתו ונתחייבו במעשר.

דף נא עמוד ב
* אוכל העשוי לטעם - לא מטמא טומאת אוכלים, אך "סתם שבת" - מטמאה טומאת אוכלים.
* המשניות בעמוד זה ממשיכות להביא דוגמאות נוספות של שני דברים, שהאחד מהם אפשר שיהיה בלא האחר, אבל אי אפשר שיהיה האחר בלא הראשון.
* מה שנאמר "סנפיר" בתורה (בסימני הטהרה של דגים) זה רק משום "יגדיל תורה ויאדיר" (שהרי אם יש קשקשת יש בודאי גם סנפיר).
* הגמרא מבררת באיזה דבר מצאנו שטעון ברכה לפניו ולא לאחריו (ומביאה ארבע אפשרויות).
מספר צפיות: 3
דף נב עמוד א
* המשנה חולקת על רבי יוסי הסובר שאשה יכולה לחלוץ גם אם היא קטנה.
* האמוראים נחלקו אם לפסוק הלכה כרבי יהודה שהתיר לקטנה למאן אף לאחר שהביאה שתי שערות ועדיין לא רבה השחור (ואף שנבעלה לאחר שהביאה שתי שערות).
* נחלקו האמוראים אם במקרה שיש גומות אך אין שערות אם היא נחשבת לגדולה.

דף נב עמוד ב
* בברייתא מובאות ארבע דעות של תנאים שנחלקו עד מתי הבת יכולה למאן.
* במשנה מובאות דעות שונות מהו גודל השערות של "שתי שערות" בדינים שונים, ומר עוקבא פוסק שהלכה כדברי כולם להחמיר.
* רבי חנינא בן אנטיגנוס הוא זה שחולק על רבי מאיר וסובר שהמוצאת כתמים בחלוקה אינה חוששת שנעשית זבה גדולה בכתמים אלו.
מספר צפיות: 3
דף נג עמוד א
* לאורך כל העמוד, הגמרא מבארת את המקרה ואת מחלוקת התנאים (שמסוף העמוד הקודם) בנוגע לאשה הרואה כתם בבגדה בגודל של פחות משלושה גריסין גדולים, שנחלקו אם חוששת שנעשית זבה גדולה או לא.
* בין השמשות - לדעת רבי יהודה: משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, לדעת רבי יוסי: כהרף עין (ונחלקו התנאים בדעת רבי יהודה בן אגרא אם סובר שבין השמשות של רבי יוסי מתחיל לאחר בין השמשות של רבי יהודה או במהלך בין השמשות של רבי יהודה).

דף נג עמוד ב
* הרואה כתם בחלוקה - לדעת רבי: מטמאה את עצמה וקדשים למפרע משעת כיבוס הבגד, לדעת רבי שמעון בן אלעזר: אינה מטמאה למפרע.
* ראתה כתם על חלוקה ואח"כ ראתה דם - תולה שהכתם הוא חלק מהראייה (לדעת רבי: רק אם ראתה את הדם בתוך מעת לעת למציאת הכתם, לדעת רבי שמעון בן אלעזר: רק אם ראתה את הדם באותו יום שמצאה את הכתם).
* הרואה כתם - צריכה "הפסק טהרה" קודם טבילתה.
מספר צפיות: 3
דף נד עמוד א
* מתחילת עמוד זה ועד סוף הפרק בעמוד הבא, מובאת ברייתא המפרטת את הדין במקרים שונים של אשה שרואה דם מספר ימים מסוים ולאחר מכן מפסיקה לראות דם למשך אותו מספר ימים.
* לדעת ברייתא זו: אם ראתה ביום אחד עשר לימי זיבתה וטבלה למחרת - אסור לו לבוא עליה באותו יום.
* לדעת ברייתא זו: ימים שאינה רואה בהם - עולים לספירת שבעה נקיים אף אם הם בתוך הזמן הראוי לימי נדתה.

דף נד עמוד ב
* ימי טומאת לידתה שאינה רואה בהם דם - עולים לספירת שבעה נקיים.
* המשנה הראשונה פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, מבארת מה מטמא גם כשהוא יבש ומה מטמא רק כשהוא לח.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שדם נדה מטמא כנדה עצמה ומטמא אפילו יבש ולא מטמא במשכב ומושב.
מספר צפיות: 3
דף נה עמוד א
* ריש לקיש ורבי יוחנן נחלקו מהו המקור לכך שבשר מת מטמא אף כשהוא יבש (ולדעת רבי יוחנן: אם בשר המת התייבש כל כך עד שנפרך והתפורר - טהור).
* לדעת רב אדא בר אהבה: דבר הפורש מן המת מטמא רק אם הוא דבר שנברא עם המת ואין גזעו מחליף.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שזוב מטמא.

דף נה עמוד ב
* הגמרא מבררת את המקור לכך שרוק של זב (וכן כיחו ניעו ומי האף שלו) מטמא במגע ובמשא.
* נחלקו האמוראים אם מי האף של הזב מטמאים מחמת עצמם או רק אם יצאו דרך הפה ובגלל שמעורב בהם רוק.
* משקים היוצאים מהזב: (1) זיעה, ליחה סרוחה, ריעי - טהורים. (2) דמעת עינו, דם מכתו, חלב האשה - מטמאין טומאת משקין ברביעית. (3) זובו, רוקו, מימי רגליו - מטמאין טומאה חמורה.
מספר צפיות: 4
דף נו עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לכך, שדם היוצא מפי האמה של זב, טהור.
* שרץ שיבש או שנשרף ושלדו קיימת (והשרץ נשאר כולו שלם) - טמא.
* הגמרא מבררת את המקורות לכך, שהזוב, והניע והרוק של זב, והשרץ, והנבלה, והשכבת זרע, מטמאים לחין ולא יבשים.
* לדעת רבי יוסי: בשר המת שיבש ואין יכול לשרות ולחזור כמות שהיה - טהור מלטמא בכזית אבל טמא טומאת רקב.

דף נו עמוד ב
* לדעת רבי מאיר: הטהרות שנמצאו במבוי עד שעת ניקוי המבוי אינם טמאים מחמת השרץ שנמצא בו אחר כך, משום שיש חזקה שהמכבד את המבוי אף בודק שאין בו טומאה.
* רבי אלעזר מבאר שלדעת רבי שמעון כתם לח מטמא למפרע ואף לזמן מרובה (עד שעת כיבוס החלוק שבו נמצא), כי אולי הוא יבש ונפלו עליו מים ונהיה לח.
* ישנה מחלוקת אמוראים בדעת רבי יוחנן אם מקבלים גרים מתדמור.
* כתמים הנמצאים בערי כותים - רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרים. (כך ביאור המשנה למסקנת הגמרא).
מספר צפיות: 3
דף נז עמוד א
* הכותים לא חוששים לדרשת חכמים שדרשו את הפסוק "לפני עור לא תתן מכשול" לכך שאסור להכשיל את חבירו בדבר איסור.
* ציון קברות הוא רק מדרבנן, אך הכותים נאמנים על כך מכיון שדבר זה נכתב בנביאים.
* כותי נאמן להעיד על בית הפרס רק במקרה שבשעת עדותו הוא מהלך בכל שטח בית הפרס.

דף נז עמוד ב
* המשנה הראשונה בפרק שמיני, המתחיל בתחילת עמוד זה, עוסקת באשה שמצאה כתם על בשרה או חלוקה.
* לדעת שמואל: בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה עליה דם - טהורה (כי לא הרגישה ביציאתו מגופה).
* לדעת רב ירמיה מדפתי: שמואל מודה במקרה הנ"ל שהיא טמאה מדרבנן.
מספר צפיות: 3
דף נח עמוד א
* רב אשי מבאר שהטעם לדין של שמואל (שטיהר אשה שבדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם) הוא מפני שהוא סובר כדעת רבי נחמיה ש"כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים".
* לא מחזיקים טומאה ממקום למקום (שהדם עבר ממקום למקום).
* כתמים שנמצאו על בשר האשה וצורתם אינה בצורה הרגילה של כתמים - הגמרא מסתפקת מה הדין.
* אין שונין בטהרות כדי להקל.

דף נח עמוד ב
* כתם שנמצא על החלוק - אם יכולה לתלות ולומר שהכתם בא מבחוץ, תולה בזה וטהורה, ואפילו אם נמצא הכתם בחלוק התחתון.
* לדעת רבי חנינא בן אנטיגנוס: אשה תולה את הדם שמצאה בדם מאכולת, ולא בדם מגופה, עד כגריס של פול, ולדעת חכמים: תולה בדם פשפש, עד כתורמוס.
* עיר שיש בה חזירים - אין חוששים לכתמים (ואם מצאה דם יכולה לתלות שהדם בא מהם).
* נמצא עליה כתם שגודלו בדיוק כגריס - נחלקו האמוראים אם אשה יכולה לתלות בו או לא.
מספר צפיות: 2
דף נט עמוד א
* נמצא על האשה כתם בגודל של "גריס ועוד", ובמקום של אותו "ועוד" נמצאת כינה הרוגה - נחלקו האמוראים אם טמאה או טהורה.
* רבי ירמיה מסתפק מה הדין אם אשה נתעסקה בדם או בצבע אדום בגודל של גריס ונמצא עליה כתם בגודל של "גריס ועוד".
* כיון שכתמים מטמאים מתקנת חכמים אפשר להקל ולתלות בכל דבר שיכולה לתלות בו.
* הלכה כדעת רבי אליעזר ברבי צדוק, הסובר שבגד שבודקת בו האשה את עצמה, שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם - עגול טהור, משוך טמא.

דף נט עמוד ב
* פרק תשיעי, המתחיל בתחילת עמוד זה, ממשיך לעסוק בדיני כתמים, ובסופו עוסק בדיני וסתות.
* שמואל ורבי אבא פסקו כרבי יוסי, הסובר שאשה שעושה צרכיה וראתה דם - טהורה (בין עומדת בין יושבת).
* איש ואשה שעשו את צרכיהם בעמידה ונמצא דם על המים - נחלקו האמוראים אם רבי מאיר מטמא אף במקרה זו או שהוא מטהר.
מספר צפיות: 4
דף ס עמוד א
* במשנה (בסוף העמוד הקודם) נאמר שאם השאילה חלוקה לנכרית ואח"כ מצאה בו כתם יכולה לתלות שהכתם בא מהנכרית - ומחדש רב שדין זה הוא רק בנכרית גדולה שכבר ראתה דם.
* אשה שהשאילה חלוקה לחברתה, שהיא שומרת יום כנגד יום ביום השני שלה או שהיא סופרת שבעה שלא טבלה, ונמצא בו כתם - נחלקו התנאים אם יכולה לתלות בה את הכתם.
* השאילה את חלוקה לאשה שראתה כתם, ואח"כ לבשה בעלת החלוק את החלוק ומצאה בו כתם - לא יכולה לתלות את הכתם באשה שראתה כתם.

דף ס עמוד ב
* רב פוסק הלכה כרבי נחמיה, הסובר שכל דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו בו חכמים טומאת כתמים.
* במשנה נאמר ששלוש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות, אבל אם בדקה אחת מהן את עצמה ומצאה דם רק היא טמאה - ומחדש רב שזה רק בתנאי שהיא בדקה את עצמה בשיעור וסת (ורק במקרה זה שאר הנשים יכולות לתלות בה את הכתם).
1 2 3
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר